משתמש:קבוצת רבין/טיוטה

מצפה רביבים הוא אחד הישובים הראשונים שהוקמו בנגב על ידי מתיישבים יהודים בשנת 1943. המצפה ממוקם כ30-40 קילומטרים מ"גבולות" במערב וממצפה "אשל" בצפון-מזרח ונמצא בדרום ארץ ישראל. המצפה הוקם לא כיישוב אלא במסווה של תחנת מחקר חקלאית, כמו שני המצפים האחרים המרכיבים יחד אתו את שלושת המצפים. מצפה רביבים הפך ליישוב ממוסד וכיום הוא נחשב כקיבוץ רביבים.

התכנית להקמת המצפה

אזור הנגב היה בשליטת הבריטים ומסביבו היו הרבה התיישבויות בדואיות וערביות. הנגב היה כמקום לא נודע אך הוא קרוב למרכז הארץ ולבירתה ולכן ניסו להיכנס לשטחי הנגב. מטרת הקמתו של המצפה הייתה ליישב את הנגב ולסלק את תחושת ההינתקות של הקרקע השוממה משאר הארץ, חזון שהיה משותף לכל המתיישבים ואיתם דוד בן גוריון. בשביל לעשות זאת רכשו המתיישבים שטחים בסביבות באר שבע. אולם אז לא הכירו את הנגב מבחינות שונות כמו: סוג האדמה, האקלים, הצומח והמים. החליטו להקים שלושה מצפים במקומות שונים בנגב ושלכל אזור יהיו תנאי קרקע ואקלים שונים. וכך הוקמו בסוף שנת תש"ג ובתחילת שנת תש"ד שלושה מצפים: אחד בקרבת ואדי שנק ושמו גבולות, אחד מזרחה מבאר שבע ושמו בית אשל ואחד דרומית לבאר שבע וליד בארות עסלוג' ושמו רביבים. בתחילת שנת תש"ג הוגשה למוסדות המיישבים תכנית הקמת המצפים, שלפיה במשך השנה יוקמו 10 מצפים בנגב וכל אחד מהם יהיה בנוי בצורה הבאה: חצר מוקפת חומה ובה שני חדרים, מגדל ביטחון בן קומתיים, חדר אוכל ומטבח, חדר נשק, חדרי שירות, סככות לכלי עבודה ולבהמות עבודה. בנוסף, בכל מצפה יסופקו מי שתייה בעזרת קידוח או בריכות לאגירת מי גשמים. עוד לפי התכנית, בכל מצפה יתגוררו בין 10 ל-12 עובדים שתפקידם יהיה: עזור למודדים בשעת מדידת הקרקע הנרכשת, לחרוש ולעבד את הקרקע, עבודות ניסיון, לטפל במשק בית ושמירה. העובדים במצפה יחשבו כעובדים אצל המוסדות ויקבלו שכר קבוע. המצפה יהיה שייך למוסדות, מלבד מערכת כלי העבודה של המצפה, שתהיה קניין העובדים. לבסוף, לפי התכנית, ההתיישבות בצורת מצפה תארך שנתיים או שלוש שנים: בתקופה זו, יירכש שטח קרקע המותאם ליישוב מינימלי, ויילמדו תנאי האקלים ועיבוד הקרקע, באופן שיאפשר לעבור אחר כך להתיישבות קבועה.

השנים הראשונות במצפה

המצפה הוקם כמצדה המוקפת חומת אבן. בחומה, האטומה מפני חוץ, נחצבו מבפנים חריכי ירי מוסווים, להגנה מפני התקפות. מספר התושבים במצפה נע בין 8 ל-12 וזה הקשה על ביצוע העבודה הרבה שבתהליך ההתיישבות. תהליך זה היה ארוך והתחיל ב-7 ביולי 1943. הדרך הייתה מלאה באתגרים כגון: התקפות מצד בדואים תושבי האזור, חיפושים שבוצעו על היהודים על ידי שוטרים בריטים וערבים, אקלים חם, חוסר מים ועוד. המתיישבים לעיתים נשאו איתם נשק לשם הגנה בעת הצורך. ניתן להם נשק חוקי על ידי הבריטים, אך הם גם שמרו על נשקים בלתי חוקיים בסליקים מחוץ לחומה.

לקראת סוף שנת 1947 המציאות הביטחונית השתנתה והמצפה היה נתון תחת סכנת פלישה ומצור. תושבי המצפה החלו להתארגן לצורך הגנה: הם בנו מסביב למצפה ארבע עמדות לתצפית והגנה, מתחו גדר-תיל ובה מוקשי-דמה ומוקשי תאורה והתאמנו בשימוש בנשק. שומר קרקעות בדואי שימש כאיש קשר של אנשי המצפה, וסיפק להם מידע בנוגע לסכנות. בנוסף, אנשי המצפה קיבלו ידיעות האנשי פלמ"ח שהתחזו לשוטרים והסתובבו ברחבי הנגב.

המצפה כיום

כיום המצפה הוא אתר מורשת, שמשחזר את סיפור ראשית ההתיישבות היהודית בנגב לפני קום המדינה. באתר יש מבנים שנשמרו מאז הקמת המצפה ועד להיום ואפשר לראות איך האנשים חיו אז. במצפה יש:

בור שנחפר לאגירת מים לפני 2,000 שנה ושימש לבית המגורים של ראשוני המתיישבים עד הקמת הטירה במצפה רביבים.
טירה, שחדריה משחזרים את אורח חייו של הקיבוץ הקטן בראשית דרכו.
אזור המטוסים והמערה הקטנה, המספרים את סיפורו של היישוב במלחמת השחרור.
מגדל התצפית המאפשר תצפית על מרחבי קיבוץ רביבים, שדותיו וכרם הזיתים הגדול.
חדר הסכר המספר את סיפור המים והניסיונית הרבים לאגור את מי השיטפונות להשקיית החקלאות במים מתוקים.

קישורים חיצוניים

מצפה רביבים, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל