משתמש:איש פלוני/שיטת הקדמונים

שיטת קדמוני הראשונים

בדברי כמה מקדמוני הראשונים (ביניהם: בעל הערוך, רש"י, רבינו חננאל, רבינו גרשום ועוד) מתבארת שיטה נוספת בכל דיני הבדיקות, שלא הובאה להלכה באחרונים, והיא, שכל דיני הבדיקות לא נאמרו בנרתיק אלא בשפתיים שמחוץ לנרתיק, ודם הנמצא בנרתיק טהור. שיטה זו לא נפסקה להלכה ואינה מוזכרת באחרונים.

מקור הדברים

מקור הדברים הוא במחלוקת ראשונים אלו עם פירוש הרמב"ם בהסבר דברי המשנה והגמרא:

משל משלו חכמים באשה, החדר, והפרוזדור, והעליה. דם החדר, טמא. נמצא בפרוזדור, ספקו טמא, לפי שחזקתו מן המקור:

— משנה, מסכת נידה, פרק ב', משנה ה'

החדר מבפנים והפרוזדור מבחוץ, והעליה בנויה על גבי שניהן, ולול פתוח בין עליה לפרוזדור:

— תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"ז, עמוד ב'

הרמב"ם פירש שהפרוזדור המוזכר במשנה הוא הנרתיק (או צוואר הרחם), העליה היא השחלות, והחדר הוא הרחם. הלול הפתוח בין העליה לפרוזדור הוא נקב בדופן האחורית של צוואר הרחם, בחלק הפנימי הסמוך לרחם, והוא מחבר בין צוואר הרחם לבין קצותיהן של החצוצרות והשחלות.

אמנם בספר הערוך כתב:

פירוש עליה - מקום השתנת מי רגלים. ... פירוש פרוזדור - לשון יון הוא, והוא בין השער לחצר המלך קודם שיכנס לפני המלך, ושל אשה במקום ערוה בשפתות ערוה שמו פרוזדור.

— ספר הערוך, ערך פרוזדור

אם כן, על פי דברי בעל הערוך הפרוזדור הוא השפתיים שמחוץ לנרתיק, העליה היא שלפוחית השתן, והחדר הוא הנרתיק. הדמים המגיעים מהעליה הם דמים היוצאים מן השלפוחית עקב דלקת בדרכי השתן. הלול הוא השופכה דרכה יוצא השתן מן השלפוחית אל הפרוזדור וחוצה.

כדברי בעל הערוך נראה גם מדברי רש"י, שכתב"חדר מפנים ופרוזדור מבחוץ. שניהם זה אצל זה בעובי גופה; חדר לצד אחוריה ופרוזדור לפניה. וכותלי רחם למטה באמצע פרוזדור, ודרך שם דמים יוצאים". כלומר, החדר-הנרתיק נוטה ממטה למעלה באלכסון, כלפי אחוריה. הפרוזדור-השפתיים נוטות ממטה למעלה באלכסון, כלפי פניה. 'כותלי רחם' – דופני הנרתיק, נפתחות למטה בין השפתיים, ודרך שם יוצא דם הנידות. דמי השלפוחית באים דרך השופכה אל בין השפתיים.

כך כתב גם רבינו חננאל "דעלייה שהיא מקום השתנת מי רגלים".

וכך פירש גם רבינו גרשום: "והמקור הוא פנימי מכולן, והחדר סמוך למקור, והפרוזדור הוא החיצוני, ועליה בנויה על גבי שתיהן על גבי החדר והפרוזדור, ולול פתוח בין עליה ופרוזדור".

חשוב לציין כי פירושי שמות אברי האשה תלויים זה בזה. כך שאם אנו מוצאים לבעל הערוך שפירש פרוזדור 'בשפתות ערוה', יש ללמוד מזאת שסבר בפירוש העלייה 'מקום השתנת מי רגלים', שהרי ממנה פתוח לול אל הפרוזדור, ואם כן החדר הוא הנרתיק. וכן להיפך.

