ויקיפדיה

משתמשת:Orlysi/טיוטה בתי ספר אליאנס במרקש

< משתמשת:Orlysi

פתיח-------

המאה ה- 19 עריכה

הניסיון הראשון להקים במרקש בתי ספר מטעם חברת כל ישראל חברים נעשה בשנות השבעים של המאה ה-19, בעת ביקור המזרחן יוסף הלוי בעיר[1][2]. עד לשנת 1867 נאסרה כניסת אירופאים למרקש, וגם אחרי שנה זו נכנסו אירופאים מעטים בלבד. יהודי מרקש התייחסו בחשד אל המבקרים הזרים, הן היהודים והן הנוצרים[3]. בשנת 1892 נעשה ניסיון להקים בית ספר לבנות מטעם ארגון "אגודת אחים" הלונדוני, אך חסן הראשון, סולטאן מרוקו לא אישר זאת. עם זאת, בעקבות האנרכיה ששררה בממלכה לאחר מות הסולטן, העמקת חדירתן של מדינות אירופה ובראשן צרפת אל פנים המדינה, וכן הגידול בפעילות המיסיונרית[4] פנתה בשנת 1900 הנהגת קהילת יהודי מרקש אל הנהלת כי"ח פריז בבקשה לפתוח בית ספר לבנים מטעמה, וכעבור שישה חודשים נפתח גם בית ספר לבנות[1]. מנהל בית הספר הראשון היה מואיז לוי, ומנהלת בית הספר לבנות הייתה מסודי קוריאט. ברקע להקמת בתי הספר עמד הגידול באוכלוסייה היהודית של מרקש, אשר הכפילה את עצמה ברבע האחרון של המאה ה־19, ועמדה בסופו על בין 14 ל 15 אלף נפשות, לעומת בין 7000 ל 8000 בתחילתו[5].

טרום תקופת החסות הצרפתית עריכה

הקמת בית הספר לבנים עריכה

בהקמתו, נתקל בית הספר באתגרים רבים, הן מצד רבני ומכובדי במרקש, והן מצד המורים הפוטנציאליים שנרתעו מהצפיפות והעוני במקום.

יחס הקהילה לבית הספר נע בין אמביוולנטיות לבין התנגדות אלימה, כאשר שנה לאחר פתיחת המוסד קם משמר שפעל בשבת ונועד להגן על בית הספר מיהודים מקומיים שהטילו עליו מצור[3].

במהלך המרידות שחלו נגד סממנים אירופאיים בעיר, בית הספר של אליאנס הותקף מספר פעמים בידי מתפרעים מוסלמים, שראו באנשי כי"ח כ-"ידידי הנוצרים". כמו כן, מורי בית הספר דיווחו על גילויי אנטישמיות מצד האירופאים שחיו בעיר והושפעו מתורות גזע ותורות אימפריאליות[6].

בבית הספר לבנים למדו בעיקר בני העניים, שהיו פטורים מתשלום שכר לימוד וקיבלו מבית הספר לבוש וארוחות. בהקמתו נרשמו למוסד 150 תלמידים, חציים ממשפחות עניות וחציים ממשפחות עשירות וממעמד הביניים. ברם, תוך מספר חודשים נשרו מבית הספר מרבית בני העשירים כיוון שהתקשו ברכישת השפה הצרפתית במהירות בה חשבו שיצליחו, ובעמידה במועדי התשלום[7]. בשנת 1905 לא היו בבית הספר תלמידים בתשלום כלל, והתלמידים העניים המשיכו להוות רוב מובהק עד למלחמת העולם הראשונה. כמו כן, הקימה הנהלת בית הספר קורסי ערב , בהם השתתפו בני סוחרים, בעלי מלאכה ונושאי משרות ציבוריות[8]

