משתמשת:Sima shimony/הסטוריה של נוער הגבעות
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
הסטוריה
עריכהבשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19 הן שנות ראשית הציונות, היתה נכונות רבה של מנהיגי הדת להתגמש ולהתפשר עם מנהיגי הציונות והרצל בראשם. בתחילת המאה ה-20 הרב יעקב ריינס הקים מחנה דתי שמטרתו הינה לשתף פעולה עם המחנה הציוני. כך היה גם בשנות ה-50 של המאה ה-20, כשילדי העולים מעדות המזרח הוסללו לחינוך חילוני. משה חיים שפירא, מנהיגה הראשון של תנועת המפד"ל החזיק בעמדות פוליטיות מתונות מאלה של מנהיגי מפלגת מפא"י ובתום מלחמת ששת הימים אף תמך בנסיגה משטחי יהודה ושומרון לשם הגעה להסכמי שלום.
הפניית העורף להשקפת העולם הפשרנית הזו חלה בעקבות מלחמת יום כיפור, עם עליית זבולון המר ויהודה בן-מאיר. בשנת 1974 הוקם גוש אמונים ועימו ההתלהבות המשיחית[1].
ב-1968, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, שרים בכירים בממשלה תמכו בהתיישבות יהודית בחברון ובגוש עציון, ובהם משה דיין ויגאל אלון. הממשלה נהגה בהעלמת עיין מפעולות ההתיישבות, אף כי היה ידוע שאלה פעולות לא חוקיות[2].
בין שלל ההנמקות הרבות לפעילות הלא-חוקית של ההתנחלות צויינה גם החובה למרי אזרחי, שההצדקה שלה לדעת מפרי החוק היא אי ציות לחוק שאיננו מוסרי[3].
ראש הממשלה יצחק רבין כתב כי גוש אמונים היא תופעה חמורה ביותר, "סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית", בעוד שרי המפד"ל שהיו באותו זמן בקואליציה תמכו בגוש אמונים[4].
בשנת המהפך 1977 עם עליית הליכוד לשלטון תנועת ההתנחלות הפכה להיות לגיטימית והתמסדה[5].
הרב צבי יהודה קוק, שרבים מתלמידיו היו לראשי ההתנחלויות, קבע שיישוב הארץ עולה בחשיבותו על ציות לחוקי המדינה ושאין אדמה ערבית. יש רק אדמת קודש יהודית[6] בנוסף קובע אותו רב שדמוקרטיה בישראל יכולה להתקיים רק בין יהודים ולכן אין אפשרות שערבים יהיו חברים בקואליציה וכן שהרבנים צריכים לקחת חלק בניהול המדינה היהודית[7].
עם זאת, ולמרות החששות הכבדים בעניין זה, בעת פינוי חבל ימית (אפריל 1982) לא היתה התנגדות אלימה מצד המפונים[8], ורק לאחר מכן אכן פרצה האלימות ואף נעשו מעשים פליליים, על ידי חברי המחתרת היהודית[9]
- ^ משה הלינגר, יצחק הרשקוביץ, ציות ואי־ציות בציונות הדתית: מגוש אמונים ועד תג מחיר, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015
- ^ משה הלינגר, יצחק הרשקוביץ, ציות ואי־ציות בציונות הדתית: מגוש אמונים ועד תג מחיר (עמ' 29), באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015
- ^ משה הלינגר, יצחק הרשקוביץ, ציות ואי־ציות בציונות הדתית: מגוש אמונים ועד תג מחיר (עמ' 37), באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015
- ^ משה הלינגר, יצחק הרשקוביץ, ציות ואי־ציות בציונות הדתית: מגוש אמונים ועד תג מחיר (עמ' 44), באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015
- ^ משה הלינגר, יצחק הרשקוביץ, ציות ואי־ציות בציונות הדתית: מגוש אמונים ועד תג מחיר (עמ' 51), באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015
- ^ משה הלינגר, יצחק הרשקוביץ, ציות ואי־ציות בציונות הדתית: מגוש אמונים ועד תג מחיר (עמ' 55), באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015
- ^ משה הלינגר, יצחק הרשקוביץ, ציות ואי־ציות בציונות הדתית: מגוש אמונים ועד תג מחיר (עמ' 63), באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015
- ^ משה הלינגר | יצחק הרשקוביץ, [https://en.idi.org.il/media/4039/obedience-and-civil-disobedience-in-religious-zionism-book.pdf ציות ואי�ציות בציונות הדתית מגוש אמונים ועד תג מחיר] (עמ' 80), באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015
- ^ משה הלינגר, יצחק הרשקוביץ, [https://en.idi.org.il/media/4039/obedience-and-civil-disobedience-in-religious-zionism-book.pdf ציות ואי־ציות בציונות הדתית: מגוש אמונים ועד תג מחיר] (עמ' 80), באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015