תלמוד תורה (קלם)

(הופנה מהדף ישיבת קלם)

ישיבת תלמוד תורה (כונתה תדיר בפשטות: קלם) היא ישיבה ליטאית שהתקיימה בעיר קלם שבליטא. הישיבה התנהלה על ידי רבי שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם", ברוח תנועת המוסר שייסד רבו, הרב ישראל מסלנט.

תלמוד תורה
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מוסד אקדמי
תקופת הפעילות 1862–הווה (כ־162 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלי תפקידים
מנהל שמחה זיסל זיו (1866) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ליטאליטא ליטא
קואורדינטות 55°38′00″N 22°56′00″E / 55.63333333°N 22.93333333°E / 55.63333333; 22.93333333
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

בשנת ה'תרכ"ו (1866) התמנה הרב שמחה זיסל זיו לנהל את ה"תלמוד תורה" בעיר זו. קודם לכן היה זה תלמוד תורה רגיל, אולם הרב זיו שינה את אופיו בהתאם לרוח תנועת המוסר. הוא גם הרחיב את מסגרת הלימודים כך שתתאים לנערים עד גיל שבע עשרה. במוסד נלמדו גם לימודי חול, כגון חשבון והשפה הרוסית. אחד המסייעים לרב זיו היה הרב נתן צבי פינקל (שבהמשך כונה "הסבא מסלובודקה", בגין תפקידו בישיבת סלובודקה). הסוחר העשיר קלמן ויסוצקי, שהיה מקורב לסבא מקלם, סייע לישיבה בהיבט הכלכלי.

בתחילה התנהלו הלימודים בבית שכור, ואחר כך בבית כנסת. בשנת ה'תרל"ב נקנה מגרש עבור המוסד ונבנה עליו בניין מרווח. בשנת ה'תרל"ו (1876) הואשם הרב זיו בפני השלטונות כאילו במוסד מטיפים נגד הממשלה, ובעקבות כך הוא נאלץ לגלות לעיר גרובין שבקורלנד (היום בלטביה), ולהקים שם את המוסד מחדש. הרב זיו חלה והתקשה לנהל ברציפות את המוסד, ובשל כך החל לבלות שוב את רוב זמנו בקלם. בתקופה זו הפך בית ה"תלמוד תורה" בקלם למרכז לימוד תורה ומוסר לבעלי הבתים בעיר שהיו קשורים לרב זיו, ובשנת ה'תרמ"א החלו ללמוד שם גם בחורי ישיבה. לאחר מכן נסגר המוסד בגרובין, וה"תלמוד תורה" בקלם הלך והתפתח כישיבה[1]. שלא כבישיבות אחרות, שבהן נמשך סדר המוסר חצי שעה, בקלם ארך הסדר שעה שלמה.

בשנת 1898 נפטר הסבא מקלם. את מקומו במשך כשלוש שנים מילא אחיו הרב אריה לייב ברוידא, ולאחר מכן חתנו - רבי צבי הירש ברוידא, ובנו - הרב נחום זאב זיו. הרב ברוידא נפטר בשנת 1913, והרב נחום זאב בשנת 1916. את מקומם של אלו מילאו הרב ראובן דב דסלר וחתניו של הרב נחום זאב - הרב דניאל מובשוביץ והרב גרשון מיאדניק.

ב-21 ביוני 1941, ה' באב תש"א, הצעידו כוחות משטרת העזר הליטאית תחת פיקודו של איש הגסטפו מקובנה את תלמידי הישיבה ויהודי העיירה אל מחוץ לה, על מנת לרצוח אותם שם. תלמידי הישיבה צעדו שורות-שורות, כשבפיהם תפילת "עלינו לשבח". מסופר ששרו בדרך את השיר "אשרינו מה טוב חלקנו"[2]. הנאצים רצחו אותם ורובם נקברו בקבר אחים בחוות גרוזנביסקי[3].

מספר התלמידים בקלם לא עלה על כמה עשרות בבת אחת, אולם רבים מהם הפכו לרבנים, משגיחים וראשי ישיבות.