עם התבססות בית הספר, החלה השכבה העשירה להתרחק ממנו בשל התנגדות רבני העיר. הרבנים, אשר השפיעו על נכבדי הקהילה, ראו בבית הספר לבנים כגורם מחלן. הם נרתעו מטקסים שהנהלת בית הספר קיימה בשבת באזורים רחוקים מהרובע היהודי, כאשר רבה הראשי של העיר ביקר בבית הספר רק ב-1904, מספר שנים לאחר פתיחתו. יהושוע קורקוס, מראשי הקהילה, היה ממובילי ההתנגדות לכניסת אליאנס, וטען כי בית הספר קורא ל"חוסר דת", ואף להמרת היהודים לנצרות[9]. קורקוס התמיד בהתנגדות זו גם בשנת 1907, כאשר הוא טען כי נוכחות הרשת בעיר מעודדת אלימות אנטישמית מוסלמית, בשל זיהוי היהודים עם חדירת האירופאים[10].

בשל ההשפעה הרבנית עשירי מרקש העדיפו לשלוח את בניהם לתלמודי תורה פרטיים[11]. אנשי אליאנס ניסו להכניס רפורמה גם במוסדות מסורתיים אלה, אך נתקלו בהתנגדות נחרצת מצד נכבדי העיר ורבניה[12].

בניגוד לנשים שיצאו לעבוד עוד בילדותן, בנים יצאו לעבוד רק בגיל 12 או 13, לאחר שלמדו מספר שנים בחדר[13]. לכן הורי העניים, שעבדו שעות ארוכות מחוץ לביתם, העדיפו שבניהם יימצאו בבית הספר תחת השגחת המורים, על פני התגוללות חסרת מעש ברחובות העיר[14].

בערי החוף שבצפון מרוקו חדרו החינוך המודרני וההשפעה האירופאית בתקופה יחסית מוקדמת. אך במרקש חברות סחר אירופאיות החלו לפעול רק לאחר הכיבוש הצרפתי, ועל כן לא חדרה לשם ההכרה בחשיבות ההשכלה המערבית המודרנית לצורך ניידות חברתית[15]. לכן, גם בעשור הראשון של המאה ה-20 היה לנכבדי ועשירי מרקש ידע מועט על הקורה באירופה ובעולם המודרני, ועד למלחמת העולם הראשונה נתפס בית הספר בעיני בני מרקש כמפעל צדקה לטובת עניי העיר ותו לא, תוך התעלמות ממטרות הרוחב של מנהלי הרשת[11][9].

הקמת בית הספר לבנות עריכה

לפי סקר שערך מנהל בית הספר לבנים מואיז לוי, בעת הקמתו נתקל בית הספר לבנות בזלזול מצד נכבדי הקהילה, אשר בפנייתם אל כי"ח ביקשו פתיחת בית ספר לבנים בלבד. לאחר וויכוחים שנמשכו כחצי שנה, הוחלט לפתוח את בית הספר, בעקבות החלטה לפיה הקהילה לא תחויב לשלם את דמי אחזקת המוסד. ברם, לאחר פתיחתו נחל בית הספר הצלחה, כאשר בניגוד לבית הספר לבנים, בית הספר לבנות החל להיתפס כמקום עבור בנות העשירים. ממוצע התלמידות המשלמות עמד על 44%.[16]

לפי המנהלת קוריאט:

כמעט כולן משלמות, כלומר אלה הן בנות מהמשפחות העשירות ביותר. הבנות באו אל בית הספר כשהן לבושות בבגדי פאר ממשי, ענודות בתכשיטים יקרים ועל ראשיהן כובעי נוצה אלגנטיים.

לימודים בבית הספר לבנות היוו סמל למעמד חברתי גבוה; כאשר הנהלת המוסד טענה כי לבוש הבנות ראוותני מדי, הגיבו הבנות בתמיהה, ושאלו איך עוד ידעו שהן למדו בבית הספר. משפחות עשירות שלחו את בנותיהם לבית הספר ללא קשר לזיקה לדת. בשנת 1915 התלמידה המצטיינת של בית הספר לבנות הייתה רחל אבן חיים, בת הרב הראשי שלמה אבן חיים, שהיה האדם העשיר ביותר בקהילת מרקש[17]. בעקבות הפיכת בית הספר לסמל למעמד גבוה נמשכו אליו גם בנות מהמעמד הבינוני בקהילה. ברם, נרשמו בנות עניות מעטות, ממספר סיבות. ראשית, בנות העניים התביישו להופיע בפני העשירות כשהן יחפות ולבושות בבגדים מרופטים. בנוסף, בית הספר לבנות לא היה צריך להיאבק עם מוסדות תורניים מסורתיים, שקיבלו בנים בלבד. כמו כן, בנות העניים נהגו לצאת ולעבוד למען פרנסת הבית, בניגוד לעשירות[18].

