משתמשת:Edenmezuman/חופש מדת הרחבת קצרמר
 |
 | |
| |
| שיחה | |
חופש מדת היא אחת החירויות הניתנות לאזרח במסגרת הזכות לחירות, בשיטת המשטר דמוקרטיה ליברלית. חירות זו מאפשרת לכל אזרח לבחור שלא להשתייך לדת כלשהי או לעדה דתית כלשהי ושלא לקיים פולחן, מנהגים, חוקים או ציוויים הנובעים מהשתייכות זו. החופש מדת כוללת את זכותו של האדם להשתייך או לא להשתייך לקהילה דתית מכל סוג, ולהשתתף או לא להשתתף בפעילויות דתיות. החופש מדת כולל את זכותו של אדם ליהנות מכל זכויות האזרח המקובלות במדינתו ללא קשר לדת.
מימוש החופש מדת עשוי לפגוע ברגשות הדתיים. על בית המשפט לקבוע איזה מן החופשים נתפס כחשוב יותר לפי מקרה. לטענות על פגיעה ברגשות כוח מוגבל, בעיקר כאשר אין בכוונות החילוני מניעים לפגוע ברגשות הדתי ואמנם יש חוק העונשין מגדיר כעבירה פלילית מקרים של פגיעה ברגשות דתיים.[1]
מדינת ישראל מעניקה לתושביה חופש דת (על פי מגילת העצמאות), אך יש הטוענים כי לאור החקיקה הקיימת בנושאי נישואין וגירושין, הרי שלא יכול להתקיים בישראל חופש מדת באופן מלא. לדוגמה: החוק אינו מאפשר נישואים אזרחיים או גירושין אזרחיים, ולכן אדם החפץ להינשא או להתגרש בתחומי מדינת ישראל, חייב לעשות זאת על פי חוקיה של אחת הדתות המוכרות במדינה או להדרש להליכים מיוחדים ככל שהנו "חסר דת" על פי הגדרת החוק, בנוסף, גם אם זוג התחתן בחתונה אזרחית במדינה זרה, אם ברצונו להתגרש בארץ עליו להתגרש רק ברבנות.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- דני סטטמן, גדעון ספיר, "חופש הדת, חופש מדת והגנה על רגשות דתיים", מחקרי משפט כא, תשס"ד (2004)
קישורים חיצוניים
עריכה- מאמרו של קובי נחשוני על דת ומדינה תשע"ה (בעברית)
הערות שוליים
עריכה- ^ דני סטטמן, גדעון ספיר, "חופש הדת, חופש מדת והגנה על רגשות דתיים", מחקרי משפט כא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ד 2004, עמ' 52
[[קטגוריה:זכויות האדם]] [[קטגוריה:יחסי דת ומדינה]]