משפחת גולדסמיד

משפחה של בנקאים ואישי ציבור בבריטניה

משפחת גולדסמיד מזוהה עם קבוצת בנקאים אנגלו-יהודיים, בראשם עומד אהרון גולדסמיד (שנפטר ב-1782), סוחר מהולנד שעבר להתגורר באנגליה סביב שנת 1763. בניו, בנימין גולדסמיד (כ. 1753-1808) ואברהם גולדסמיד (כ. 1756-1810), הקימו פעילות עסקית משותפת בלונדון כסוכנים לשטרות בשנת 1777, והפכו לגורמים משמעותיים בשוק ההון בתקופת המלחמות הנפוליאוניות, כאשר עבדו בשיתוף פעולה עם הממשל. ב-1810, לאחר שהכספים של אברהם גולדסמיד איבדו ערכם, הוא הוכרח להכריז על פשיטת רגל ולבסוף התאבד. אחיו, שנפל לדיכאון קשה, ביצע מעשה דומה שנתיים לפני כן. שני האחים ידועים בתרומותיהם הנדיבות, גם במסגרת ציבורית וגם פרטית, ותרמו רבות להקמה ולניהול של בית המקלט הימי, ששינה את שמו למאוחר יותר למקלט הצי המלכותי. בנימין גולדסמיד הותיר אחריו ארבעה בנים ובת, מרי אן גולדסמיד, שנישאה לטימוטי ייטס בראון בשנת 1812; בעוד אברהם השאיר אחריו בת, איזבל גולדסמיד.[1]

אברהם גולדסמיד (1756–1810)
סמל משפחת גולדסמיד, עם המוטו Concordia et sedulitate

סר אייזק גולדסמיד, הברון הראשון, נשא לאישה את בת דודתו, איזבל (בתו של אברהם גולדסמיד). בנם השני, סר פרנסיס גולדסמיד, קיבל את התואר הברון השני (1808-1878). פרנסיס זכה להיות היהודי הראשון שנעשה לעורך דין באנגליה, והמשיך לייצג את מחוז רידינג. הוא גם נישא לבת דודתו, לואיזה גולדסמיד, אך לא נולדו להם ילדים. בעקבות זאת, סר ג'וליאן גולדסמיד, הברון השלישי (1838-1896), אשר היה בנו של פרדריק דייוויד גולדסמיד (1812–1866), חבר פרלמנט מטעם הוניטון, ירש את התואר. סר ג'וליאן, אשר שימש כחבר פרלמנט למשך שנים רבות והוערך על עושרו, יכולתו והשפעתו, הוקצה כחבר במועצה הפרטית.

חבר מכובד נוסף מאותה משפחה היה סר פרדריק ג'ון גולדסמיד (1818-1908), בנו של ליונל פראגר גולדסמיד. אחותו נישאה להנרי אדוארד גולדסמיד (1812–1855), עובד מדינה הודי בולט, בנו של אדוארד גולדסמיד. הרפורמה שלו במערכת ההכנסות בבומביי והכנסת מערכת חדשה, שהוקמה לאחר מותו, באמצעות דוחותיו בשנים 1840–1847, ועבודתו המסורה בסקרי קרקע, נחשבו לבעלי חשיבות עליונה למערב הודו וביססו את זכרו. שם כמטיב ציבורי. [2]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Marrache, Abraham S. (2017). Timothy 'Equality' Brown: A Radical Regency Life. Pomegranate Press. ISBN 9781907242649.
  2. ^ Davidson, David (1890). Memories of a long life. Edinburgh. pp. 180–183.