מרד הנעורים
"מרד הנעורים" (באנגלית: "Rebel Without a Cause") הוא סרט משנת 1955. הסרט נכתב על ידי סטיוארט סטרן ובוים על ידי ניקולאס ריי, ובכיכובם של ג'יימס דין, נטלי ווד וסאל מינאו. ניקולאס ריי הועמד ב-1955 לפרס אוסקר לסיפור הטוב ביותר (אנ') על הסיפור לסרט.
 | |
| בימוי | ניקולאס ריי |
|---|---|
| הופק בידי | דוויד ויסברט |
| תסריט | סטיוארט סטרן |
| עריכה | ויליאם ה. זיאגלר |
| שחקנים ראשיים |
ג'יימס דין נטלי ווד סאל מינאו |
| מוזיקה | ליאונרד רוזנמן |
| צילום | ארנסט האלר |
| מדינה | ארצות הברית |
| חברת הפקה |
האחים וורנר, Warner Bros. Pictures  |
| חברה מפיצה | האחים וורנר |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 27 באוקטובר 1955 |
| משך הקרנה | 111 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט נעורים, סיפור התבגרות, סרט דרמה |
| הכנסות | 4,500,000$ |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 rebelwithoutacause |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
שם הסרט באנגלית, "Rebel Without a Cause", הוא כשם ספרו של הפסיכואנליטיקאי רוברט לינדר, שיצא לאור בשנת 1944, הדן בנסיבות המובילות לעבריינות נוער.
עלילת הסרט
עריכהג'יימס דין מגלם את ג'ים בן ה-17, נער מתוסבך המגיע לעיירה חדשה ולבית ספר חדש. בניסיונותיו להשתלב עם התלמידים הוא מסתבך במרוץ מכוניות בעל השלכות הרסניות.
ג'ים, בן להורים אמידים - אב חלש ואם דומיננטית - הוא צעיר יפה תואר, שמאפייני גיל ההתבגרות מעצבים את צעדיו: הצורך בהשתייכות חברתית, הצורך בעצמאות והצורך למרוד בהורים ובממסד. מאפיינים אלה באים אצלו לידי ביטוי בדפוסי התנהגות אלימים, בהסתבכות תדירה עם המשטרה, בצורך להוכיח את עצמו בכל מחיר, דפוסים המגיעים לסיום טראגי עם מותו של אחד מחבריו.
ג'ים מנסה להתקבל בחברת הנערים שבעיר החדשה, וכן גם להתחבב על נערה (נטלי ווד) בחבורה. לכן הוא מסכים להתחרות במרוץ מכוניות מסוכן ולא חוקי. באותו מרוץ, עקב תאונה, נהרג מנהיג חבורת הנערים. הנער מאשים את עצמו בתאונה, ומלא במרירות, יאוש, בדידות, ורגשות אשם. הוריו של ג'ים אינם מגלים סובלנות או רגישות למצוקתו של בנם המיואש. תחושותיו הקשות של ג'ים, מביאות אותו לברוח ולהסתגר, עם ידידתו ועם ידידו. באותו לילה סוער משולבים הסתגרות מפני השוטרים, אהבת נעורים עם ידידתו, וסוף טראגי של ירי בשגגה בו נהרג ידידו.
ניתוח
עריכההבמאי ניקולאס ריי והשחקן ג'יימס דין מתארים בסרט דיוקן של נער הנתון במצוקה, תוך בחינה של עולמו של ג'ים ושל הלחצים הסוגרים עליו, בשתי מסגרות התייחסות:
- יחסי ג'ים והוריו בסצינות של מרד נעורים מעוררות הזדהות.
- הצורך החברתי של ג'ים, הן בהשתייכות החברתית ובגיבוש סטטוס במקום חדש, הן בקשר עם נערה אחרת, והן בקשר ייחודי עם נער חלש המאוהב בו.
הצלחת הסרט מיוחסת, מלבד לתסריט הבנוי היטב, גם לג'יימס דין, בזכות משחקו המרגש והופעתו. ההשתתפות בסרט זה היא שפרסמה את דין. כשנה לאחר צאת הסרט לאקרנים נהרג דין בתאונת דרכים, ודמותו נותרה עד היום כסמל למתבגר הנצחי, המנסה, לפעמים באופן נואש וטראגי, למרוד במוסכמות.
הביקורת החברתית בסרט
עריכהבסרט קיימת ביקורת, המוסווית בין השורות באופן המתחייב, בהתאם לקוד הייז שנהג בסרטים משנות החמישים: היחס לנער ההומו. בסרט מתואר נער עדין, המאוהב בג'ים, ודחוי חברתית, בין השאר בגלל אותה התנהגות ספק עדינה - ספק נשית. נער זה מוכן לתת כה הרבה על מנת להתקבל על ידי החברה ולקבל מעט חיבה, ולשווא. הוא מנודה חברתית על ידי הכלל, הולך אחרי ג'ים גיבור הסרט, גם כאשר ג'ים נותר לבדו, ובסופו של הסרט נורה למוות. כך, מבלי שהמילה "הומוסקסואליות" תאמר בסרט, קיימת כאן גם אמירה חברתית שהקדימה את זמנה ב־30 שנה, תוך ביקורת על החברה הלא סובלנית, הדוחה אדם בגלל שונותו ובגלל אי הבהירות המגדרית שהוא מקרין.
בנוסף, הסרט מכוון זרקור אל התא המשפחתי, ואל מערכת החינוך והחוק, שלא מספקים מענה לבעיותיהם של הצעירים, בעולם מורכב ההולך ומסתבך.
הביקורת על המשפחה האמריקאית, האידיאלית לכאורה, היא בתיאור ההסוואה של הקשיים והלחצים, תוך העמדת פנים חברתית. בנוגע למערכת החינוך ולמשטרה, מבקר הסרט את הדעות הקדומות ואת חוסר הגמישות של הממסד, על תוצאותיה המרות.
קישורים חיצוניים
עריכה
"מרד הנעורים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"מרד הנעורים", באתר נטפליקס
"מרד הנעורים", באתר AllMovie (באנגלית)
"מרד הנעורים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"מרד הנעורים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"מרד הנעורים", באתר Metacritic (באנגלית)- "מרד הנעורים", באתר אידיבי
"מרד הנעורים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- מרד הנעורים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עדי שוורץ, "פשוט לא רוצה להיות כמו אבא". מאמר במלאת 50 שנה למותו של ג'יימס דין, "הארץ".
- על מרד הנעורים והצבת גבולות בהורות, מאת חיים עמית, מתוך אתר "פסיכולוגיה עברית".