מקום הבית החיצון

בגמרא נאמר כי "כל הנשים מטמאות בבית החיצון".

"בית החיצון" ו"פרוזדור" דבר אחד הם לשיטת הראשונים. ועל כן מקום הטומאה תלוי הוא בהבנת מקום הפרוזדור.

הקשיים בשיטת הרמב"ם

שיטת הרמב"ם קשה מכמה סיבות:

1. דברי הרמב"ם מבוססים על אנטומיה מוטעית. על פי הידוע לנו כיום, אין נקב בדופני צוואר הרחם ובדופני הנרתיק. כמו כן, אין מעבר ישיר בין השחלות לרחם, המעבר הוא באמצעות החצוצרות בלבד.
2. דברי חז"ל בכמה מקומות קשים מאוד להסבר על פי דבריו (ראה להלן, ראיות לשיטת הקדמונים)

ראיות לשיטת הקדמונים

בכמה מקומות בגמרא נראה שדברי חז"ל מתאימים רק עם שיטת הקדמונים וכדי להתאימם לשיטת הרמב"ם יש צורך לדחוק בתירוצים שונים.

1. בגמרא נאמר שלאשה יש פרוזדור ולבהמה אין פרוזדור. לבהמות גסות ודקות יש צוואר רחם ונרתיק, ואינן חסרות אלא את הסגירה הכפולה על פתח הנרתיק (השפתיים הגדולות והקטנות).
2. במשנה אמר שמאי הזקן "כל הנשים דיין שעתן". ובירושלמי שם הקשו על שיטתו מדין שרץ שנמצא במבוי שמטמא למפרע ולא דייה שעתו. ויישבו ואמרו "שמי אומר, הדא אשה על ידי שהיא רגילה במי רגליים, עשו אותה כמבוי שהוא מתכבד ושטף שלגשמים עובר בו והוא טהור". כלומר, לשיטת שמאי האשה בחזקת טהרה מפני שמי רגליים שוטפים את הבית החיצון, ואילו היה בו דם היה יוצא עמהם והייתה רואה. והדבר ידוע שמי רגליים אינם נכנסים לעומק הנרתיק, ואם כן למה האשה טהורה, והרי רוב הנרתיק לא נשטף ואפשר שהיה דם בעומק? אלא הבית החיצון הוא מקום השפתיים בלבד, ואין הנרתיק נכלל בו.
3. פולטת שכבת זרע היא אחת מן הנשים שעליהן אמרו "כל הנשים מיטמות בבית החיצון". בשעת ביאה יוצא רוב רובו של הזרע אל הנרתיק. אילו הנרתיק כלול בבית החיצון, נמצא שהאשה פלוטה ועומדת משעת ביאה כל זמן שהזרע שם, וטמאה תמיד, ואין מקום לקרותה 'פולטת', ואין מקום לדון על פליטה שנתחדשה כגון 'נדה שפלטה שכבת זרע'. על כן מוכרח שהפליטה היא אל מחוץ לנרתיק, ושם הבית החיצון ומקום הטומאה.

הבדלים הלכתיים

על פי שיטת הקדמונים יש כמה שינויים בענייני הלכה:

