מרל רוברטסון
מרל גרין רוברטסון (באנגלית: Merle Greene Robertson; 30 באוגוסט 1913 – 22 באפריל 2011) הייתה מאיאניסטית (חוקרת בני המאיה), היסטוריונית של האמנות, ארכאולוגית, אמנית ואשת חינוך אמריקנית. רוברטסון נודעה במאמציה ותרומתה לשימור האמנות, האיקונוגרפיה והכתבים של בני המאיה, בעיקר בזכות שעתוקיה של תבליטים מחורבות ערי בני המאיה, כמו גם בגין ייסוד מכון פאר"י (PARI, המכון לאמנות פרה-קולומביאנית) וסדרת מפגשי השולחן העגול של פלנקה (Mesa Redonda de Palenque).
 | |
| לידה |
30 באוגוסט 1913 מיילס סיטי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
22 באפריל 2011 (בגיל 97) סן פרנסיסקו, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
ציור, תולדות האמנות, ארכאולוגיה |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
Orden del Pop |
  | |
גרין רוברטסון היא כלת אות מסדר העיט האצטקי לשנת 1994 ופרס Orden del Pop (אנ') לשנת 2004.[1]
ילדות ונעורים עריכה
רוברטסון נולדה במיילס סיטי, מונטנה. אמה, אמה-לאדה, הייתה מורה, ואביה, דארל אירווינג מק'קאן, עבד במפעל לאריזות. לגרין רוברטסון אח בשם אירווינג מק'קאן. משפחתה של רוברטסון נדדה אל ביוט ולאחר מכן אל הלנה, וב-1921 התיישבה בגרייט פולס.[1][2][3]
את רוב ילדותה בילתה רוברטסון בעומק הטבע הפראי של מונטנה, והעידה על עצמה: "אני מנחשת שתמיד הייתי סוג של חוקרת". היא הייתה נוהגת להתלוות אל אביה במפגשים שערך עם חבריו, צ'יפים מזרם בלאקפוט, ומהם למדה את שפת הסימנים הילידית. השפעה זו תלווה אותה לתוך חייה הבוגרים ותתבטא בעיסוק במאיאניזם.[4][1] השפעה חשובה נוספת הייתה מפגש מקרי ברכבת עם הצייר צ'ארלס ראסל שעורר בה, לדבריה, את הרצון להיות אמנית. משנודע לה היכן הוא מתגורר, הייתה נוהגת לבוא אל ביתו ולצפות בו מצייר.[1]
בשנתה השנייה בתיכון עברה עם משפחתה אל סיאטל, וושינגטון. שם למדה בתיכון "רוזוולט". כשסיימה את לימודיה התיכוניים החלה ללמוד באוניברסיטת וושינגטון תואר ראשון באמנות.[1][2] במהלך לימודיה האוניברסיטאיים עסקה רוברטסון בעבודות אמנות קטנות כמו עיצוב תוכניות לנשפי סטודנטים וזיגוג בעלי זהב, ובמהלך הקיצים עבדה כמדריכה במחנה קיץ.[1]
קריירה מחקרית עריכה
בשנת 1964 קיבלה רוברטסון תואר שני באמנות מאוניברסיטת גואנחואטו. רוב הקריירה שלה שזורה בלימוד והוראה,[1] אולם עיקר הקריירה המחקרית שלה התמקדה בתרומתה לחקר ההיסטוריה של בני המאיה.
בשנת 1961 הגיעה רוברטסון לראשונה אל אתר חורבות מאיה – טיקאל, בגוואטמלה. שם התחילה את תקופת החניכות שלה בארכאולוגיה ובילתה את שלושת הקיצים הבאים בציור ציורים אדריכליים של האקרופוליס עבור אוניברסיטת פנסילבניה. במקביל, החלה בפיתוח טכניקת השעתוק שלה. היא עבדה באתרי מאיה אחרים, בתיעודים עבור אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה ואוניברסיטאות נוספות.[2] בסך הכל, רישומיה, צילומיה ושעתוקיה התיעודיים של רוברטסון חולשים על פני יותר ממאה אתרי מאיה.[1]
בשנת 1964 הגיעה רוברטסון אל אתר חורבות המאיה פלנקה, מקסיקו. היא קבעה את ביתה במרחק של שמונה קילומטרים מפלנקה ונתנה לו את השם הילידי "נה צ'אן-באהלום" (Na Chan-Bahlum). רוברטסון העבירה את רוב שנות השבעים בחקר האתר הסמוך אליו. מייקל קו כינה את הבית "גן עדן לפלנקו-פילים [אוהבי פלנקה]"; זאת משום שבמקום זה התקיימו מפגשי הרצאות וסיעור מוחות שזכו לכינוי "מפגשי השולחן העגול של פלנקה" (Mesas Redondas de Palenque).[5][4] בשנה הראשונה נכחו במפגש שלושים וחמישה איש, אך כאשר הם הובאו לידיעת מקסיקו סיטי, סטודנטים וסטודנטיות התחילו להגיע למפגשי "השולחן העגול" והתעורר צורך להעתיק את מקום הפגישה. עד יוני של 1993 ארגנה אותם רוברטסון, אז הודיעה על פרישתה מניהולם,[3] ואת המפגשים המשיך לתחזק המכון המקסיקני הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה, עם רוברטסון בתפקיד של נשיאת כבוד.[2]
בפלנקה עסקה רוברטסון בפענוח צופן הצבעים ובפסלי הסטוקו של האתר: רוברטסון גילתה שהפיגמנט האדום מייצג את הישויות מהעולם הזה, הפיגמנט הכחול מייצג את האלים והמלכים, ופיגמנט אוכרה צהוב מייצג את יצורי השאול.
