מרי ג'ין קריק

מרי ג'ין קריק (באנגלית: Mary Jeanne kreek) (9 בפברואר 193727 במרץ 2021)[1] הייתה דמות מצטיינת בתחום המדע המתמקד בהתמכרות. מחקרה פרץ דרך לטיפול בהתמכרות לאופיואידים, ותרם להבנה עמוקה של ההתמכרות כמחלת מערכת עצבים עם גורמים גנטיים. קריק הייתה פרופסור באוניברסיטת רוקפלר ורופאה, היא חקרה ופיתחה טיפולים חדשים, כולל את השימוש במתאדון ובופרנורפין, ותרמה להבנה מעמיקה של ההתמכרות גם לאלכוהול והרואין.

מרי ג'ין קריק
לידה 9 בפברואר 1937
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 במרץ 2021 (בגיל 84) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מיקרוביוטה של מערכת העיכול עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • מכללת ולסלי (1958)
  • המכללה לרופאים וכירורגים של אוניברסיטת קולומביה (1962) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת רוקפלר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית אקדמיית ניו יורק לרפואה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחקר עריכה

ב- 1964 הצטרפה ד"ר קריק לקבוצת המחקר של פרופסור וינסנט דול באוניברסיטת רוקפלר, הקבוצה יצרה תוכנית במטרה למצוא תרופה להתמכרות להרואין. תוך כדי מחקרה, ד"ר קריק וצוותה השיגו ממצאים שמכורים קשים להרואין כבר לא מסוגלים להשיג תחושת אופוריה, אך עדיין נוטלים את הסם רק כדי לחוש נורמליים. ההבחנה הזאת הייתה קריטית להבנת ההתמכרות והתמודדות עימה.[2]

ב-1966, ד"ר קריק המשיכה לפתח טכניקות למדידת הרכיב הפעיל במתדונה בדם ובאיברים אחרים, והשיגה תוצאות שאפשרו לה לבחון את היעילות והבטיחות של התרופה. עם המחקרים הללו, קריק וצוותה יצרו לטיפול בהתמכרות להרואין ובעקבותיה אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי ב-1973. מתאדון הפך לטיפול ראשון ומרכזי לאנשים הסובלים מהתמכרות להרואין, והיה בשימוש נרחב בקהילה הרפואית והמדעית. זווית חדשה ורפורמטורית התפשטה בהתמכרות, כשנתפסה כמחלה אורגנית עם אפשרות לטיפול רפואי.[2]

ב- 1975 פרופסור וינסנט דול שינה את תחום המחקר שלו למחקר האלכוהול, ובכך התאפשר לד"ר קריק להמשיך עצמאית את העבודה של על התמכרות לאופיואידים. היא הייתה מהנשים הראשונות להיות ראש מעבדה באוניברסיטת רוקפלר.[3]

בין התרומות החשובות הרבות שלה לתחום חקר ההתמכרויות, קריק הייתה הראשונה לזהות שימוש בסמים בהזרקה כהתנהגות הסיכון העיקרית השנייה (אחרי מין לא מוגן) להעברת HIV. קריק גם מילאה תפקיד בפיתוח של האגוניסט החלקי של האופיואידים בופרנורפין כטיפול בהתמכרות לאופיואידים, שאושר לבסוף להתוויה זו בשנת 2002 (והוא גם ברשימת התרופות החיוניות של WHO). מאוחר יותר היא המשיכה להבהיר את היסודות הגנטיים של הפרעות התמכרות, כולל פולימורפיזמים השולטים בביטוי של קולטני מו וקאפה אופיואידים, כמו גם פולימורפיזמים הקשורים לתגובות דחק לא טיפוסיות התורמות לפגיעות להתמכרות לסמים ולאלכוהול.[2]

קורות חיים עריכה

קריק נולדה בוושינגטון די.סי. ב-1937 וגדלה שם. אביה היה הבוחן הראשי במשרד הפטנטים של ארצות הברית. בילדותה חלתה קריק בפוליו מה שהעלה את התעניינותה במדע ורפואה.[3] ב-1958 סיימה את לימודיה במכללת ווסלי. ב-1983 כשקיבלה קביעות, הייתה האישה הרביעית לקבל את התואר הזה ברוקפלר. ב־1994 קיבלה פרופסורה מלאה. היא הייתה נשואה לד"ר רוברט שפר, רופא המתמחה בגסטרו ורפואה פנימית, במשך 48 שנים עד מותו ב-22 בפברואר 2018.[4]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרי ג'ין קריק בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אתר של מכון רוקפלר 29 במרץ 2021 כתבה על חייה של ד”ר מרי ג'ין קריק
  2. ^ 1 2 3 אתר של עיתון טבע מדעי המוח 14 במאי 2021 כתבה לזכרונה של מרי ג'ין קריק
  3. ^ 1 2 אתר פאבמד 15 במאי 2021 כתבה לזכרה של מרי ג'ין קריק
  4. ^ עמוד לזכרו של רוברטבן זוגה של מרי ג'ין קריק