משתמש:נעמה מילוא/פישפקלדאן

פישפקלדאן היא העיירה השישית בגודלה במחוז הג'דו-ביהאר בצפון מזרח הונגריה. אוכלוסייתה מונה כ-16 אלף איש. היא ממוקמת דרום מערבית לדברצן בצומת של שלושה מחוזות סארט אורטובגי ונג'יקונסג. שטחה 186 קמ"ר.

יהודים החלו להגיע למקום בסוף המאה ה-19. קצת לפני תקופת השואה מספרם היה בשיא, 631 יהודים ולאחר השואה לא נותרו בפישפקלדאן יהודים בכלל.

פישפקלדאן לפני השואה

במשך דורות היה האזור כולו סגור בפני יהודים. לצורך שיווק תוצרתם וסיפוק צרכיהם מבחוץ העדיפו התושבים להזדקק ליוונים, לגרמנים או לסלבים. רק בראשית המאה ה-19, עת בוטלו ההגבלות, החלו יהודים להתיישב בפישפקלדאן. הקהילה התארגנה רשמית בשנת 1840. כשמנתה כ-15 משפחות.

בעת פילוג הקהילות בהונגריה, בשנת 1869, הכריזו על עצמם בני המקום כקהילה אורתודוקסית. ואכן היו יהודי פישפקלדאן שומרי תורה ומצוות, מקצתם נטו לחסידות. החסידות גברה בפישפקלדאן אחר שהגיעו אליה חסידים רבים ממחוז מאראמארוש שנמלטו מצבאות הצאר שפלשו למחוז במלחמת העולם הראשונה. חסידי מראמארוש עשו להם בית מדרש מיוחד, אך הטביעו חותמם על חיי הקהילה כולה. רובם נשארו דוברי יידיש, והתרבות ההונגרית נשארה זרה להם. גם בתלבושתם בלטו בנוף האנושי המקומי. ברובם לא הצליחו לקבל אזרחות הונגרית והשלטונות הציקו להם בלי הרף, עלבו בהם והשפילו אותם.

בית הכנסת הגדול נבנה ב-1880 לערך. ב-1935 עלה באש בדליקה שפרצה בעיירה, ונבנה מחדש ב-1937. במקום היו: חברת קדישא, מקווה, אגודת נשים, "תפארת בחורים", תלמוד תורה, חיידר, ישיבה וכן בית ספר עממי, שנוסד בסוף המאה ה-19.

רוב יהודי פישפקלדאן עסקו במלאכה, מיעוטם עסקו במסחר. בעלי מקצועות חופשיים נעדרו בתוכם ורק מעטים מיהודי פישפקלדאן הגיעו לכלל פרנסה בכבוד ובשפע.

יחסם של יהודי פישפקלדאן לארץ ישראל היה בגדר הזיקה הדתית- מסורתית המקובלת: פעילות ציונית הייתה בגדר איסור. אמנם היו בין תלמידי הישיבה לא מעט אוהדים לתנועת "המזרחי". אך הללו חייבים היו להעלים את אהדתם מעיניי המנהלים והמורים, שאם לא כן היו מסולקים מן הישיבה.

במלחמת העולם הראשונה שירתו 87 מיהודי פישפקלדאן בצבא: 30 מהם נפלו בחזיתות השונות.

בעת "הטרור הלבן" (פעילות אלימה היוצאת לפועל בידי גורמים ריאקציוניים)  ב-1920, ריחפה על הקהילה סכנת פרעות, עם הופעת כנופיית פורעים במקום. אך מזכיר העירייה הצליח לשכנע את ראשי הכנופייה, שיהודי פישפקלדאן לא נטלו שום חלק במהפכה השמאלית.

בדומה ליתר הישובים שבמחוז האידו היו גם תושבי פישפקלדאן מצוידים בכתב זכויות מיוחדות מטעם שליטי הונגריה, להחליט בעצמם על צירוף יהודים, או סוגי מתיישבים אחרים, ליישובם.

אנשי פישפקלדאן

יוסף יוזפא רוזנבורג

רבי יוסף יוזפא רוזנבורג, רבה הראשון של פישפקלדאן, נולד בשנת 1828. במשך שנים רבות כיהן רי"י רוזנבורג כרבה של פישפקלדאן ונפטר בכ"ט ניסן תרס"ה (1905)

בהיותו נער נשלח ללמוד בישיבתו של מהר"ם א"ש איזנשטדטר בארנגוואר. לאחר נישואיו פרנסה אותו אשתו ממכירת יי"ש. בהיותו אברך צעיר פרסם את ספרו "יד יוסף", חלק א (פרשבורג תרב"ג). באחת מנסיעותיו, כשניסה להפיץ את ספרו. התאכסן בביתו של ראש הקהל בפישפקלדאן. ראש הקהל הציג לו שאלה מסובכת שהתעוררה לגבי כשרות המקווה שבפישפקלדאן. לאחר שראש הקהל שמע את תשובתו של הרב הצעיר, הציע בפני הקהילה לקבלו כרב. הצעתו נתקבלה, ורי"י רוזנבורג נבחר לרבה של פישפקלדאן.

