מריה דיקר
מריה דיקר (סרבניאק) (בפולנית: Maria Srebniak-Dicker; נולדה ב-26 ביולי 1900 – נפטרה ב-28 בינואר 1984) הייתה פולנייה קתולית חסידת אומות העולם שפעלה להצלת יהודים בלבוב, פולין בתקופת השואה.[1]
 | |
| לידה | 26 ביולי 1900 |
|---|---|
| פטירה | 28 בינואר 1984 (בגיל 83) |
| מקום קבורה | בית הקברות הלטיני בחיפה |
| מדינה |
פולין  |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| מקום ההצלה | לבוב, פולין |
| אופן ההצלה | הסתרה |
| תאריך הכרה | 9 ביולי 1987 |
| יוזם ההכרה | יד ושם |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (9 ביולי 1987) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | מריה דיקר |
  | |
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים עריכה
בזמן מלחמת העולם השנייה הגרמנים כבשו את אוקראינה/ לבוב ביוני 1941. ביולי 1942, לאחר שהעובדים היהודים בשדה התעופה הצבאי ליד לבוב נשלחו למחנה העבודה ינובסקה (Janowska) שבפאתי לבוב, איגנסי רדוונסקי (בפולנית: Ignacy Radwański), שהיה יהודי, הודיע לחברתו הלנה ביאלק (Helena Bielec) על מצבם הקשה במחנה. מריה דיקר שמעה על כך מחברתה הלנה ששיתפה אותה ואת חנה רודוביץ' וביחד הן מצאו מקום מסתור עבור איגנסי וששת חבריו היהודים שהצליחו להמלט מהמחנה: משה רייס (Moshe Reiss), אלי גלייך (Eli Glajch), אברם דיקר (Abram Dicker), לייב דרוקייר (Leib Drukier), פייגה דרוקייר (Faiga Drukier) ושלמה קין (Szlomo Kin). הם הסתתרו בבית בפרברי העיר בחלקה הארי בתוך בונקר. מריה, הלנה וחנה דאגו לכל מחסורם ולביטחונם אך מאחר שלחלק מהניצולים לא היה כסף לשלם עבור קיומם כל המצילות נכנסו לחובות על מנת לשמור אותם בחיים גם לאחר המלחמה. לאחר זמן מה, כשנשקפה סכנת גילוי המסתור, הם הועברו למקום מחבוא חדש בפרברי העיר קלפארוב (פו') בצדה השני של לבוב, שם נשארו עד ליולי 1944. באותו החודש שוחרר האזור על ידי הצבא האדום.[1][2]
לאחר המלחמה עריכה
לאחר המלחמה, מריה נישאה לאברם דיקר ועלתה עמו ארצה. חברתה חנה נישאה למשה רייס והלנה נישאה לאיגנסי. מריה נפטרה ב-28 בינואר 1984.[1]
הכרה והנצחה עריכה
ב-9 ביולי 1987, יד ושם הכיר במריה כחסידת אומות העולם. הטקס התקיים ביד ושם בירושלים וניטע לכבודה עץ בגן חסידי אומות העולם ביד ושם ירושלים.
בגן חסידי אומות העולם תושבי חיפה בשכונת רמת אלון שבחיפה הוצבה לזכרה אבן זיכרון עליה נחקק תמצית סיפור פועלה בשואה להצלת יהודים.[3]
במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב), נחקר גם סיפורה של מריה. קברה אותר בבית הקברות הלטיני בחיפה. באפריל 2021 נערך ליד קברה טקס זיכרון. ועל הקבר נקבעה לוחית זיכרון המציינת את היותה חסידת אומות העולם ששמה נפשה בכפה להצלת יהודים בשואה.[4]
לקריאה נוספת עריכה
- מרדכי, פלדיאל. "מצילים בעקבות הניצולים: על חסידי אומות העולם המתגוררים בישראל [כולל רשימה שמית של המצילים עם פרטים על פעילותם]", ילקוט מורשת, מ"א, 1986, עמ' 258.
- גרשון, פינצ'בסקי, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יד ושם, 2023, עמוד 31.
קישורים חיצוניים עריכה
- חנה רייס (רודוביץ'), באתר יד ושם (באנגלית)
- חנה רייס (רודוביץ')
- אדם לאדם - אדם! חסידי אומות העולם תושבי חיפה. גדעון רפאל בן-מיכאל
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 תיק ארכיון יד ושם על מריה דיקר
- ^ Dicker Maria (Srebniak), Yad Vashem
- ^ חגית הורנשטיין, הסודות של גן חסידי אומות העולם, באתר כלבו חיפה והקריות
- ^ אור הלר, "חסד אחרון": המבצע של שב"כ ויד ושם להנצחת חסידי אומות העולם, באתר חדשות 13, 7 באפריל 2021