עם כניסת החסות הצרפתית עריכה

ב-30 במרץ 1912 נחתם הסכם פאס, שבאופן רשמי הפך את מרוקו למדינת חסות צרפתית. כניסת הצרפתים לוותה בהערכות אופטימיות מצד מנהל בית הספר לבנים רפאל דנון, ששיער כי הכיבוש הצרפתי יביא למעבר המוני של תלמידים מהמוסדות המסורתיים אל בית הספר. מתוך ביטחון בדעה זו החליט דנון להעלות את שכר הלימוד. ברם, בעקבות ההחלטה הוציאו רוב ההורים את בניהם מבית הספר, ודנון חזר בו[19]. מנהלי כי"ח ראו בכניסת הצרפתים כהתפתחות חיובית, שתתרום לחופש התנועה ולמסחר[20].

עד לשנת 1925 התייצב מספר התלמידים בבית הספר לבנים, ועמד בממוצע על 200 תלמידים, שהיוו פחות מחצי מתפוסת בית הספר. כניסת הצרפתים ותהליכי העיור במרקש היו פחותים בהרבה מאלו שהתרחשו בקזבלנקה או בערי הצפון. זאת ועוד, בשנת 1918 הנהיגו הצרפתים רפרומה שנועדה להחליף את מנהיגי הקהילות היהודיות במרוקו[21]. ברם, הרפורמה לא חדרה לדרום המדינה[22], וההנהגה הוותיקה שהתנגדה לחינוך המודרני נותרה על כנה עד אמצע שנות השלושים של המאה העשרים[23].

בשנת 1920 הועברו בתי הספר לרשות שלטונות הפרוטקטורט, אשר הפכו אותם לבתי ספר שנודעו בכינוי "פרנקו יהודיים", בהם לא נלמדו כלל מקצועות הקשורים לדת היהודית, והמורים היו קתולים שלימדו בהתאם לתוכנית הצרפתית הכללית; לצידם קמו בתי ספר דומים עבור האוכלוסייה המוסלמית[24] ברם, חמש שעות שבועיות עדיין הוקדשו ללימוד השפה העברית[25]. לאחר הלאמת בתי הספר והעברת ההוראה למורים קתוליים סירבה הקהילה לחדש את השכרת מבני בתי הספר לכי"ח, והשלטונות הצרפתיים נאלצו להקים מבנה חדש. את בית הספר לבנים ניהל פלקון, מנהל יהודי מוכר שניהל קודם לכן את בית הספר של כי"ח בטטואן[26] אך לא חל שינוי במספר התלמידים ובהרכבם החברתי, כאשר מרביתם עדיין היו מהמעמדות העניים[27].

בשנת 1924 חזרו מרבית בתי הספר הפרנקו-יהודיים להנהלת אליאנס. לפי החוקר מיכאל לסקר, ההחלטה התקבלה בעיקר בשל חשש הצרפתים מהיטמעות מלאה של היהודים בחברה האירופאית, שתוביל אותם לדרוש השתתפות בניהול הפרוקטורט וקבלת אזרחות צרפתית[28]. בסוף 1926 הוחזר בית הספר במרקש להנהלת כי"ח[29].