מאיר טננבוים

רבי מאיר טננבוים נולד לאביו, רבי יעקב, בעת שישב עדיין בוורפלט. לאחר נישואיו נבחר ר"מ טננבוים לרבה של פולעק. משם נתקבל בשנת תרמ"ז (1887) לכהן כרבה של טארנא. עשר שנים לאחר מכן, בשנת תרנ"ז (1897), נתקבל למלא את מקום אביו בפוטמוק.

ישיבתו נתמכה על ידי סוחר יין עשיר בשם בירנבוים. תמיכה זו לא הספיקה לכולם. לכן היו מספר בחורים שאכלו על שלחנו. טננבוים נפטר בא' מנחם אב תרפ"ה.

רבי יצחק בנימין מנדלוביטש

רבי יצחק בנימין מנדולביטש נולד בעיר ראצפרט לאביו ר' אשר מרדכי הי"ד שהיה מחסידי אדמור"י בעלז. לאחר גיל הבר מצווה נסע למזוקובאצ'האזא ללמוד בישיבתו של רבי אהרן דוד רובנישטיין ולמד שם כשלש שנים. משם נסע לניטרה ולמד חמש שנים רצופות בישיבתו של רש"ד אונגר.

תחילת הוסמך לרבנות על ידי רבותיו רבי אהרן דוד רובינשטיין ועל ידי רש"ד אונגר. לאחר מכן הוסמך על ידי רבי יונתן שטייף וכן על ידי מספר רבנים נוספים מהונגריה.

פישפקלדאן בשואה

בזמן השואה, ב-1941 התגוררו 552 יהודים בתוך אוכלוסייה כללית של 13,204 נפש.

ב-1941 הוצבה בפישפקלדאן יחידת עובדי כפייה יהודיים, והקהילה עזרה להם כמיטב יכולתה. ואולם בני המקום, שגויסו לעבודות כפייה, פוזרו בכל רחבי המדינה. רק מיעוטם נשארו במקום. כן הובאו למקום עובדי כפייה מסולנוק והועבדו בתחנת הרכבת. יחס המפקחים לעובדי הכפייה היה אכזרי ביותר וכמה מהם נרצחו על ידם. תעודות האזרחות של יהודי פישפקלדאן נבדקו בידי השלטונות, ויוצאי מחוז מאראמארוש הובאו לקאמאנאץ פודולסק ונרצחו שם. בנובמבר 1942 נקבע פישפקלדאן כמקום ריכוז הגדוד ה-6 של עובדי הכפייה והקהילה, על אף מצבה הקשה, הקימה למענם מטבח כשר.

במארס 1944, עם כניסת הגרמנים לפישפקלדאן , נעצרו שלושה מראשי הקהילה ועמם חמישה סוחרים יהודים, ונחבשו במחנה הסגר בסאנט גורג שבסביבות דברצן.

במחצית השנייה של מאי רוכזו יהודי פישפקלדאן בגטו שהקיף את בנייני הקהילה, את בית הכנסת ו-6 בתי תושבים נוצריים, שעברו לגור בבתי יהודים במרכז העיר. אליהם צורפו גם יהודי פו'לדאש וטאטאטלאן. כמאתיים נפש, והצפיפות הייתה רבה. מחמת הצפיפות הקשה שימש גם בית הכנסת למגורים, ולצורך התפילה הוקם צריף מיוחד. אולם בהשוואה לקהילות אחרות היה מצבם של יהודי פישפקלדאן נסבל. הם הורשו לקחת עמם מזון ומזכיר העירייה אף חילק לחם ליהודי הגטו. חברי "מועצת היהודים" הורשו לצאת מן הגטו לצורכי אספקת מזון. לעומת זאת התנכלו לנערות, שחמישים מהן נלקחו לעבודה במשקי בעלי האחוזה, ותשע נערות אחרות נאלצו לשרת את אנשי ה-SS בגופן.

התושבים הנוצריים צפו בנעשה ליהודי פישפקלדאן באיבה גלויה ובשמחה לאיד. וכשנגזר על יהודים לענוד טלאי צהוב, היו שהלשינו עליהם שהשתמטו מכך. באמצע יוני הועברו יהודי פישפקלדאן לגטו דברצן, וכעבור ימים מספר הוסעו, חלקם לאוסטריה וחלקם לאושוויץ.

בשנות ה-30 וה-40 כיהן בפישפקלדאן הרב יצחק בנימין מנדלוביץ'.                                                          

רבה האחרון של הקהילה היה רבי חיים יהודה טייטלבוים. הוא המשיך לנהל את הישיבה גם אחרי תחילת המלחמה. עם כניסת הגרמנים להונגריה הועברו יהודי פוטנוק לגטו במישקולץ ומשם נשלחו לאושוויץ. בין הנספים בשואה היה גם רבי חיים יהודה טייטלבוים.

פישפקלדאן אחרי השואה

אחר המלחמה חזרו 185 ניצולים וחידשו את חיי הקהילה. הם שיפצו את בית הכנסת ואת בית העלמין. אולם משחשו באיבת התושבים החלו לעזוב את המקום. רובם עזבו לאחר המרד האנטי רוסי ב- 1956. בשנה זו נותרו במקום רק שתי משפחות מעורבות. ב-1960 לא נותר בפישפקלדאן אף יהודי אחד.

הערות שוליים

1. ^ אתר בית התפוצות, מוזיאון העם היהודי
2. ^ אתר יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה
3. ^פנקס הקהילות- הונגריה, יד ושם, 1969