משתמשת:נירהבל/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
משחר ההיסטוריה מעוניינת האנושות ביצירת דורות המשך והבאת ילדים לעולם. במקביל ניסה גם האדם למנוע הריון. ישנן שיטות מניעה שנהגו בעבר, חלקן חלפו מן העולם, וישנן שיטות שהתחדשו ומתחדשות בשנים האחרונות. בשנים האחרונות עם ההתפתחויות התרופתיות והטכנולוגיות, הנושא הפך לנפוץ יותר ולמדובר יותר בציבור.ההלכה היהודית מתירה לעתים מניעת הריון ובאמצעים מסוימים.
המצווה הראשונה בתורה, היא בעצם ברכה שמברך אלוהים את האדם: "ויאמר להם אלוהים פרו ורבו"[1], חוזרת ונשנת לנח אחרי צאתו מהתיבה: "ואתם פרו ורבו, שרצו בארץ ורבו בה"[2], עיקרה הוא להוליד בן ובת הראויים בעצמם להוליד, וכך להמשיך את יישוב העולם. יתר על-כן הגמרא ביבמות[3] מביאה ברייתא המזהירה את האדם להוסיף ולהוליד ילדים גם לאחר קיום החובה מדאורייתא, על פי הפסוק בקהלת: "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך , כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה , ואם שניהם כאחד טובים"[4].
מניעת הריון בשלבי החיים השונים עריכה
ראשית הנישואין עריכה
בשנים האחרונות נשאלת השאלה האם ניתן לדחות קצת את ההיריון הראשון. השאלה בדרך כלל נשאלת על-ידי בני זוג שטרם הגיעו לעצמאות כלכלית, ורוצים לחכות לסיום הכשרתם המקצועית, ולעתים, היא אף נשאלת מתוך רצון לבסס את הקשר הזוגי לפני כניסת הילדים לתא המשפחתי. מצוות עשה שאין להן זמן קבוע, יש לקיימן בהזדמנות הראשונה האפשרית, כאשר דחיית קיום מצווה נחשבת כביטולה. יש מן הפוסקים המתנגדים בצורה חד משמעית לדחייה כלשהי של מצוות פריה ורבייה[5], כפי הנלמד מהרמב"ם "חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים, מפני שהיא מצות עשה של תורה"[6]. לפי שיטות אלה סיבות, כגון פרנסה וסיום לימודים ואפילו לימוד תורה, כשלעצמן, אין בהן היתר מספיק לדחיית ההיריון לפני קיום המצווה מדאורייתא. מנגד, ישנם פוסקים שכתבו, שבימינו ניתן להתיר דחיית הריון לאחר החתונה בהסכמת שני בני הזוג, כיוון שאין מתחתנים היום בגיל שלוש עשרה, וממילא מצוות פרייה ורבייה נדחתה כבר, ומניעת הריון לאחר הנישואין עדיפה על דחיית הנישואין עצמם[7]. פוסקים נוספים מתירים דחיית פרייה ורבייה לתלמידות העשויות להפסיק לימודיהן אם תלדנה[8]. כאשר ניתן היתר למניעת הריון הוא בדרך-כלל ניתן לתקופה מוגבלת של בין ששה חודשים לשנתיים[9].
ריווח בין לידות עריכה
הרמב"ם[10] כותב: "אבל אם לא קיים (פריה ורבייה), חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים, מפני שהיא מצות עשה של תורה". אולם, למרות דבריו מתיר החיד"א[11] לבעל להימנע באופן פאסיבי מגרימת הריון, על ידי פרישה חלקית וזמנית מאשתו וכמובן, רק בהסכמתה, ולדעתו הבעל אינו עובר על מצות "לערב" כל עוד הוא משמש עם אשתו בעת מן העתים, למרות שאינו מקפיד על כל עונה. מקובל לצטט בשם החזון איש שאחרי לידה מותר להשתמש בכל אמצעי המניעה המותרים כדי להרחיק את ההיריון הבא לתשעה חודשים עד שנה, גם בלי שום בעיות רפואיות גופניות או רוחניות, מפני שהתכיפות בלידות נחשבת גם כן לספק סכנה [12]. כן מובא גם בשם הרב דוד אוירבך מטבריה שכאשר קיימת סיבה חשובה מותר להשהות את הלידה הבאה גם לפני קיום פרו ורבו, כגון כאשר תכיפות הלידות קשה לבני הזוג. אמנם אביו הגרש"ז אוירבך[13], מסתפק אם החזון איש מקל כל כך גם אחרי לידה ראשונה, אך למעשה הוא עצמו מקל לזמן מוגבל על פי שיקול דעתו של הפוסק בכל מקרה לגופו. נשמע מפוסקים חשובים בירושלים שהמנהג להקל גם יותר מזה, ואפשר לגרום לכתחילה שהמרוח בין ילד לילד לא יפחת משנה וחצי עד שנתיים, גם לאחר הלידה הראשונה[14].
