פתיחת התפריט הראשי

מרטין פלדסטיין

כלכלן אמריקאי

מרטין פלדסטייןאנגלית: Martin Feldstein,‏ 25 בנובמבר 193911 ביוני 2019) היה כלכלן יהודי-אמריקאי, הנשיא של הלשכה הלאומית למחקר כלכלי (NBER) ופרופסור באוניברסיטת הרווארד. פלדסטיין כיהן בין השנים 1982 ל-1984 כיו"ר מועצת היועצים הכלכליים של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, וב-2006 מינה אותו הנשיא ג'ורג' בוש לחבר בוועד המייעץ לענייני מודיעין של הממשל (PIAB).

מרטין פלדסטיין
Martin Stuart Feldstein
אין תמונה חופשית
לידה 25 בנובמבר 1939
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 ביוני 2019 (בגיל 79)
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום מגורים ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת הרווארד
קולג' נאפילד
אוניברסיטת אוקספורד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע כלכלן, מרצה באוניברסיטה, פרופסור עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד נשיא עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס אדם סמית (1993)
  • מדליית ג'ון בייטס קלארק (1977)
  • עמית מכובד של האגודה האמריקאית לכלכלה
  • עמית החברה האקונומטרית
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

השכלה וקריירה באקדמיהעריכה

פלדסטיין נולד בניו יורק. הוא סיים תואר ראשון בהצטיינות באוניברסיטת הרווארד ב-1961, הוא התקבל ללימודי רפואה בהרווארד, אך החליט לדחות את תחילתם לתקופה מסוימת לטובת לימודים באוניברסיטת אוקספורד. הוא נותר לבסוף באוקספורד במשך שש שנים בהן סיים ב-1963 תואר בספרות (B.Litt), תואר M.A ב-1964 ודוקטורט ב-1967.

לאחר קבלת תואר הדוקטור חזר פלדסטיין לארצות הברית ולאוניברסיטת הרווארד, ב-1968 נהייה לפרופסור חבר ומ-1969 שימש כפרופסור מן המניין במוסד. משנת 1984 הוא החזיק בקתדרה על שם ג'ורג' פ. בייקר. במשך יותר מ-20 שנה לימד פלדסטיין את קורס המבוא בחוג "עקרונות הכלכלה". בין תלמידיו דמויות בולטות באקדמיה, בכלכלה ובממשל האמריקאי. הוא היה מנחה למספר דוקטורנטים שבהמשך פיתחו קריירה מוצלחת בתחום הכלכלה ובעצמם נעשו כלכלנים בולטים (כמו למשל לארי סאמרס ואלי נועם)

ב-1977 זכה פלדסטיין במדליית ג'ון בייטס קלארק, המוענקת לכלכלן המשפיע ביותר מתחת לגיל 40.

עבודתועריכה

עיקר עבודתו של פלדסטיין התרכזה בתחומי מחקר המקרו-כלכלה והמימון הציבורי, במשך שנות פעילותו פרסם מעל 300 מאמרים בכתבי עת כלכליים וכן חיבר וערך מספר ספרים. הוא היה אחד הכלכלנים המצוטטים ביותר והמשפיעים ביותר בכלכלה.[1] פלדסטיין נודע במחקריו פורצי הדרך בתחום של הפנסיה הציבורית והוא תמך ברפורמה במערכת הביטוח הלאומי של ארצות הברית. במחקר שביצע בהזמנת הקונגרס האמריקאי הראה פלדסטיין כיצד מדיניות תשלומי דמי האבטלה הביאה לתמריץ שלילי לתעסוקה. הוא אף היה מהגורמים שדחפו את הנשיא בוש ביוזמתו להפרטה חלקית של מערכת זו [1].

פלדסטיין היה מהתומכים הבולטים במדיניות הקיצוץ במיסים על רווחי הון, עמדותיו הביאו את הנשיא רייגן להזמינו לעמוד בראש מועצת היועצים הכלכליים, תפקיד בו כיהן משנת 1982 ובמהלכו התפרסם כמרסן ההתרחבות התקציבית, שהביאה לגרעון גבוה במאזן התשלומים של ארצות הברית. ביקורתו הרבה על המדיניות התקציבית הביאה לעזיבתו את התפקיד ב-1984.

ב-1976 מתח במאמרו במגזין JPE ביקורת על תאוריית שקילות ריקרדו ומאמרו המפורסם של הכלכלן רוברט בארו, "Are Government Bonds Net Wealth ? ", (שקילות בין גיוס חוב באמצעות הטלת מיסים לבין הנפקת אג"ח). פלדסטיין טען שלא נלקחו בחשבון השפעות הצמיחה והגידול באוכלוסייה.