1926 - 1950 עריכה

לאחר החזרת בתי הספר לרשות כי"ח, הוחלף המנהל פלקון במנהל בשם ביבאס. מייד עם כניסתו, הגדיל ביבאס את היקף לימודי המקצועות העבריים מחמש ל-15 שעות שבועיות, והחליף את המורים הקתולים במורים יהודים. בעקבות השינויים הללו עלה הביקוש לבתי הספר באופן דרסטי, כאשר בשנת 1933 מספר הנרשמים לבית הספר לבנים ולבנות עמד על כ-5000, כאשר היה מקום ל-1200 תלמידים בלבד. גידול זה לווה בהקמת כיתות ומבנים חדשים, כאשר הקהילה מימנה הפיכה של חנויות ליד בית הספר לכיתות לימוד. אחרי מלחמת העולם השנייה רשת כי"ח החלה להקים במרקש גם בתי ספר יסודיים, כאשר ועד הקהילה העמיד לרשות כי"ח את ביתו של המדינאי ישועה קורקוס, ובו למדו 400 תלמידים.

בראשית שנות החמישים, פעלו במרקש חמישה בתי ספר יסודיים, בהם למדו רוב ילדי הקהילה. כמו כן הוקם במסגרת בית הספר בשנת 1936 אגף ללימודי חקלאות[30]. באגף למדו בתחילה 12 תלמידים, אך תוך שלוש שנים מספר הלומדים גדל פי שלושה, כאשר חלקם באו מקהילות ערי החוף, ומהישובים דמנאת וטטואן[31].

ג'ק ביגאר ----------

לאחר עצמאות מרוקו עריכה

עוד לפני הפיכת מרוקו לממלכה עצמאית בשנת 1956 הבינו מורי אליאנס כי יש לשלב בתוכנית לימודי ערבית ספרותית ברמה גבוהה, על מנת לסייע בהשתלבות במדינה עצמאית עתידית. לאחר קבלת העצמאות, החלו להתארגן קורסים מזורזים בערבית עבור המורים בכל מרוקו. באוקטובר 1957 שולבו בתוכנית הלימודים שלוש שעות שבועיות של שיעורי ערבית, ומספר השעות גדל בשנים שלאחר מכן. למרות זאת, בשלב זה עדיין נותרו לימודי העברית על כנם[32].

בשנת 1964 עבר בית הספר לניהול מוסלמי----------

כיום משמש מבנה בית הספר לבית ספר חטיבה בשם ---------


באיזו שנה הוקם המבנה בג'נאן אל עפייה

באיזו שנה נסגר כאליאנס

האם היה בנים ובנות כל השנים או נפרד

האם היו עוד בתי ספר אליאנס

מתי נכנס ביגאר ומתי נקרא כך בית הספר

איפה היה בית הספר לבנות

אלו בתי ספר אחרית היו חוץ מאליאנס

איפה למדו רוב הבנים

בוגרים מוכרים

תוכנית הלימדוים

לקצר את החלק התחתון

רשימת מנהלים אם אמצא

תמונות עריכה

תמונה בספר מלאח עמוד 90

תמונה בספר לסקר עמוד 266 142

כיתה של אבא

מחברות גם בנים וגם בנות

תוכנית הלימודים או מסמך כלשהו מהארכיון

בית הספר כיום

להוסיף רכיב מפה

תבנית? אם יהיו לי נתונים מדויקים

השפעות כי"ח על חיי היהודים במרקש עריכה

כניסת האירופאים למרקש הייתה מצומצמת ומאוחרת ביחס לערים הצפוניות, כגון פז, ולערי החוף טנג'יר, תיטואן ומוגודור; לכן, גם ההשפעה האירופאית הייתה מעטה. בערים אלה צמחו חוגים של משכילים יהודים צעירים שדרשו רפורמות עם נטיות מערביות וליברליות. אך במרקש, הסולטן התנגד לכניסת כל סממן אירופאי. לכן, פתיחת בתי הספר של כי"ח בשנת 1900 הייוותה סממן ראשון של חדירה מערבית לקהילת מרקש, ונגרמו ממנה שינויים משמעותיים[33].

השפעות במישור האישי עריכה

סממן ראשוני לשינויים שחלו בקהילה היו תרומות בלבוש ומעבר מלבוש מסורתי ללבוש אירופאי, הן בקרב הגברים שהחלו ללבוש חליפה במקום גלבייה, והן בקרב הנשים, אשר החלו להתהלך ללא כיסוי ראש. כמו כן, צעירים רבים החלו לדבר צרפתית גם ביניהם ובתוך ביתם, וכן לקרוא לבניהם בשמות צרפתיים[34]. דרך פעילות אליאנס, השפה הצרפתית הייתה נגישה ליהודים אף יותר מלמוסלמים; כך, נוצר רובד נוסף של הפרדה בין הקהילות, בו היהודים יכלו להפגין עליונות לשונית, אינטלקטואלית, וטכנולוגית על המוסלמים, ואפשרה ליהודים להשתחרר מהגדרתם המסורתית כד'ימי - בני חסות הנתונים למגבלות[35].

השפעות על מעמד האישה עריכה

בכל השנים, כמות הלומדות בבית הספר לבנות הייתה גבוהה בהרבה ממספר הבנים הלומדים. באופן מסורתי ובהשפעה מוסלמית, נקבע מקום האישה במרקש בשכבה הנמוכה של החברה, יחד עם הילדים והמשרתים[36]. כי"ח פתח בפני הנשים היהודיות לראשונה אפשרות ללימוד ורכישת השכלה, שקיבלה הכרה בתעודות ומלגות הצטיינות אותן המוסד העניק. החל משנות השלושים, שמות התלמידות המצטיינות אף פורסמו בעיתונות האירופאית המקומית. הקמת כיתות על יסודיות לבנות אפשרה להן להשתלב במוסדות השכלה מחוץ למרוקו ולרכוש מקצוע מודרני כגון הוראה, פקידות, כתבנות, ולשמש כאחות או מיילדת בבית חולים[37]. זאת לעומת ראשית המאה העשרים, בה נשים היוו יותר משליש מהאוכלוסייה השכירה במלאח, אך עסקו במקצועות מסורתיים, ביניהם תפירה, בישול, סחיבת מים ועוד[38].

כמו כן, התרחבות בתי הספר לבנות לוותה בירידה משמעותית בתופעת נישואי הבוסר. לפני הקמת בתי הספר, התופעה הייתה כה נפוצה, עד כדי כך שאם משפחה לא הצליחה להשיא או לארס את הבת עד להגיעה לפרקה (גיל 12 - 13), הייתה עלולה הבת להישאר רווקה[13][39]. עם זאת, מנהלות בתי הספר לבנות של כי"ח סירבו לקבל למוסד בנות מאורסות, וסילקו מבתי הספר בנות שהתארסו במהלך הלימודים. מעבר לכך, פיתוח המודעות העצמית והדעתנות של הנשים הייתה נדבך חשוב של החינוך במוסדו אליאנס. כפי שהגדירה זאת המנהלת קוריאט - "רק אישה שיש לה דעה משל עצמה לא תחשוש עוד להביע אותה באוזני בעלה ובאוזני הזולת"[40]; עם התפתחות החינוך תחת תפיסה זו, החלו בנות לסרב לשידוכים, ואף לברוח מביתן על מנת שלא להינשא לאדם מבוגר מהן[37].

בנוסף, חלה היעלמות הדרגתית של ההפרדה החברתית בין המינים, כאשר כבר בשנת 1903, שנתיים לאחר פתיחת בית הספר לבנות, החלה פרחה, בתו של נשיא הקהילה ישועה קורקוס, שלמדה בבית הספר, להסב עם אביה בשולחן המשפחתי. הדבר היה מנוגדלמסורת המקובלת, לפיה הנשים אינן יושבות לשולחן ביחד עם הגברים[41].

השפעות במישור הציבורי עריכה

הנהלת כי"ח במרכש הקימה מוסדות צדקה עוד בעת הקמתה. בשנת 1902, דיווח מואיז לוי, מנהל בית הספר לבנים, על הקמת חברת "ביקור חולים" בעיר, שאירגנה שירותי רפוא מסובסדים, והחלה לדאוג לתברואה וניקיון במלאח, תוך פעילות בנושא בקרב השלטונות[42]. חסותם של מנהלי בית הספר הייתה ערובה לבטחון היהודים, כאשר לאחר אירועי אנטישמיות הם לקחו על עצמם משימות תיווך בין היהודים למושלים המרוקאים, שנרתעו מקשריהם עם ממשלת צרפת. בתקופה שלפני הקמת הפרוטקטורת, , לא היה גורם נוסף שסיפק ערובה זו[43].

בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים החלו בוגרי בית הספר, צעירים משכילים התומכים ברפורמות, לצבור מעמד בהנהגת הקהילה. חלקם באו מהאליטה הוותיקה של העיר, אך התנגדו לנורמות הישנות של ההנהגה. חלק אחר בא מקרב המעמדות העניים, שהתקדמו בסולם הכלכלי בעקבות חינוכם המודרני. צעירים אלה נחשפו לנורמות ארגון חדשות עוד בארגוני הבוגרים והבוגרות שרשת אליאנס הקימה, ביניהם "איחוד בוגרי בית הספר", "עזרה לבית הספר", וכן ארגוני הנשים "החברה לעזרת נשים של מרקש" ו-"העזרה לאם". בראש כל ארגון עמד נשיא שנעזר בסגן, מזכיר וגזבר, והארגונים נחלקו לוועדות שקיבלו החלטות באופן דמוקרטי[44]. בו זמנית, נחשפה שכבת צעירים זו לנורמות שמרניות בקרב הנהגת הקהילה.

בשנת 1934 קבע הממשל הצרפתי תקנה, לפיה את קהילת יהודי מרקש ינהל וועד שייבחר באופן דמוקרטי כל שנתיים[45]. הצעירים הרפורמיסטים נחלו בבחירות אלה הצלחה, כאשר מתוך עשרת חברי הוועד, שישה נמנו עם תומכי הרפורמה. בשנת 1936 הודח אף נשיא הקהילה, הרב מרדכי קורקוס. תומכי הרפורמה המשיכו להפיץ בציבור את מאבקם למען מודרניזציה. בין היתר, קיימו הצעירים אסיפות עם גדולות בהם הציגו את מצעם, ופרסמו בעיתונות היהודית כתבות הדורשות את שיפור תשתיות הרווחה במלאח ובניית שכונות מגורים מחוצה לו לצורך מאבק בצפיפות, תוך האשמת ההנהגה הישנה באדישות, אינטרסנטיות ודוגמטיות יתרה. מנגד, החוגים השמרניים טענו כי הצעירים קוראים לחילון הקהילה. ברם, החל מ-1936 החלה הנהגת הקהילה לעבור ברובה אל בני הדור הצעיר, אשר החלו לקיים רפורמות ואף לנהל התנגדות לצרפתים[46].

בניגוד לתנועה הציונית שהחלה להתרחב במרוקו, והתנגדה לאמנסיפציה, כי"ח ראת את תפקידה העיקרי בסיוע ליהודים להשיג שוויון עם בני ארצם[47], ובכך הביאה להחלשת התנועה הציונית במרוקו[48].מורי אליאנס אמנם תמכו בקידום השפה העברית בבתי הספר, אך לא על חשבון קידום השפות האירופאיות[49]. המגמה השתנתה במעט לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר חברת כי"ח ומוריה הביעו בציבור עמדה נייטרלית כלפי הציונות[50].

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • לסקר
  • אלישבע
  • גוטרייך מלאח

קישורים חיצוניים עריכה

  • אתר IGRAרשומה בקטלוג הארכיון המרכזי
  • קישור לטקס
  • סרטון היסטורי?

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 288
  2. ^ Emily Gottreich, The Mellah of Marrakesh: Jewish and Muslim Space in Morocco's Red City Emily Gottreich, Indiana University Press, 2007, עמ' 57 - 58, ISBN 0253218632, 9780253218636
  3. ^ 1 2 Emily Gottreich, The Mellah of Marrakesh: Jewish and Muslim Space in Morocco's Red City Emily Gottreich, Indiana University Press, 2007, עמ' 10, ISBN 0253218632, 9780253218636
  4. ^ Emily Gottreich, The Mellah of Marrakesh: Jewish and Muslim Space in Morocco's Red City Emily Gottreich, Indiana University Press, 2007, עמ' 87, ISBN 0253218632, 9780253218636
  5. ^ Emily Gottreich, The Mellah of Marrakesh: Jewish and Muslim Space in Morocco's Red City Emily Gottreich, Indiana University Press, 2007, עמ' 55, ISBN 0253218632, 9780253218636
  6. ^ Emily Gottreich, The Mellah of Marrakesh: Jewish and Muslim Space in Morocco's Red City Emily Gottreich, Indiana University Press, 2007, עמ' 85 - 86, ISBN 0253218632, 9780253218636
  7. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 289
  8. ^ Michael M. Laskier, The Alliance Israelite Universelle and the Jewish Communities of Morocco, 1862-1962, אולבני: State University of New York press, 1984, עמ' 106
  9. ^ 1 2 Emily Gottreich, The Mellah of Marrakesh: Jewish and Muslim Space in Morocco's Red City Emily Gottreich, Indiana University Press, 2007, עמ' 88 - 89, ISBN 0253218632, 9780253218636
  10. ^ Emily Gottreich, The Mellah of Marrakesh: Jewish and Muslim Space in Morocco's Red City Emily Gottreich, Indiana University Press, 2007, עמ' 130, ISBN 0253218632, 9780253218636
  11. ^ 1 2 אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 292
  12. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 294
  13. ^ 1 2 אלישבע שטרית, החינוך בכי"ח והשפעתו על חיי האישה היהודייה, ברית כתב העת של יהודי מרוקו 30 - 150 שנה לאליאנס (כל ישראל חברים), תשע"א, עמ' 25
  14. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 291
  15. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 295
  16. ^ Michael M. Laskier, The Alliance Israelite Universelle and the Jewish Communities of Morocco, 1862-1962, אולבני: State University of New York press, 1984, עמ' 118 - 119
  17. ^ Emily Gottreich, The Mellah of Marrakesh: Jewish and Muslim Space in Morocco's Red City Emily Gottreich, Indiana University Press, 2007, עמ' 46, ISBN 0253218632, 9780253218636
  18. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 295 - 296
  19. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 298
  20. ^ אהרון רודריג, חינוך חברה והיסטוריה; "כל ישראל חברים" ויהודי אגן הים התיכון 1860 - 1929, ירושלים: מכון בן־צבי לחקר קהילות המזרח, 1991, עמ' 237 - 238
  21. ^ להרחבה בנושא, ראו דניאל שרוטר ויסף שטרית, רפורמות במוסדות היהודיים במרוקו בראשית השלטון הקולוניאלי, השיקולים הכיוונים והנימוקים (1912 - 1919), מקדם ומים 6, אוניברסיטת חיפה, תשנ"ה, עמ' 71 - 103
  22. ^ דניאל שרוטר ויסף שטרית, רפורמות במוסדות היהודיים במרוקו בראשית השלטון הקולוניאלי, השיקולים הכיוונים והנימוקים (1912 - 1919), מקדם ומים 6, אוניברסיטת חיפה, תשנ"ה, עמ' 89
  23. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 299
  24. ^ Michael M. Laskier, The Alliance Israelite Universelle and the Jewish Communities of Morocco, 1862-1962, אולבני: State University of New York press, 1984, עמ' 156
  25. ^ Michael M. Laskier, The Alliance Israelite Universelle and the Jewish Communities of Morocco, 1862-1962, אולבני: State University of New York press, 1984, עמ' 159 - 161