לקראת גיל המעבר עריכה
כאמור לעיל, חכמים למדו מהפסוק בקהלת "ולערב אל תנח ידך" שיש להוסיף ולהוליד עוד ילדים, מעבר לבן ולבת עליהם מצווים מהתורה[15]. כבר ראשוני הפוסקים נחלקו אם לברייתא זו יש תוקף ככל מצוות דרבנן[16], או שזו הדרכה והנהגה שאינה בעלת תוקף הלכתי חיובי מלא[17]. רבים מן הפוסקים האחרונים נטו לדעה הראשונה, שזו מצווה גמורה, אך הגבילו את עוצמת החיוב במקרים מסוימים. כך החיד"א שסובר שמצוות "לערב" אינה מונעת מן האדם לרווח בין הלידות, וכך גם החתם סופר שאף צעד צעד נוסף ופסק[18] שאין לאשה חובה לצער את עצמה צער גדול כדי להרשות לבעלה לקיים את מצות "לערב" ויכולה במקרה כזה לשתות כוס של עקרין. האפשרות להקל נובעת מהעובדה שהאישה עצמה אינה מצווה במצות פריה ורבייה וגם לא בתוספת "לערב". אולם על פי רוב הפוסקים גם האישה מצווה לתרום את חלקה ביישובו של עולם, כפי הנלמד מהפסוק "לא תוהו בראה לשבת יצרה"[19]. יש פוסקים שהתירו למנוע הריון כאשר יש לזוג ילדים רבים, ובמיוחד כאשר המשך הילודה מביא לקטטות בין בני הזוג, ולקשיים נוספים[20].
כשישנה סיבה רפואית למניעת הריון עריכה
פיקוח נפש דוחה כמעט את כל המצוות שבתורה, ואין ספק שדוחה את מצות פרו ורבו. מקובל למשל על רופאים רבים להמליץ לאשה שהפילה להימנע מלהיכנס להריון לתקופה של כשלושה חודשים וזאת על מנת שרירית הרחם הזקוקה לתקופת התחדשות, תאפשר מאוחר יותר השרשה טובה של הריון נוסף, תקופה של כחודשיים שלושה מקובלת על רוב הפוסקים. מבחינה הלכתית אין ספק שדין הפלה כדין כל בעיה גופנית אחרת, וכל עוד יש הצדקה רפואית לדחיית ההיריון יש גם היתר הילכתי לכך. בכלל סכנה נמנו גם נשים לאחר ניתוח קיסרי, כאשר יש חשש לדיכאון אחרי לידה ועוד. במנעד שבין סכנה ממשית לאישה ובין רצון למניעת הריון משיקולי נוחות או ירידה ברמת החיים, נמצאים מצבי ביניים רבים, כגון: עייפות קיצונית, אי יציבות נפשית, תנאי מצוקה כלכליים וחברתיים ועוד. בזוגות שכבר קיימו "פרו ורבו", ישנה נטייה להתיר מניעת הריון גם כאשר ישנו צורך רפואי או נפשי קל למרות שאין סכנה ממשית לבריאותה של האישה[21].
התייחסות ההלכה לסוגי אמצעי המניעה השונים עריכה
מלבד השאלה העקרונית, האם מותר למנוע הריון? יש לשאול, כיצד? חלק מאמצעי המניעה מעלים בעיות הלכתיות נוספות כגון: איסור הוצאת זרע לבטלה, איסור סירוס, ועוד. לדעת רוב הפוסקים הגלולה היא אמצעי המניעה העדיף, בתנאי שאין סכנה לאישה. כאשר לא ניתן להשתמש בגלולה היו שהעדיפו את ההתקן התוך-רחמי, הדיאפרגמה או קוטלי הזרע.
אמצעי מניעה חוסמים עריכה
כובעון (או קונדום) נחשב לאחת מהשיטות הגרועות הלכתית, שכן הזרע אינו נוגע בגוף האישה ויש בכך משום הוצאת זרע לבטלה. רבים מן הפוסקים פסקו שאין להתירו גם במקום סכנה, ויש שהתירו רק במקרים חריגים כגון כשישנה סכנה ואין דרך אחרת והבעל קיים כבר פרייה ורבייה[22].
כיפה או דיאפרגמה, נחלקו הפוסקים בהסבר דין המשמשת במוך המוזכר בגמרא[23] על פי הדעות המקלות במחלוקת זו ישנם פוסקים המתירים להשתמש בדיאפרגמה, לדעתם אשה השתמשת בדיאפרגמה אינה שונה בהרבה מאשה הרה, שצוואר הרחם שלה סתום [24] ועוד שאין בה שאלה של השחתת זרע. לדעת רוב הפוסקים המתירים להשתמש בדיאפרגמה אין שום איסור להוסיף משחה או קצף, קוטלי הזרע, המגבירים את יעילותה[25] מבחינה רפואית השימוש באמצעים מכניים הוא הבטוח ביותר לאשה, וכמעט שאינו קשור בסיבוכים כלשהם, ולכן יש שהעדיפו שימוש בדיאפרגמה על פני אמצעים אחרים[26].