אחת התרומות המפורסמות של פלדסטיין לחקר הכלכלה נוסחה במאמר שחיבר ב-1980 עם עמיתו צ'ארלס הוריוקה. במאמר זה הציגו המחברים את מה שמכונה מאז "חידת פלדסטיין-הוריוקה", לפיה גם בהנחה של שוק בינלאומי חופשי לתנועות הון וסחר, בטווח הארוך החיסכון וההשקעות של הציבור נוטים להיות מקומיים. על פי הכלכלנים הנודעים מוריס אובספלד וקנת' רוגוף, חידה זו היא אחת משש החידות החשובות ביותר בכלכלה הבינלאומית.[2]

ב-1997 התריע פלדסטיין מההשפעות השליליות שעלולות להיות להגברת שיתוף הפעולה הכלכלי באיחוד האירופי, הוא צפה שבעוד שכוונת האיחוד למנוע מלחמות נוספות ביבשת הרי שהמדיניות הכלכלית עלולה להגביר חיכוכים בין המדינות ובין האיחוד לארצות הברית. פלדסטיין חזה כי מעבר למטבע אחיד עלול להגביר בחלק מהמדינות את האבטלה והאינפלציה ברמה שתעיב על הפירות הצפויים מתנועות הון וסחר חופשי.[3] מספר שנים אחר כך כשהאירו נקלט במדינות האיחוד בהצלחה, נשאל פלדסטיין אם טעה בהערכתו זו, הוא השיב כי התמורות בשטח רק חיזקו את דעתו בנושא, שכן הוא סבר במקור שההשפעות השליליות יחלו בשולי האיחוד בעוד שבפועל מתבטאות בליבה, לדוגמה במחלוקות בין צרפת וגרמניה. בעקבות משבר החוב של יוון ופורטוגל ב-2010, העריך פלסטיין כי יוון תגיע לחדלות פירעון כמו גם מדינות אחרות בגוש האירו.[4]

באוקטובר 2007 חזה פלדסטיין, בנייר עמדה שחיבר, כי משבר הסאב-פריים יתפתח למשבר כלכלי ומיתון ארוך טווח, והמליץ על מדיניות מוניטרית שתכלול הורדת הריבית, גם על חשבון עלייה באינפלציה בטווח הקצר,[5] הוא חזר על הערכות אלו גם במרץ 2008.[6]

ב-2008 פרסם נייר עמדה הקורא לרה-ארגון בגופים העוסקים בסיכול טרור בארצות הברית ובפרט ב-FBI, שינוי והגברת שיתוף הפעולה הבינלאומי בין גופים אלו, זאת על רקע התגברות הטרור מבית האסלאם הרדיקלי במאה ה-21.[7]

בהתייחסו לרפורמה במערכת הבריאות שניסה לקדם נשיא ארצות הברית ברק אובמה, הציע פלדסטיין מודל מהפכני אחר, לפיו לא יוגדל החוב הלאומי ולא יוטל מס בריאות נוסף, על ידי הענקת שוברים לכלל הציבור, שיאפשרו לאוכלוסייה לרכוש ביטוחי בריאות על הוצאות הגבוהות מ-15% מהכנסתם השנתית.[8]

פעילות ציבוריתעריכה

מעבר לתפקידו כיו"ר מועצת היועצים הכלכליים של רייגן, פלדסטיין שימש כיועץ במספר רב של גופים ציבוריים אחרים, הוא היה חבר במועצה המייעצת לוועדת התקציבים של קונגרס, וחבר מועצת הבנק הפדרלי בסניפי ניו יורק ובבוסטון. בין השנים 19771982 ו-19842008 שימש פלדסטיין כנשיא הלשכה הלאומית למחקר כלכלי (National Bureau of Economic Research), גוף המחקר הכלכלי הפרטי הגדול ביותר בארצות הברית, המחבר ניירות עמדה ובעל מוניטין של חיזוי מועדי כניסה ויציאה ממיתון. ב-2006 מונה פלדסטיין על ידי הנשיא ג'ורג' בוש לחבר בוועד המייעץ בענייני מודיעין למשרד הניהול הנשיאותי בבית הלבן (President's Foreign Intelligence Advisory Board). לאחר כניסתו לתפקיד של ברק אובמה, מונה פלדסטיין לחבר במועצה המייעצת לנשיא בנושא היציאה מהמשבר הכלכלי. הוא היה חבר מועדון ה-30 מאז 2003 וחבר בוועד השלישייה.[9]

פלדסטיין כיהן כדירקטור בחברות הענק AIG ו-Eli Lilly.

נפטר ב-11 ביוני 2019. הותיר אחריו אישה - קת'רין, אף היא כלכלנית, אותה הכיר בזמן לימודיו באוניברסיטת אוקספורד, ושתי בנות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה