משה פוריית

משה פוריית הוא מחברו של הקונטרס דרכי ציון, מדריך לעולה לארץ ישראל בעקבות גזרות ת"ח ות"ט. החיבור כולל גם תיאור מקיף של חיי היום-יום של יהודי ירושלים במאה ה-17 ומהווה מקור חשוב ללימוד התקופה.

רקעעריכה

בעולם היהודי, התאפיינה המחצית הראשונה של המאה ה-17 במתח משיחי רב ובגידול מספר העולים, אשכנזים וספרדים, שהביא להתבססות והתרחבות הקהילה בירושלים. למרות הפגיעה הקשה בקהילת יהודי ירושלים בין השנים 1627-1625 בעקבות שלטונה של משפחת אבן-פרוח' שהכבידה את עולה על תושבי העיר, ובעיקר על היהודים,[1] המשיכו יחידים לעלות לארץ ישראל. עם העולים בשנים אלו נמנה גם משה בן ישראל נפתלי (הירש) פוריית שהיה סופר סת"ם, בן למשפחה חשובה בקהילת פראג, קרוב משפחתו של רבי ישעיה הלוי הורוביץ, "השל"ה הקדוש", שעלה גם הוא מפראג כמה שנים קודם לכן.[2]

בעקבות הרס הקהילות היהודיות בפולין ובאוקראינה בגזירות ת"ח ות"ט (1649-1648) הורע מאוד גם מצבם של יהודי ארץ ישראל שנסמכו על תרומותיהם של קהילות הגולה. מצב זה הביא את משה פוריית לצאת לאירופה כשליח מטעם הקהילה (שד"ר) או מטעם עצמו כדי לגייס תרומות. לשם כך כתב את הספר "דרכי ציון" כמדריך לעולה, ובו פירוט נתיבי העלייה האפשריים מארצות אירופה לארץ ישראל והסברים מפורטים על אורח החיים הנהוג בירושלים.

תוכן הספר "דרכי ציון"עריכה

הספר דרכי ציון שנכתב ביידיש[3] והודפס בפרנקפורט דמיין בשנת ה'ת"י (1650), כולל ארבעה שערים:

  • שער ביאת הארץ - שער זה נקרא גם שער השמיים או שער הפרנסה והוא העיקרי מבין שערי הספר, בו מסביר המחבר על סמך ניסיונו וידיעותיו כיצד לעלות לארץ ישראל ולהתפרנס בה בכבוד. בשער זה מפורטים ארבעה מסלולים אפשריים למי שרוצה לעלות ממרכז אירופה לארץ ישראל, שכולם עוברים דרך קושטא. המחבר מוסר לעולה מידע רב על מחירים, זמנים, מטבעות, ומייעץ לו כיצד יתנהג בדרך, למי יפנה, איזה ציוד ייקח ואיזה יוכל למצוא בדרך או בירושלים וכו'. בהמשך הוא מתאר בפירוט רב את החיים בירושלים: סוגי המאכלים המצויים בה ואופן הכנתם, סוגי הלבוש, כמות הכסף הדרושה כדי להתקיים שם, המנהגים הנהוגים בעיר ויחס השלטונות לתושבים.
  • שער התפילה - בו מפורטים מנהגי התפילה בירושלים בימי חול ובימים מיוחדים.
  • שער הלימוד - מנהגי לימוד התורה של אנשי ירושלים, וכן מנהגי הקבורה והאבלות. בשער זה מופיע גם תיאור קצר של המקומות הקדושים באזור ירושלים: קבר זכריה, יד אבשלום, קבר חולדה, קבר דוד וקבר רחל.
  • שער ההזכרה - על מנהג הזכרת נשמות בירושלים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אריה מורגנשטרן, ‏יהדות הגולה והכמיהה לציון, 1240-1840 (סעיף ו), תכלת 12, אביב תשס"ב 2002
  2. ^ ראו גם: סיני האק, ‏משפחות ק"ק פראג, עמ' 263, באתר HebrewBooks; קרבת המשפחה לשל"ה מוזכרת בקונטרס "דרכי ציון" (עמ' 298 בספרו של אברהם יערי).
  3. ^ החיבור תורגם לעברית על ידי י.ד. וילהלם והודפס בספרו של אברהם יערי, "מסעות ארץ ישראל"