אמצעי מניעה הורמונאלים עריכה
הגלולה למניעת היריון נחשבת בעיני הפוסקים ככוס של עקרין[27] ואף עדיפה עליו כיוון שהיא מונעת היריון רק באופן זמני. בנוסף, אמצעי מניעה זה אינו גורם להשחתת זרע, אינו גורע מקיום מצוות עונה ולכן מעיקר הדין אין איסור להשתמש בו. יש שהסתייגו ממנו בשל הסיבוכים הרפואיים האפשריים, ויש שחששו בשל הדימומים הבין-ווסתיים. שני החששות פחתו במידה ניכרת בגלולות החדישות. אמצעים נוספים הפועלים באותו עיקרון הם הטבעת הנרתיקית והמדבקה[28].
התקן תוך רחמי, נראה שמעיקר הדין אין איסור לאישה להשתמש בו כיוון שאין בו השחתת זרע, הוא אינו פוגם ביחסי האישות והוא הפיך. אלא שיש מהפוסקים שחששו שמא מנגנון מניעת ההשרשה נחשב כהפלה מוקדמת ולכן אסרו את השימוש בו. כיום סוברים המדענים שההתקן התוך רחמי, פועל על מנגנונים אחרים, הקודמים להשרשה, ולכן, פחתו ההסתייגויות ממנו. החיסרון בהתקן הם הדימומים הבין-ווסתיים, הבעיה מחריפה בהתקן ההורמונלי המכיל פרוגסטרון בשחרור אטי.
קוטלי-זרע עריכה
קוטלי-זרע, אינם נחשבים כהשחתת זרע, האסורה, כיוון שאינם משפיעים ביחסים שבינו לבינה ואינם יוצרים חסימה בדרכם של תאי הזרע[29]. אך יש שהעדיפו לא להשתמש בהם[30], שכן לדעתם יש בשימוש בקוטלי-זרע משום השחתת הזרע.
עיקור וסירוס עריכה
עיקור הגבר נחשב כבלתי הפיך ועל-כן נאסר לרוב הפוסקים, אפילו באופן זמני. עיקור האישה על-ידי קשירת חצוצרות, נחשבת כשיטה שכמעט ואיננה הפיכה, ולכן לא רצויה, אם יתברר שאמצעי זה הוא הפיך ברוב המקרים, ייתכן ולא יחשב יותר כעיקור.
שיטות טבעיות למניעת הריון עריכה
הימים הבטוחים- בשיטה זו עלולה להיווצר בעיה של דחיית עונה, ולכן יש שכתבו להימנע משימוש בשיטה זו אם לא קיימו "פרו ורבו", אבל אם קיימו ניתן להשתמש בשיטה זו[31]. שימוש מיומן בשיטת המודעות הטבעית לפריון עשוי לצמצם את ימי הפרישה.
יחסי אישות נסוגים אסורים מהתורה לפי כל הדעות[32].
הערות שוליים עריכה
- ^ בראשית א, כח.
- ^ בראשית ט, ז.
- ^ יבמות סב, ב.
- ^ קהלת יא, ו.
- ^ שו"ת מהרי"ט ב' יו"ד מז ועוד.
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-ספר
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים אישות פרק טו ה"א, ' - ^ הרב אליקים ג' אלינסון, תכנון המשפחה ומניעת הריון, תשל"ז.
- ^ הרב יעקב אריאל, שו"ת באהלה של תורה ח"א סימן סז
- ^ פרופ' אברהם שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ו, מכון שלזינגר, תשס"ו.
- ^ הלכות אישות, טו, א.
- ^ ברכי יוסף, אבן העזר, א,ב.
- ^ בנשמת אברהם, אבן העזר ע' ס.
- ^ בנשמת אברהם שם הערה 89.
- ^ קטן י', קטן ח', בראון א',, "אמצעי מניעה- מבט הלכתי-רפואי",, אסיא נג-נד (תשנ"ד).
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר א ח.
- ^ בעל המאור על הרי"ף יבמות סימן פג.
- ^ רמב"ן, מלחמות ה' שם.
- ^ אבן העזר סי' כ.
- ^ ישעיה מה, יח.
- ^ הרב יהודה הנקין, שו"ת בני בנים, כרך ב סימן לח
- ^ פרופ' אברהם שטינברג, שם והרב אליקים ג' אלינסון, שם.
- ^ לעיון בשיטות המתירים והאוסרים עיין באנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך מניעת הריון הערות 311- 313
- ^ בבלי, יבמות יב, א, ובנש"א ע' סא-ב.
- ^ עי' שו"ת, מהרש"ם ח"א סי', נח.
- ^ ע"ש ע', סג
- ^ הרב נחום רבינוביץ, שיח נחום סימנים צד-צה
- ^ בבלי, יבמות סה, ב.
- ^ אין בהם בעיה הילכתית, אך יש להסירם לפני הטבילה
- ^ אגרות משה, אבן העזר, ח"א סי' סב.
- ^ ראה עוד בנשמת אברהם, אבן העזר, סי' ה, ס"ק ג.
- ^ אגרות משה, אבן העזר, ח"א סי' קב.
- ^ בבלי, יבמות לד, ב.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.