משתמש:דרך/ארגז חול
"העלייה הראשונה" ועליות קודמות עריכה
בהיסטוריוגרפיה הישראלית של עליות יהודים לארץ ישראל מקובלת החלוקה בין עליות קודמות לארץ ישראל ובפרט גלי העליות החל מהמחצית השנייה של המאה ה-18, לבין גל העלייה הגדול שהגיע החל מראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 וגלי העלייה שבאו בעקבותיו ("העליות הציוניות"). לחלוקה זו אין משמעות כרונולוגיות, אלא היא מתארת את אופיין השונה של במניעי העליות, במטרותן וביעדיהן.[1]
על אף שרבים מבני העלייה הראשונה דמו בארצות מוצאם, באורח חייהם ובאמונתם הדתית לאנשי העליות הקודמות, היא נחשבת כפותחת שלב חדש בתולדות הישוב היהודי בארץ ישראל, ומשום כך כונתה "העלייה הראשונה". החשבתו של גל עלייה זה כראשון בשרשרת עליות מכוננות במפעל הציוני בארץ ישראל, והתואר "העלייה הראשונה", נוצרו כנראה בראשית המאה ה-20, בתקופת העלייה השנייה,[2] במקביל להיווצרות המושגים "יישוב ישן" ו"יישוב חדש" שנועדו גם הם להדגיש את ייחודן של העליות הציוניות ואנשיהן לעומת עליות קודמות.[3]
בניגוד לעליות החסידים והפרושים, אשר דגלו ברעיון של עבודת ה' בארץ הקודש, הושפעו אנשי העלייה הראשונה מרעיונות הלאומיות המודרנית ושאפו לתחייה לאומית בארץ האבות. על הבדל זה עמד ההיסטוריון בן ציון דינור: "עלייה זו שינתה מן המטבע שטבעו העליות הקודמות לה... היא יצאה לדרך חדשה, דרך גאולת העם על ידי היאחזות מחודשת באדמת מולדתו ההיסטורית".[4] אנשי העלייה הראשונה הגיעו לארץ ישראל ממניעים לאומיים מודרניים לצד מניעים מסורתיים, במטרה להקים בה חברה חדשה ופרודוקטיבית המקיימת את עצמה ללא הסתמכות על תרומות של יהודי חו"ל ("החלוקה"). 28 המושבות שהוקמו בתקופת העלייה הראשונה, לצד האגודות העירוניות והתרבותיות שנוסדו בזמן זה, היו בעלות צביון לאומי-עברי, ובהן נוצרה התשתית להתיישבות חקלאית מודרנית בארץ ישראל, לחינוך עברי, לתחיית השפה העברית וליצירת חברה יהודית מודרנית חדשה, כפי שבאה לידי ביטוי בתקופת המנדט הבריטי ובמדינת ישראל.[1]
בקרב החוקרים קיימות גישות שונות לגבי מידת זיקתן והשפעתן של העליות הקדומות על העליות הציוניות, והגדרתן כרצף היסטורי אחד.[5] קיימת גם טענה כי התואר "עלייה ראשונה" יכול לגרום להשכחת העליות שקדמו לה ולגרוע מחשיבותן.[6] מבחינה כרונולוגית מכונה התקופה כולה על שמם של אנשי העלייה הראשונה, אך לצידם, בנפרד או במקביל, המשיכו לפעול אנשי הקבוצות הוותיקות ביישוב, העדה הספרדית ובני "הישוב הישן" האשכנזי.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 יהושע קניאל, במעבר. ירושלים: יד יצחק בן צבי, תש"ס 2000, עמ' 26 ו-267
- ^ ראו למשל: ישעיהו פרס, ארץ-ישראל: ספר-המסעות, תרפ"א, עמ' 85-84.
- ^ יהושע קניאל, המונחים 'יישוב ישן' ו'יישוב חדש' בעיני בני הדור (1882 - 1914) ובעיני ההיסטוריוגרפיה, קתדרה 6, דצמבר 1977
- ^ בן ציון דינור (עורך), ספר תולדות ההגנה, א, חלק ראשון. תל אביב: תשכ"ה, עמ' 28
- ^ יהושע קניאל, במעבר: היהודים בארץ-ישראל במאה הי"ט בין ישן לחדש ובין יישוב ארץ הקודש לבין ציונות: מבחר מאמרים. ירושלים: יד יצחק בן צבי, תש"ס 2000; אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים, חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה ה-19. ירושלים: הוצאת שלם, ה'תשס"ז; ישראל ברטל, גלות בארץ: יישוב ארץ ישראל בטרם ציונות, קובץ מחקרים ומסות, ההסתדרות הציונית העולמית, הספרייה הציונית, ירושלים, תשנ"ה 1994.
מקורות נוספים: אריה מורגנשטרן, יהדות הגולה והכמיהה לציון, 1240-1840, תכלת 12, אביב תשס"ב 2002 ;
ישראל ברטל, הישוב הישן, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח; עפרי אילני, חזון העולים הראשונים: הקמת הסנהדרין, באתר הארץ, 30 בינואר 2008; יהושע קניאל, המונחים 'יישוב ישן' ו'יישוב חדש' בעיני בני הדור (1882 - 1914) ובעיני ההיסטוריוגרפיה, קתדרה 6, דצמבר 1977; יהושע קניאל, הוויכוח בין פתח-תקוה לראשון-לציון על הראשוניות בהתיישבות ומשמעותו ההיסטורית, קתדרה 9, תשרי, תשל"ט, אוקטובר 1978.
- ^ הד לטענה זו ניתן לשמוע בנאום שנשא דוד בן-גוריון, איש העלייה השנייה וראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, בשנת 1953, במעמד 75 שנה לעיר פתח תקווה: ”העלייה לארץ קדמה למדינה וקדמה לציונות ולחיבת ציון. המונחים השגורים בפינו על עליה ראשונה, שניה ושלישית - הם מטעים. עלית ביל"ו לא הייתה הראשונה. מאז החלה תנועת חיבת-ציון המאורגנת, ואחריה התנועה הציונית - אנו רגילים לדבר בביטול על היישוב הישן שהתקיים בארץ לפני טביעת המונחים חיבת-ציון וציונות. ישוב זה היה פרי עליות של היהדות הספרדית והיהדות האשכנזית מאות שנים לפני חידוש המונחים החדשים, ועליות אלה, - עליות של בודדים ושל קבוצות שלמות, - היו כרוכות בקשיים ובסכנות הרבה יותר גדולים מהעליות החדשות, שאנו רואים בהן "התחלת המפעל הציוני"...והדורות הקודמים, שבנו את היישוב הישן וקיימו אותו, לפני "בראשית" של הדורות האחרונים, ראויים להוקרה ולהערצה מצדנו, גם אם אנו רחוקים עכשיו מהלך-רוחם ומדרכי חייהם”. (דוד בן-גוריון, דברי פתיחה, בתוך: גצל קרסל, אם המושבות פתח תקוה, פתח תקוה: הוצאת עיריית פתח תקוה, תשי"ג)
