משתמש:קודקוד צהוב/ארגז חול/לוח אירועים

טבלת אירועים

המועד	מקום	אירוע	תוצאות/תמונה
25 בספטמבר 1985	לרנקה, קפריסין,	פיגוע ביאכטה של משפחת פלצור
1 באוקטובר 1985	תוניס	הפצצת מפקדת אש"ף
3 באוקטובר 1985	גנואה איטליה	אקילה לאורו יוצאת להפלגה עם 748 נוסעים. יש בקורת דרכונים אך אין בקורת על המטען האישי.	מתוכם 4 חברי PLF התוכנית המקורית לפתוח במתקפת ירי בנמל אשדוד
4 באוקטובר 1985	נאפולי איטליה	כניסת אקילה לאורו לנמל
7 באוקטובר, 1985	באלכסנדריה, מצרים	651 מהנוסעים יצאו באוטובוסים לפירמידות.	היו אמורים להיפגש עם האונייה כעבור ארבע עשרה שעות בפורט סעיד אך האונייה לא הגיעה.
7 באוקטובר 1985	בים מול חוף מצרים	ארבעה חברי PLF התגלו עם כלי נשקם על ידי איש צוות	החמושים נבהלו זנחו את תכניתם למתקפת יריות באשדוד וחטפו והשתלטו על האנייה. 97 הנוסעים שנשארו באנייה הפכו לבני ערובה.[6]
7 באוקטובר 1985	מול חוף מצרים	המחבלים ירו בסיפון לשם הפחדה. ודרשו מהקברניט לשוט לנמל טרטוס בסוריה	האלחוטן הצליח לשלוח הודעה S.O.S. שנקלטה על ידי מתקן ניטור בשוודיה. זה התריע בפני הקהילה הבינלאומית כי פלסטינים תפסו ספינה איטלקית.[4]
7 באוקטובר 1985	ושינגטון	הממשל מודע לכך שאזרחים אמריקאיים באונית נוסעים נחטפו בים התיכון	הפעלת קבוצת ניהול למצבי טרור.
7 באוקטובר 1985	רומא - תוניסיה	איטליה חיפשה פתרון דיפלומטי קראה לאש"ף להצהיר בפומבי אם יש להם מעורבות.	יאסר ערפאת גינה את החטיפה והציע לסייע במשא ומתן לסיום התקרית בדרכי שלום.
בוקר 8 באוקטובר 1985	בשייט לכיוון סוריה	החוטפים החלו להפריד בין בני הערובה. הם חיפשו יהודים ואמריקאים	אחד המחבלים הפיל יהודי זקן לרצפה והיכה אותו שוב ושוב בקת אקדחו.
8 באוקטובר 1985 שעה 11:00	מול טרטוס	מולקי ביקש מהרשויות בסוריה לאפשר לעגון בטרטוס ודרש שישלחו לספינה מישהו מהצלב האדום הבינלאומי, יחד עם נציגים בריטים ואמריקאים.	ודרש ליצור קשר עם ממשלת ישראל לשחרר 50 פלסטינים המוחזקים בבתי הכלא. כולל סמיר קונטאר במיוחד. מולצ'י אמר ש"אם האסירים לא ישוחררו, נתחיל להוציא להורג בשעה 15:00"
8 באוקטובר 1985	סוריה	ממשלת סוריה התייעצה עם ארצות הברית ואיטליה	לא הגיבה לאף אחת מהדרישות
שעה 15:00	מול טרטוס	המחבלים החליטו להרוג אחד מבני הערובה ובחרו בליאון קלינגהופר.	מולקי ירה בקלינגהופר בראש ובחזה שמת מיד. והורה לזרוק את הגופה וכסא הגלגלים לים.
	מול טרטוס	מולקי העביר הודעה לסורים שהרג בן ערובה ויהרוג עוד אחד	תשובת הסורים "תחזור למקום ממנו באת" מולקי הורה לקברניט לשוט לעבר לוב.
שעה 19:20	מדרום לקפריסין	אבו אל עבאס התקשר דרך תחנת רדיו מונטה קרלו בקפריסין והורה לשוט לפורט סעיד.	שינוי קורס האונייה לכיוון פורט סעיד.[7]
		קשר הרדיו איפשר להצביע במדויק על מיקום כלי השיט.	הישראלים מסרו מידע על דיוני הרדיו של עבאס עם הספינה לממשל רייגן והודיעו להם כי מדובר בסיעתו של עבאס שעומדת מאחורי החטיפה.
		מחשש שהאיום של הטרוריסטים להרוג נוסעים יבוצע, החליט הממשל האמריקאי להתכונן.	כוחות הלוחמה בטרור של הצי, אריות הים וקומנדו מכוח דלתא הוצבו באקרוטירי בקפריסין והצטוו לעשות הכנות להשתלט על האונייה.
9 באוקטובר 7:30	מול פורט סעיד	סירה התקרבה דיונים מול החוטפים
9 באוקטובר	מול פורט סעיד	יאסר ערפאת גינה את החטיפה וגרם גם לנשיא מצרים, חוסני מובארק, להתחייב להסגיר את החוטפים לאש"ף	לחוטפים הובטח מעבר לתוניסיה.
9 באוקטובר אחרי הצהריים	פורט סעיד	האמריקאים מתכוננים לתקיפה	הקברניט מודיע שהוא בשליטה וכולם בריאים. טענה שקרית היות ובאיום אקדח אסרו עליו לדווח על רצח קלינגהופר.
9 באוקטובר	קהיר	שר החוץ המצרי נפגש עם שגרירי איטליה ארה"ב בריטניה ומערב גרמניה והפציר בהם לקבל את העברת החוטפים לשליטת אש"ף במקום לבקש את מעצרם	השגרירים נמנעו מלהתחייב. שר החוץ המצרי הודיע לעבאס ולחסן שהחוטפים יכולים לעזוב את הספינה.
9 באוקטובר שעה 17:00	פורט סעיד	הפלסטינים עזבו את האנייה בגוררת לחוף	הקברנעט הטדיע לממשלת איטליה שהחזיר לידיו את השליטה
	פורט סעיד	ראש ממשלת איטליה ברונו קראקסי החליט לבדוק בעצמו התקשר לקברניט דה רוזה שסיפר לו על רצח לאון קלינגהופר.
		השגריר האמריקאי וליוטס עלה לאנייה והקברניט סיפר לו כי היה תחת אים אקדח, ומסר את דרכונו של קלינגהופר.	וליוטס דרש לעדכן את שר החוץ המצרי, והעובדה שלא היו את העובדות הללו, כאשר סיכמו עם החוטפים אנו מתעקשים שיעמידו אותם לדין.
ביום חמישי, 10 באוקטובר,	ארה"ב	נשיא ארה"ב ריגן הסכים תחילה לכך שהחוטפים ימסרו לאשף למשפט	אחר כך תיקן את עצמו ואמר שאין לאש"ף סמכות לשפוט את החוטפים.
12 באוקטובר	ממצרים לאמריקה	הנוסעים האמריקאים של האקילה לאורו, שהוחזקו כבני ערובה במשך 51 שעות, נלקחו על ידי מטוס צבאי אמריקאי בחזרה לאמריקה דרך גרמניה.	משוחררי החטיפה במטוס צבאי לארצות הברית
בוקר 10 באוקטובר	ושינגטון	אלוף אורי שמחוני העביר מידע ישראלי על כך שהחוטפים נמאים בבסיס אל-מאזה ליד קהיר	מאוחר יותר באותו הבוקר מקורות אמריקאים אישרו את המידע והוסיפו כי המצרים מתכננים להעביר את הגברים אל מחוץ למדינה בלילה, ככל הנראה לתוניס, על גבי מטוס מסחרי של EgyptAir.
10 באוקטובר	ושינגטון	הבנה בממשל בשל מחלוקות מתמשכות שהיו למצרים עם לוב וצ'אד, ככל הנראה המטוס יטוס מעל הים התיכון מה שהעלה את האפשרות ליירט אותו עם לוחמי הצי האמריקני.	עקב בעיות פוליטיות צפויות נדחה הרעיון לאלץ את המטוס לנחות בישראל או בקפריסין. נבחר בסיס נאט"ו בסיגונלה, איטליה להנחתת המטוס.