משנת קלם עריכה

סדר ומשמעת עצמית עריכה

שמה של אסכולת קלם בתנועת המוסר יצא למרחוק, בעיקר בשל אחד הנושאים המרכזיים שלה, והוא הדרישה הקיצונית לסדר, משמעת עצמית מוחלטת, ויושר קיצוני.

בקלם לא היה מושג של הפסקה בלימוד, איחור כלשהו, או הסחת הדעת לדברים אחרים. דוגמאות רבות מספור מספרות על כך. מסופר על רבי שמחה זיסל שבעת שישב בחדר לימודו ביקש סוחר עשיר ועז-פנים להיכנס אליו, ודפק בדלתו עד שנעו אמות הספים של הבית, אולם רבי שמחה כלל לא הבחין בכך, מאחר שהיה שקוע בעיונו.

סיפור הממחיש את הדרישה למשמעת בישיבת קלם, מסופר על תלמיד שהורחק מהישיבה למשך שבוע כקנס על כך שהסב את ראשו אינסטינקטיבית לכיוון החלון כאשר עבר שם ברעש רכב מכבי-האש. בישיבה לימדו את החניכים שלא לבצע שום פעולה, ולו הטיית הראש, מבלי מחשבה תחילה.

מסופר גם שמטבע בשווי גרוש היה מונח בבית המדרש בקלם על החלון במשך שישים שנה עד השואה, מבלי שאיש יסיטנו ממקומו.

את הדרישה לסדר השריש רבי שמחה זיסל עמוק בתלמידיו. שנה אחת, בליל יום-הכיפורים, התמקד בדרשתו על כך שנטלת המים לא הייתה במקומה. פעם אחרת כינס את כל תלמידי הישיבה לשיחת מוסר מאחר שאחד התלמידים נעל את הערדליים שלו הפוכים. בחוסר סדר קל ראה רבי שמחה זיסל את שורש הפגמים הנפשיים.

גדלות האדם עריכה

נקודה מרכזית נוספת שהדגיש רבי שמחה זיסל הייתה "גדלות האדם". גישה זו פותחה בעקבותיו בידי תלמידו רבי נתן צבי פינקל והייתה לסימן הייחודיות של אסכולת סלבודקה. בקלם הדגישו את חשיבותו של התלמיד, לא על ידי גאווה, אלא בהכרת ערך עצמו. על ידי הכרת ערך עצמו, גרס רבי שמחה, יבין התלמיד את התפקידים המוטלים עליו, ואת גודל האחריות הרובצת עליו. תלמידי קלם היו לבושים תמיד במיטב האופנה, ורבי שמחה נהג לומר שבן-תורה שמזלזל בלבושו מחלל שם שמים. בגישתו זו, היה חלוק על ידידו רבי יוסף יוזל הורוביץ, "הסבא מנובהרדוק", שגרס כי השפלת האדם את עצמו תביאו לעשיית רצון ה' בלי חשבונות ולהכרה שכלית שלמה.


ההכרה השכלית עריכה

מטרתו של רבי שמחה זיסל בכל הדברים הייתה להביא את התלמידים לידי הכרה שכלית מוחלטת על כל מעשיהם. לכן טרח והדגיש בפניהם כל נקודה שראה בה משום אי שימת-לב, ואימן אותם בתרגילי-שליטה אין-ספור. בכך היה רבי שמחה זיסל אבי ישיבות שיטת המוסר שהתפתחו בליטא בעקבותיו.

בוגרים ידועים עריכה

רבי שמואל שכטר

לקריאה נוספת עריכה

  • הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר, ב, עמ' 141–163

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר, כ"ב עמ' 58-55.
  2. ^ מאמר רבי אלחנן סורוצקין בתוך: יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"א (1961), כרך ד', עמ' 120; "נבואה והשגחה" עמ' קפ"ב. ב"מכתב מאליהו" ח"ג, "על חורבן קלם", מספר ששרו "עלינו לשבח".
  3. ^ ראו גם: יעקב שלהב, ‏קידוש חיי האדם היהודי בתקופת השואה, באתר "דעת"
    גדעון האוזנר, ‏לא כצאן לטבח!, משואה ח, תש"מ 1980, עמ' 18