מלבד זאת, היא גילתה את המתודה בה השתמשו האמנים הקדומים לפיסול וצביעת הפסלים, ואת הנוסחה המדויקת של הפיגמנטים בהם השתמשו.[1] רוברטסון ארגנה מספר חפירות ארכאולוגיות חשובות בפלנקה, וכתבה קוורטט על פלנקה, בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון.[4] ב-1982 ייסדה רוברטסון את פאר"י (PARI, המכון לאמנות פרה-קולומביאנית), מכון המממן מלגות ותומך במחקרים בתחום המאיאניזם. במכון קיימת ספרייה ובה אלפי כרכים, והמכון מוציא לאור ספרים ועלונים, ביניהם כתב העת של המכון ועלוני "השולחן העגול של פלנקה".[1] רוברטסון הייתה עמיתה במכון לחקר אמריקה המרכזית באוניברסיטת טוליין וב-1987 קיבלה תואר של דוקטור למדעי הרוח לשם כבוד מאוניברסיטת טוליין.[6] יתרה מכך, היא כתבה שבעה ספרים העוסקים בממצאיה ומאמרים רבים עבור כתבי עת מדעיים.
שעתוקים ("שפשופים")
טכניקת השעתוק של רוברטסון, שזכתה לשם "שפשופים" (Rubbings), הביאה טכניקה שהייתה קיימת אמנם – לדוגמה הייתה בשימוש על ידי ג'ון ה' דניסון הבן – לדרגת אמנות של ממש. ה"שפשופים" גם הוכחו, למרבה הצער, כמועילים במיוחד, לאחר שתבליטים רבים נפגעו על ידי איתני הטבע או נשדדו.[7] למעשה, יצירת "גרסת גיבוי" לאמנות המאיה עבור דורות העתיד הייתה אחת המטרות של גיחות השעתוק הרבות שערכה. בסך הכל, יצרה רוברטסון מעל ארבעת-אלפים "שפשופים",
גרין רוברטסון ירתה את יריית הפתיחה של טכניקת ה"שפשוף" בשנת 1962 בטיקאל, כאשר פרסה על אחד התבליטים – Altar 5 – סדין, ואליו הידקה את אגודלה המרוח בצבע שמן שוב ושוב, עד לקבלת שעתוק מדויק של התבליט. ב-1963 רוברטסון כבר שכללה את כלי הטכניקה לנייר אורז, דיו "סומי" ומברשת צבע: היא הייתה מדביקה את הנייר על גבי התבליט או המונומנט ומשקיעה אותו עם מעט מים. לאחר מכן הייתה דוחסת את הנייר אל המונומנט עם מטלית, ונותנת לו להתייבש עד מידה מדויקת; אז הייתה לוקחת כדור של צמר גפן טבול בדיו וטופחת אותו אל הנייר הלח. לעיתים, תלוי במונומנט, הייתה משתמשת בצבע שמן.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 • Merle Greene Robertson, Never in Fear, The Pre-Columbian Art Research Institute, 2006, עמ' 13-15, 21, 25, 28, 29, 33, 34, 36, 39, 42, 43, 49, 233, 234. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Marc Zender and Joel Skidmore, In Memoriam: Merle Greene Robertson, www.mesoweb.com, 22-04-2021 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Ed Barnhart, Periodic Interview Series: Merle Greene Robertson, Maya Exploration Center, Periodic Interview Series, 2003, עמ' 1, 3, 5, 6
- ^ 1 2 3 Jim Doyle, Digging Deep / Archaeologist Merle Greene Robertson has spent four decades uncovering treasures of Mayan civilization, SFGate, 04-09-2000 (באנגלית)
- ^ Tom Gidwitz, Doyenne of Mayanists, Archeology "Archive", 2002
- ^ Ruth Olivera, Merle Greene Robertson Collection, 1966 – 1993, Latin American Library (of Tulane University), 1998
- ^ Mesoweb Reports, www.mesoweb.com
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מרל רוברטסון".