משתמש:צנטוריון/ארגז חול 2

הAIM-4 פאלקון הוא טיל האוויר-אוויר המונחה הראשון שנכנס לשירות מבצעי בחיל האוויר האמריקני, והיה לטיל המבצעי הראשון מסוגו בעולם.

לפאלקון היו מספר דגמים אשר התחלקו לשתי מערכות הנחייה עיקריות - הנחייה על בסיס ראש ביות אינפרה אדום, והנחייה על בסיס מכ"מ חצי פעיל.

פיתוח

פיתוח הטיל

בשנת 1946 יצא חיל האוויר האמריקני במכרז לפיתוח נשק אוויר אוויר מונחה. הדרישה הראשונית, אשר הגדירה טיל תת-קולי אשר ישוגר ממפציצים כנשק להגנה עצמית, תחת הציון MX-798, שונתה מספר פעמים, ולבסוף הוגדר טיל על-קולי אשר ישוגר ממטוסי קרב כנגד מפציצים איטיים, תחת הציון MX-904. חברת יוז זכתה במכרז ותחת שם הקוד פרוייקט שפירית ("Project Dragonfly") החלה מפתח את הטיל תחת הכינוי הלא רישמי, פלקון ("נץ", "Falcon"). ניסויי ירי ראשונים החלו ב-1949, והטיל, לאחר שהחליף מספר ציונים וסימונים, נכנס לשירות מבצעי בשנת 1956.

שיטות הסימון

במהלך פיתוח החליף טיל הפאלקון מספר שיטות סימון. עם תחילת הפיתוח, סומן הפרוייקט כ-MX-798. ב-1947, עם שינוי הדרישה לטיל על-קולי, שונה ציון הפרוייקט ל-MX-904. בשלב זה קיבל הטיל את הציון AAM-A-2 - טיל אוויר אוויר - צבא - מס' 2 (Air to Air Missile - Army - 2).
בשנת 1951 שינה חיל האוויר האמריקני את שיטת הציון שלו, והחל מסמן את הטילים שפותחו עבורו בציוני -F, בדומה לציונים ששימשו לסימון מטוסי קרב, מאחר והיו "מטוסי יירוט בלתי מאויישים". כך קיבל הפאלקון את הציון F-98. באופן דומה, הוענק לטיל הנ"מ בומרק הציון F-99. שיטה זו הופסקה בשנת 1955, וציונו של הטיל שונה שוב, לציון 1-GAR - רקטת מטוסים מונחית, מס' 1 (Guided Aircraft Rocket - 1). בהמשך, ככל שפותחו לטיל דגמים נוספים, קיבלו הדגמים הנוספים סימונים עוקבים.
בשנת 1962, במסגרת המעבר לשיטת ציון כוללת לכלל הכוחות המזויינים של ארה"ב, שונה ציונו של טיל הפאלקון, על סוגיו השונים, לציונו הסופי - ה-AIM-4 - טיל יירוט משוגר-אוויר, מס' 4 (Airborne Interception Missile - 4^[1]).