1. מקום טומאה ובדיקה – על פי שיטת הקדמונים מקום טומאתה של אשה הוא "הבית החיצון", הפרוזדור – מקום השפתיים. אם כן אשה נטמאת רק כאשר הטומאה יוצאת מן החדר-הנרתיק אל מחוץ לפתח הנרתיק. כל עוד הטומאה בנרתיק, האשה טהורה. לפיכך מקום הבדיקה הוא במקום השפתיים עד פתח הנרתיק, ואין צורך להכניס את העד יותר מכך.
2. בדיקה וקינוח – גם 'בדיקה' וגם 'קינוח' המוזכרים בגמרא אינם בתוך הנרתיק. וההפרש ביניהם הוא שבקינוח נותנת האשה את העד בפתח השפתיים בהעברה קלה, ואילו בבדיקה בודקת היטב בקפלים ובקמטים. בדיקת "חורין וסדקין" היא בדיקה מדוקדקת יותר מקינוח, שנעשה רק בפתח השפתיים.
3. הרגשה – לשיטת הקדמונים שהבית החיצון הוא מקום השפתיים, ההרגשה היא ביציאת הדם מפתח הנרתיק אל השפתיים, כלומר זיבת לחות מן הנרתיק לשפתיים. על פי שיטה זו מיושב הקושי שדנו בו האחרונים שרבות מן הנשים אינן מרגישות בפתיחת המקור, שכן כל אשה מרגשת בזיבת לחות זו בנקל, וסתם ראייה באה בהרגשה.
4. קינוח בנייר – מכיוון שההרגשה היא זיבת לחות למקום השפתיים, כל אשה המרגשת בכך טמאה מדאורייתא כפשט התלמוד, ולכן אף המקנחת אחר הטלת מי רגליים ומצאה דם – טמאה מדאורייתא, ועל כעין זה אמרו "אימור הרגשת מי רגליים הוה".

מקורות נוספים לשיטה

ראשונים נוספים הסוברים כך הם רבינו שמעיה, תלמידו של רש"י. גם בעל שו"ת בנימין זאב כתב:

פרוזדור הוא מקום של ערות האשה בשפתות הערוה.

— שו"ת בנימין זאב, סימן סח

גם כמה אחרונים כתבו שיש מחלוקת בין הראשונים לגבי אנטומיית גוף האישה. אך כיוון שהאחרונים הסתמכו על הרמב"ם (שהיה רופא) לגבי בירור המציאות, לא החשיבו את שיטת הקדמונים ולא הסתמכו עליה לעניין הלכה.

כפי שכתב החתם סופר:

מהו פרוזדור וחדר וגג ועליה. אחרי החקירה מפי ספרים וסופרים חכמי וספרי הניתוח, אי אפשר לנו להכחיש המציאות שאינו כפירוש רש"י ותוס' וציור מהר"ם לובלין, ואין לנו אלא מה שכתב הרמב"ם בחיבורו ובפירוש המשנה. ... ולכן לא הטרחתי כלל בביאור דברי רש"י ותוספות בשמעתין, כי אי אפשר להולמן לפי המציאות האמיתי; ואתה דע לך.

— חידושי חתם סופר, נדה יח א

גם בעל נודע ביהודה פירש את דברי רש"י כפי שיטת הקדמונים.

מקורות נוספים שעמדו על המחלוקת בין הראשונים הם:

• הרב אריה לייב רבינוביץ (ר' לייב הומינר) - מרבני מינסק ומחבר ספר 'באר היטב', בספרו 'באר היטב' על חומש ויקרא.
• ד"ר ר' ישראל מיכל רבינוביץ, בחיבורו הצרפתי על הרפואה בתלמוד.
• פרופ' ר' יהודה לוי, במאמר שפורסם בכתב העת אסיא.
• הרב מרדכי הלפרין, במאמרים שפורסמו בכתב העת אסיא.

מקומות שנהגו כשיטת הקדמונים

מנהג רבות מבנות תימן עד לימינו היה כשיטת הקדמונים, לבדוק רק בין השפתיים בלא להכניס את העד לתוך הנרתיק.

וכן נהגו במקומות רבים באירופה, ואף בתקופת האחרונים. שכן מסורת זו עברה בעל פה מאשה לבתה מזמן קדום גם לאחר שנשתקע זכרה בין הפוסקים.

כמו כן נראה שזהו המנהג הקדום באשכנז, שכן לא מצינו באף אחד מהפוסקים האשכנזים הקדומים ששואלים כיצד תבדוק בתולה והרי קרום הבתולים חוסם את הנרתיק, ואילו בדורות מאוחרים יותר, כשכבר נתפשטו דברי הרמב"ם, מצינו לרבים השואלים זאת^{[דרושה הבהרה]}.