עוד כשהייתי קטן אהבתי סלעים. תמיד חשבתי שסלע זה הדבר הכי חזק בעולם. למה ילדים אוהבים את ההורים שלהם? כי הם גדולים וחזקים, כמו סלע. תנסו פעם לשאול אנשים ברחוב: "מה אתה אוהב יותר, את אמא שלך או סלע?" ותראו שהם מחייכים חיוך נבוך, פשוט לא נעים להודות...
באמצע הצבא פגשתי את בני אגור ז"ל, שהיה כבר אז מדריך טיפוס ואלפיניסט מנוסה. הוא הזמין אותי לטפס איתו יום שישי אחד, ומאז אני מטפס. בני נהרג במפולת שלג בהרי פאמיר בשנת 1990.
המשכתי לטפס וללמוד ולאחר כארבע שנים בהן טיפסתי המון בארץ, בסיני ובאירופה הוסמכתי כמדריך טיפוס בקורס המדריכים של 1991 ולאחר מכן הייתי מדריך הבית של מצוקי דרגות (ז"ל). הוסמכתי כמדריך טיפוס בכיר משנת 1998, לאחר שטיפסתי טיפוס קרח ופסגות באלפים הצרפתים והשוויצריים ונסעתי לפרו כדי לטפס בסולו את האלפמאיו (5994מ') וההואסקרן (6768מ').
במילואים אני משרת כמדריך טיפוס גלישה וחילוץ (מדור טג"ח) ואני מלמד ומאמן את אנשי יחידות החילוץ בכל רחבי הארץ.
הייתי במשך כעשר שנים חבר ועד המועדון האלפיני ויו"ר הועד. כיום אני חבר בוועדה המקצועית לגלישת מצוקים ולטיפוס במכון ווינגייט ואני בוחן ומעביר קורסי טיפוס, קורסי מדריכים באופן קבוע.
טיפסתי מסלולי סלע בארץ, בירדן ובסיני, ביוון, צרפת, ספרד, איטליה ושווייץ, בפרו בתאילנד בנפאל ובהודו.
השתתפתי בתחרויות טיפוס כמתחרה בעבר (כשהייתי צעיר ויפה) ובשנים האחרונות אני בונה מסלולים לאליפויות ישראל בטיפוס על קיר, ושופט.
במהלך השנים טיפסתי מפלי קרח והרים בצרפת, איטליה ושווייץ, פרו וטיבט. בשנת 2006 הגשמתי חלום ישן שלי (ושל עוד כמה מטפסים) ועמדתי על הפיסגה הגבוהה בעולם, פיסגת האברסט (8848מ').
הובלתי משלחות ומחנות טיפוס רבים, בהם מחנות טיפוס סלע לצרפת, יוון, סיני וירדן, ומחנות להרים גבוהים וטיפוס אלפיני. הדרכתי גם קורסי טיפוס אלפיני, טיפוס קרח תלול ומפלי קרח.
בשנים האחרונות אני מטפל בילדים ובני נוער עם בעיות קשב וריכוז, התנהגות ויציבה על קירות טיפוס ביתיים וגדולים.
בימים אלה אני גם עובד על פרוייקט אנציקלופדית הטיפוס, על ספר הדרכה לטיפוס, על מספר רב של מאמרים טכניים ומדריך המסלולים של סיני.
מלבד זאת אני מנסה לעשות דוקטורט, בזמן שאני רוכב על אופניים, רץ ומנגן בחליל, גר בבית זית עם נורית (זוגתי), יערה ומעין, (הבנות שלי), גיא (הבן שלי) ושמש (החתולה).