משה הכהן ממגנצא

רבי משה הכהן ממגנצא (או רבי משה הכהן אשכנזי או רמ"ה), היה בן תקופת בעלי התוספות ולמד בישיבת רבינו תם[1]. היה אחד מרבותיהם של הרב אלעזר מוורמס והרב ברוך ממגנצא. הרב אפרים מרגנשבורג כינהו ה"ארי שבחבורה"[2].

משה הכהן ממגנצא
לידה בסביבות ד'תתפ"ה
פטירה לפני ד'תתקמ"ח
השתייכות בעלי התוספות
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה ופסיקה
רבותיו אביו רב שלמה הכהן, רבינו תם
תלמידיו רבי אלעזר מוורמס, ראבי"ה, רבי ברוך בן שמואל, רבי שמחה משפיירא
בני דורו הראב"ן, שמואל מוורדס (או "וורדום" או "וורדון" או "וורונא")
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו

עריכה

נולד לשלמה הכהן בסביבות ד'תתפ"ה[3]. נסע לצרפת ללמוד בישיבתו של רבינו תם, לאחר מכן חזר למגנצא וכיהן כרב[4]. נמנה עם החותמים על תקנות מגנצא בשנת ד'תתק"פ. בניו היו הרב יהודה הכהן מפרידברג[5] (רבו של מהר"ם מרוטנבורג), והרב שלמה.

תלמידיו

עריכה

בין תלמידיו נמנים רבי אלעזר מוורמס, רבי ברוך ממגנצא[6], הראבי"ה, ורבי שמחה משפיירא.

דעותיו בהלכה וחיבוריו

עריכה

בדיני הכשרת בשר סבר רב משה כי חובה למלוח בני מעיים בגלל מיעוט הדם שיש בהן, זאת בניגוד לדעה הרווחת שאף בני מעיים שלא הומלחו מותרים באכילה[7]. כמו כן התיר לכהן להיכנס עם המת לספינה[8]. דעותיו בהלכה מובאות בתוספות.

חיבר ספר דינים[9]. ייתכן גם שחיבר תוספות על מסכת יבמות[10], ועל מסכת פסחים[8].


תקופת חייו של הרב משה הכהן ממגנצא על ציר הזמן
 תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

לקריאה נוספת

עריכה
  • שמות חכמים, ר' אברהם מ. וויס, סימן מז
  • אפרים א. אורבך, בעלי התוספות: תולדותיהם • חיבוריהם • שיטתם, ירושלים: מוסד ביאליק, מהדורה רביעית מורחבת תש"מ, עמ' 184–186

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ א. ריינר, תלמידים, דף 103-105
  2. ^ רבינו אפרים מרגנשבורג, ערך מ אות ב
  3. ^ כך משוער בספר שמות חכמים (וויס), דף קסב
  4. ^ מרדכי, בבא קמא סימן קפו
  5. ^ אוצר הגדולים, ערך מהר"ם מרוטנבורג; אורבך, בעלי התוספות, עמ' 526.
  6. ^ שמות חכמים (וויס) דף רטו
  7. ^ הרב רועי הכהן ז"ק, קוים לדרכו ההלכתית של ר"א מגרמייזא, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן תשס"ט, הערה 3257.
  8. ^ 1 2 אורבך, בעלי התוספות, עמ' 185
  9. ^ הרא"ש מביא מ"ספר דינין שיסד רבינו משה הכהן ז"ל". מובא אצל אורבך, בעלי התוספות, עמ' 184
  10. ^ אורבך, בעלי התוספות, עמ' 184