מריה פלדש
מריה פלדש (בהונגרית: Földes Mária; ארד,[1] 5 בספטמבר 1925 – תל אביב, 18 בדצמבר 1976) הייתה מחזאית ישראלית ילידת טרנסילבניה. היא הייתה אשתו של מבקר הספרות לאסלו פלדש.
 | |
| לידה |
5 בספטמבר 1925 ארד, רומניה  |
|---|---|
| התאבדה |
21 באוגוסט 1976 (בגיל 50) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
רומניה |
| שפות היצירה |
הונגרית, רומנית |
| בן או בת זוג |
לאסלו פלדש |
  | |
ביוגרפיה עריכה
לימודיה עריכה
מריה פלדש השלימה את לימודיה בבית הספר התיכון בטרגו מורש, אוראדיה ובקלוז' ולאחר מכן הייתה תלמידה זמן מה במכון לאמנויות הבמה אישטוואן סנטוולג'י (Szentgyörgyi István Színművészeti Intézet). היא חוותה את מסע הגירוש למחנות הריכוז והשמדה בגיל צעיר. החוויה המזעזעת הזו וכניסת המשטר הקומוניסטי עיצבו את גישתה כסופרת ומחזאית. היא הייתה אחד מחלוצי ספרות הדרמה ההונגרית הטרנסילבנית, ואמנותה התפתחה גם במהלך השינויים של המציאות.
מחזותיה עריכה
- יצירתה הדרמטית הראשונה, "ימי חול" (Hétköznapok) טרגיקומדיה (בצורת ספר, 1957) מבטאת את מצב רוחה כנגד מעשים חסרי מושג או חסרי טעם המסתירים אינטרסים מרושעים.
- המחזה "גברת בצריף" (Hölgy a barakkban) (מבוסס על הרעיון של רומן גארי, 1960) בהשפעת זיכרונות ספרותיים ואישיים מראה את התפתחותן של דמויות בקהילה הקטנה של המגורשים למחנות הריכוז, ושופכת אור על דילמת הבגידה והנאמנות.
- "התאונה ברחוב חדש" (Baleset az Új utcában) (הוצגה בקלוז'-נאפוקה ב-1963; בצורת ספר 1965) הוא דו"ח דרמטי שבו נושא האחריות האישית שופכת אור על סוג חדש של יחסי אנוש.
- "העיזבון" או "הירושה" (A hagyaték) (שהוצגה בקלוז'-נאפוקה ב-1964) עוסקת בכחשת הסגפנות וסגידת המוות של עיוות דמות האלמנה, ומגלה את מחאת יצר החיים הבריא נגד כל ההגבלות הדוגמטיות.
- הסתירות האסתטיות אליהן התנגדו המבקרים נפתרו בהצלחה בדרמת הפיזיקה "השביעי, הבוגד" (A hetedik, az áruló), שפורסמה בכתב העת "תקופתנו" (Korunk) ב-1965 והוצגה בסאטו מארה, ומאוחר יותר גם בשם הכרך בן חמשת המחזות שלה (1968). זוהי קונפליקט המזכיר את פרידריך דירנמאט בין שכנוע מוסרי לתודעה מקצועית. עיבוד מקורי סביב שימוש אנושי או לא אנושי בתגלית מדעית.
- המחזה ההאחרון שלה, שנכתב ב-1968, "הקיץ הוא קצר" (Rövid a nyár), שהוצג באוראדיה בהונגרית, השפה שבה נכתבה, והוצג גם ברומנית בתיאטרון נוטארה (Nottara) בבוקרשט, מבשר את הווידוי החריף, לעיתים, אך הרווי השירה הלירית, שלה.
ספרה עריכה
הרומן האוטוביוגרפי "צעידה" (1974). בת שבע נועם (שחקנית מהעיר סאטמאר, שהייתה מוכרת לפני כן בשם "קטי ווהל") כתבה מחזה מתוך הרומן "הצעידה" בעברית, שהוצג בהצלחה באולם הקטן של התיאטרון הלאומי של ישראל הבימה (1979).[2]
בשנת 1994, הגרסה ההונגרית של המחזה הוצגה על ידי יהודית הוואש ב"תיאטרון קומדיום" בבודפשט, בבימויו של דיולה ראדו.
מריה פלדש התקשתה לשאת את מות בעלה, עלתה לישראל, ואחרי מספר שנים התאבדה ב-1976. בתם גרה בארצות הברית.
נכתב עליה עריכה
- פיט מארושי : דרמות, דרמטיות. כתב העת "דרכנו" (Utunk), 1962/50.
- אדגר באלוג : אנושי על הבמה. כתב העת "תקופתנו (Korunk), 1967/4.
- אנטל ק. יאקאב : הניצחון והכישלון של המוסר. כתב העת "מילה אמיתית" (Igaz Szó), 1967/8
- אנטל ק. יאקאב : החמישי הוא האמיתי. "דרכנו", 31/1968.
- זולטאן בנר : הקיץ קצר. בכורה לקומדיה של מריה פלדש באוראדיה. "דרכנו", 1968/48.
הנצחתה עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Romániai magyar irodalmi lexikon: Szépirodalom, közírás, tudományos irodalom, művelődés I. (A–F). Főszerk. Balogh Edgár. Bukarest: Kriterion. 1981. (לקסיקון ספרותי הונגרי ברומניה: סיפורת, עיון, ספרות מדעית, תרבות כרך א' (A–F). עורך ראשי אדגר באלוג. בוקרשט: קריטריון. 1981)