משה רוזנשטיין
הרב משה רוזנשטיין (1881, אוז'וונטס, ליטא - פלונגיאן, 1941) היה דמות בולטת בתנועת המוסר, ומשגיח בישיבת לומז'ה.
ביוגרפיה עריכה
בנעוריו למד בישיבת טלז ונודע כתלמיד מוכשר. תנועת המוסר עדיין לא חדרה אז לישיבת טלז. הוא נפגש עם ר' ירוחם ממיר, שלמד אז בישיבת קלם, והלה שכנע אותו לבוא ללמוד שם. ר' משה נתפס שם ללימוד מוסר. מאוחר יותר למד בכולל האברכים של ישיבת ראדין, בראשות החפץ חיים. ב-1912, התמנה למשגיח בישיבת לומז'ה ובה פעל עד אחרית ימיו. בתקופת כהונתו כמשגיח שגשגה הישיבה וגדלה, ויש הזוקפים זאת גם לזכות האווירה שהוא השרה בה.
תלמידיו מתארים מצד אחד את נטייתו לסגפנות ולפרישות - הוא נהג לבלות כמעט את כל ימות השבוע בישיבה, ורק בסעודות השבת נמצא בביתו - אך מצד שני גם כאדם שמח, חם ולבבי.
רבים מן התלמידים בלומז'ה באו מפולין והיו מבתים חסידיים. תחילה קשה היה להם להסתגל לדרך המוסר, אך רבים מהם "התקשרו אליו בעבותות אהבה והערצה נפשית רבה מאוד", כעדות אחד מתלמידיו, ואף קלטו את השפעתו. הוא התנגד בתוקף להכנסת לימודי חול לישיבה, ואף קבע שמוטב לסגור את הישיבה מאשר להכניס לתוכה שעתיים של לימודים כאלה ביום.
נפטר בשנת תש"א, בגיל ששים.
מתלמידיו: הרב יעקב ניימן מייסד וראש ישיבת אור ישראל בפתח תקווה, והרב שמעון מורדכוביץ, חבר נשיאות ועד הרבנים של ניו יורק ומחבר הספר "שמן הקודש".
ספריו עריכה
בשנת תרצ"ה יצא לאור ספרו הראשון "יסודי הדעת". הספר גרם לשערורייה-זוטא לאחר שבקטע מסוים בספר חלק הרב רוזנשטיין על דברי הרמב"ם שבני ישראל האמינו במשה לא מכח האותות שנתן. בחלק הבא של הספר הוא מיהר לתקן את הדברים והבהיר כי בעצם בא רק לפרש את כוונתו האמיתית של הרמב"ם. ספרו השני, "אהבת מישרים", הוא לקט שיחות ומכתבים שהוציא לאור תלמידו, רבי שמעון מורדכוביץ. שיחות אלה, שהועתקו מדברים שבעל פה, הן לעיתים נוקבות וישירות יותר מן הדברים שב"יסודי הדעת". הרב רוזנשטיין הספיק לעבור על הספר ולברך על היוזמה לפרסמו, אך נפטר לפני שהספר ראה אור.
- יסודי הדעת חלק א, חלק ב באתר HebrewBooks
- אהבת מישרים, באתר היברובוקס, מאמרים ומכתבים
לקריאה נוספת עריכה
- בנימין בראון, אהבה, שמחה, תמימות ומסורתנות: קווים לשיטת המוסר של ר' משה רוזנשטיין מלומז'ה, בתוך: דוד אסף ועדה רפפורט-אלברט, ישן מפני חדש, מרכז שז"ר, ירושלים תשס"ט, עמ' 251–279.