  26. ^ Michael M. Laskier, The Alliance Israelite Universelle and the Jewish Communities of Morocco, 1862-1962, אולבני: State University of New York press, 1984, עמ' 171
  27. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 300
  28. ^ Michael M. Laskier, The Alliance Israelite Universelle and the Jewish Communities of Morocco, 1862-1962, אולבני: State University of New York press, 1984, עמ' 162 - 163
  29. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 301
  30. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 301 - 302
  31. ^ Michael M. Laskier, The Alliance Israelite Universelle and the Jewish Communities of Morocco, 1862-1962, אולבני: State University of New York press, 1984, עמ' 263
  32. ^ Michael M. Laskier, The Alliance Israelite Universelle and the Jewish Communities of Morocco, 1862-1962, אולבני: State University of New York press, 1984, עמ' 322 - 324 326
  33. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 303 - 304
  34. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 304
  35. ^ דן אלבו, החינוך הצרפתי בקהילת וואזן בשליש הראשון של המאה העשרים, ברית כתב העת של יהודי מרוקו 30 - 150 שנה לאליאנס (כל ישראל חברים), תשע"א, עמ' 42
  36. ^ שלמה דשן, Women in the Jewish Family in Pre-Colonial Morocco, Anthropological Quarterly 56, The George Washington University Institute for Ethnographic Research, 1983, עמ' 134 - 144
  37. ^ 1 2 אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 305
  38. ^ Emily Gottreich, The Mellah of Marrakesh: Jewish and Muslim Space in Morocco's Red City Emily Gottreich, Indiana University Press, 2007, עמ' 80, ISBN 0253218632, 9780253218636
  39. ^ Eugène Aubin, Morocco of to-day, ניו יורק, לונדון: J.M. Dent & Co, E.P. Dutton, 1906, עמ' 292
  40. ^ אהרון רודריג, חינוך חברה והיסטוריה; "כל ישראל חברים" ויהודי אגן הים התיכון 1860 - 1929, ירושלים: מכון בן־צבי לחקר קהילות המזרח, 1991, עמ' 90-91
  41. ^ Eugène Aubin, Morocco of to-day, ניו יורק, לונדון: J.M. Dent & Co, E.P. Dutton, 1906, עמ' 298
  42. ^ אהרון רודריג, חינוך חברה והיסטוריה; "כל ישראל חברים" ויהודי אגן הים התיכון 1860 - 1929, ירושלים: מכון בן־צבי לחקר קהילות המזרח, 1991, עמ' 169 - 170
  43. ^ אהרון רודריג, חינוך חברה והיסטוריה; "כל ישראל חברים" ויהודי אגן הים התיכון 1860 - 1929, ירושלים: מכון בן־צבי לחקר קהילות המזרח, 1991, עמ' 191 - 194
  44. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 307 - 308
  45. ^ Réorganisant le comité du Communauté Israélite de Marrakech ,Arêté Viziriel (צו מלכותי, ארגונו מחדש של ועד הקהילה היהודי של מראכש), הארכיון הדיפלומטי הצרפתי של נאנט, קרטון A 106 Maroc
  46. ^ אלישבע שטרית, התפתחות מוסדות החינוך של כי"ח במראכש והשפעתם על חיי הקהילה, ליבי במזרח ב, עמ' 310 - 311
  47. ^ אהרון רודריג, חינוך חברה והיסטוריה; "כל ישראל חברים" ויהודי אגן הים התיכון 1860 - 1929, ירושלים: מכון בן־צבי לחקר קהילות המזרח, 1991, עמ' 223
  48. ^ Emily Gottreich, The Mellah of Marrakesh: Jewish and Muslim Space in Morocco's Red City Emily Gottreich, Indiana University Press, 2007, עמ' 133, ISBN 0253218632, 9780253218636
  49. ^ אהרון רודריג, חינוך חברה והיסטוריה; "כל ישראל חברים" ויהודי אגן הים התיכון 1860 - 1929, ירושלים: מכון בן־צבי לחקר קהילות המזרח, 1991, עמ' 225
  50. ^ אהרון רודריג, חינוך חברה והיסטוריה; "כל ישראל חברים" ויהודי אגן הים התיכון 1860 - 1929, ירושלים: מכון בן־צבי לחקר קהילות המזרח, 1991, עמ' 236
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמשת:Orlysi/טיוטה_בתי_ספר_אליאנס_במרקש&oldid=35860971"