משתמש:הרמיוני.ג/טיוטה

דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של הרמיוני.ג.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של הרמיוני.ג.
פדריקו ברוצ'י, "איניאס נמלט מטרויה", 1598
איניאס נושא את אנכיסס על גבו. כד יווני בסגנון הדמויות השחורות, 520‏–‏510 לפנה"ס לערך.

אַינֵיאָסיוונית: Αινείας; בלטינית: Aeneas) הוא דמות אגדית, נמנה עם גיבורי מלחמת טרויה, אל למחצה, בנם של אנכיסס ושל האלה ונוס, ואביה הקדמון של משפחת היוליים, משפחתו של יוליוס קיסר.

כשכבשו היוונים את טרויה רצה איניאס להישאר בעיר כדי לנקום בהלנה, אך אמו ביקשה שיימלט. בדרכם מתה אשתו קראוזה, והוא המשיך עם אביו אנכיסס ובנו תוך כדי שהוא נושא את פסל האלה אתנה - הפלאדיום, ומאחוריו פליטים רבים והמוכנים ללכת אחריו תחת הנהגתו לעבר מולדת חדשה. בסופו של דבר, הגיעו ספינותיו של איניאס אל תרקיה. לנוכח הארץ המיושבת נמלא ליבו של איניאס שימחה, והפליטים מיהרו לבנות מזבחות תודה לאלים ולהקים את אבן הפינה לכבוד העיר החדשה שתכננו לבנות. איניאס עלה על הר קרוב לאסוף ענפים כדי לקשט את המזבחות שבנו. כאשר החל לעקור שיח, יצאו מהאדמה כמה טיפות דם שחורות. איניאס הבין את הדבר ונשכב על הקרקע. לאחר שניסה לעקור עוד שיח, בקע קולו של פולידורוס מהאדמה והזהיר אותו מפני התושבים - צאצאיו של אביו המאמץ של פריאמוס, שהסגיר אותו לידי היוונים. כאשר חזר איניאס וסיפר לשער הפליטים, הם הגיעו למסקנה ועזבו את הארץ.ונוס שכנעה את יופיטר להישבע לה שבנה ימלוך על איטליה, והובילה את איניאס אל המלכה דידו באימפריית קרתגו. בקרתגו סיפר איניאס לראשונה את פרשת הסוס הטרויאני.

בהמשך שמע איניאס את הנבואה שעל פיה ימלוך באיטליה ובכל תבל, ובמצוות האל מרקוריוס עזב את קרתגו והמשיך במסע. דידו המאוהבת זעמה על עזיבתו, והתאבדה בשריפה. במסעו ירד איניאס לשאול, שם פגש את דידו, אשר נמלטה מפניו אל בעלה הראשון וגם את אביו המת, שהראה לו את צאצאיו העתידים להיות מנהיגי רומא. לאחר נדודים רבים הגיע איניאס לאיטליה, והשתתף בקרבות קשים עם המתנגדים לכניסתו. איניאס נפצע בקרב, וונוס אמו נתנה לו צמח בעל סגולות מרפא. בסיום הפך איניאס ליצור פלאי על-אנושי, התגבר על אויביו, והיה לאביו של מייסד אלבה לונגה, ממנה באו רמוס ורומולוס, מייסדי רומא.

סיפור עלילותיו של איניאס מגולל בעיקר באפוס "אינאיס" (או "איניאדה") של המשורר הרומאי ורגיליוס. לעברית תורגמה היצירה על ידי שלמה דיקמן בשנת תשכ"ב 1962, ובשנת תשס"ה 2005 יצא התרגום לאור שוב בהוצאות ביאליק וכרמל.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא איניאס בוויקישיתוף