בעלי התוספות

'ראשונים' שמדבריהם נכתבו ה'תוספות' על התלמוד בבלי

בעלי התוספות הוא כינוי למספר רב (כמה מאות) של תלמידי חכמים שלקחו חלק בכתיבת פירושים, המכונים תוספות, על 30 ממסכתות התלמוד הבבלי, ועל פירוש רש"י לתלמוד. הם יצרו ופעלו במשך כמאתיים שנה, במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. מרביתם מחוג תלמידי רש"י באשכנז ובצרפת ומיעוטם באנגליה ובאיטליה. ראשונים היו תלמידי רש"י, שכתבו הערות וחידושים לפירושו. במשך הזמן התרחבו וגדלו תוספות אלה, עד שהיו לתוספות לתלמוד.

העמוד הראשון בתלמוד הבבלי במהדורת וילנא. הטקסט במרכז הוא התלמוד ומסביב - דברי הפרשנים השונים: בצד אחד רש"י ובצד שני בעלי התוספות.

יצירתם וכתיבתם עריכה

בבתי המדרש ישבו התלמידים וחכמי הישיבות יחד עם מוריהם ורבניהם, התווכחו והתפלפלו על פירוש התלמוד, ומפרשיו שקדמו להם (כגון רבנו חננאל ורש"י). דרך לימודם דמתה לזו של האמוראים בישיבות בבבל.

התלמידים היו רושמים לעצמם רשימות על המשא ומתן ההלכתי על התלמוד, ועל השקלא והטריא המפולפל שהתנהל בישיבה. הם עברו מישיבה לישיבה, ולכל מקום אליו הגיעו הביאו איתם את חידושי בתי המדרש שבהם היו לפנים. חידושים אלו צוינו כתוספות של בית מדרש פלוני. כך הופיעו קובצי תוספות רבים, כאשר כל אחד נושא עליו את שם בית המדרש ממנו שוכתב תוכנו.

התוכן שעמד לנגד עיניהם של בעלי התוספות היה רב: נוסף לתלמוד, הם עסקו בכל פירוש וחיבור שנתחברו אחרי חתימת התלמוד, ולכן לימודם היה מקיף ורב ממדים. הם השוו סוגיות בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, השוו ברייתות, תוספתאות ומדרשי הלכה. כמו כן, בעלי התוספות בדקו את הנוסחאות וקבעו את הנוסחא הנכונה.

המהרש"ל הגדיר את פעולת בעלי התוספות:

חכמי הצרפתים בעלי התוספות שעשאוהו אותו [את התלמוד] ככדור אחד, ועליהם נאמר "דברי חכמים כדרבונות", הפכוהו וגלגלוהו ממקום למקום, עד שנראה לנו כאחת, מבלי סותר ומבלי עוקר, לא סוגיא זו אומרת ככה וסוגיא זו אומרת ככה ולא קרב זה אל זה, ונמצא מיושר התלמוד ומקושר.

הקדמת המהרש"ל ל"ים של שלמה" על מסכת בבא קמא[1]

כלומר, מפעל פרשני הרמוניסטי מקיף המבוסס על ההשקפה שהתלמוד נעדר סתירות.

פירושם על התורה עריכה

נוסף על פירושם לתלמוד, כתבו בעלי התוספות פירושים רבים על התורה ועל פירוש רש"י עליה. כמה מקבצים אלה יצאו לאור, ביניהם: "דעת זקנים" (נדפס בחלק ממהדורות המקראות גדולות), "הדר זקנים", "מושב זקנים"[2], פירוש המיוחס לרא"ש, פענח רזא, חצי מנשה, מנחת יהודה, ועוד. ליקוט נרחב מהפירושים שנותרו בכתבי יד נדפס בלקט "תוספות השלם" על התורה והמגילות על ידי יעקב גליס.

שו"ת בעלי התוספות עריכה

חיבור נוסף יצא מבית מדרשם של בעלי התוספות: שו"ת בעלי התוספות (או תשובות בעלי התוספות). חיבור זה כולל 135 תשובות של 39 מבעלי התוספות שבאשכנז וצרפת.

עלייתם לארץ ישראל עריכה

  ערך מורחב – עליית בעלי התוספות

מבתי המדרש של בעלי התוספות יצאה תנועת העלייה לארץ ישראל הידועה גם בשם "עליית הרבנים מצרפת ומאנגליה". העלייה הייתה תגובה כנגד מאמצי מסעות הצלב לגייס כוחות באירופה לשחרור ארץ הקודש. אלו עוררו גלי עלייה של יהודי צרפת ואנגליה. העולים היהודים זכו לכתב חתום ממלך ירושלים ז'אן דה בריין, חמיו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

בגל הראשון שלה, בין השנים 12091211, עלו לארץ ישראל כשלוש מאות תלמידי חכמים, בהם כמה ממנהיגיו הרוחניים של הדור ובראשם רבי שמשון משאנץ ורבי יהונתן מלוניל, הוא "הכהן הגדול, רבינו יונתן הכהן". הם התיישבו בעכו, מרכז המדינה הצלבנית, ויסדו בה בית מדרש ברוח בעלי התוספות.

בעקבות עלייה זו הגיעו עליות נוספות מאירופה לארץ ישראל, שחלקן התיישבו בירושלים; ברם, היישוב היהודי בירושלים לא החזיק מעמד, מסיבות כלכליות ואולי אף בגלל הריסת ביצורי העיר, אשר תרמה להחלשת הרגשת הביטחון בעיר. בשנת 1244 נכבשה ירושלים על ידי הממלוכים ממצרים, אשר גירשו ממנה את הנוצרים ואת היהודים, אשר ברחו לשכם.

בעלי תוספות מפורסמים עריכה

בעלי התוספות בצרפת עריכה

רבנו תם ותלמידיו עריכה

ר"י הזקן ותלמידיו עריכה

חכמי איברא עריכה

  • רבי משה בן שניאור מאיברא, תלמיד הר"ש משאנץ, רבו של רבינו יונה גירונדי, מחבר תוספות איברא.
  • רבי שמואל בן שניאור מאיברא, אחיו של רבי משה.
  • רבי יצחק בן שניאור מאיברא - הר"י מאיברא, אחיו של רבי משה.

בעלי התוספות באשכנז עריכה

בעלי תוספות במקומות אחרים עריכה

עורכי התוספות עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הקדמת המהרש"ל ל"ים של שלמה" על מסכת בבא קמא, באתר היברובוקס
  2. ^ יש מפקפקים בזיהוי הקובץ כחיבור של בעלי התוספות, ראה כאן.
  3. ^ לדעת הברמן, במהדורתו לספר זכירה, עמ' 25
  4. ^ אורבך, בעלי התוספות עמ' 223
  5. ^ י"נ אפשטיין, פירושי הריב"ן ופירושי וורמייזא, תרביץ, ד, תרצג, עמ' 12 הערה 8.
  6. ^ א.א. אורבך, בעלי התוספות, א, מוסד ביאליק, תשי"ד, עמ' 120.
  7. ^ תוספות עבודה זרה ז' עמוד ב'.
  8. ^ תוספות יבמות כ"ד.