10 באוקטובר 16:15	קהיר	מטוס בואינג 737 של אג'יפט אייר ועליו ארבעת החוטפים המריא לתוניסיה	מטוס הוק איי (Northrop Grumman E-2 Hawkeye) ומטוסי F-14 המריאו מנושאית המטוסים סרטוגה ליירוט המטוס המצרי.
10 באוקטובר	באוויר מקפריסין לסיציליה	כוחות המבצעים המיוחדים שלו שהיו אמורים להסתער על האקילה לאורו. הועברו לסיגונלה כדי ללכוד את החוטפים אם מטוסי הצי יצליחו במשימתם.
10 באוקטובר		מטוס הבואינג 737 של EgyptAir, שלא יודע כי הוא במעקב, ביקש רשות לנחות בתוניס אך נדחה. בקשת רשות לנחות באתונה נדחתה אף היא.[13]	ה"הוקאיי" כיוון מטוסי F-14 וספים לסגור אל מטוס הנוסעים והוא החל לתקשר עם הבואינג 737 בתדר VHF בדרישה להפנות אותו לסיגונלה, איטליה.[12] הטייס המצרי לא ענה.
10 באוקטובר	באוויר בקרבת תוניסיה	ההוקאיי את הפקודה ל"טומקטס" "אורות דולקים, עכשיו!" עם הארת המטוס הבין לפתע הטייס המצרי שהוא מוקף במטוסי קרב.	הטייס המצרי שוכנע לקיים את פקודות האמריקאים או להיות מופל. הוא גם הצהיר כי המטוסים הצבאיים נמצאים בסמיכות כל כך עד שהוא נאלץ לבקש שיתנו לו יותר מרחב תמרון בטוח.[7]
	משבר סיגונלה
שעה 18:45	בסיס סיגונלה סימיליה	המטוס המצרי נחת	דקות לאחר שמטוס ה-737 נחת, שני מטוסי מטען C-141 של חיל האוויר של ארצות הברית נחתו עם אנשי אריות הים לתפוש את המחבלים. שטינר המפקד אמריקאי במקום הודיע שהמטוס במעצר של צי ארצות הברית.
		קברניט המטוס המצרי הודיע שיש שגריר מצרי במטוס. ירד להתקשר לשר החוץ המצרי.	שטינר עלה למטוס ראה את ארבעת החוטפים כשהם מוגנים של ידי 10 אנשי קומנדו מצריים.
		האמריקאים כיתרו את המטוס, ומצאו עצמם מוקפים בחיילים ומשטרה צבאית איטלקית.	האיטלקיים התעקשו שלאיטליה יש ריבונות על הבסיס וסמכות השיפוט על החוטפים. החלה עימות בין צוות SEAL לבין הצבא האיטלקי.[12]
		שיחת טלפון התקיימה בין הנשיא רייגן לראש הממשלה קראקסי. קראקסי תבע זכויות טריטוריאליות של איטליה על בסיס נאט"ו.[21]	רייגן הודיע לקראקסי כי ארה"ב תבקש את הסגרת הטרוריסטים כדי לעמוד לדין בבתי המשפט בארה"ב.[15]
		לאחר חמש שעות של משא ומתן, ובידיעה שלחיילים האיטלקיים היו פקודות (שאושרו על ידי הנשיא פרנצ'סקו קוסיגה) להשתמש בכוח קטלני במידת הצורך כדי למנוע מהאמריקאים לצאת עם אסירים, ארה"ב הודתה בתביעה האיטלקית בדבר סמכות השיפוט על המחבלים. [22]	האמריקנים קיבלו הבטחות שהחוטפים יישפטו על רצח וסטינר ושלושה פקידים אמריקאים היו צריכים להישאר בשדה התעופה כדי לחזות במעצרם של המחבלים על ידי הרשויות האיטלקיות.[18
11 באוקטובר	סיגונלה	ארבעת החוטפים הוצאו מה-737, נעצרו על ידי ה-Carabinieri האיטלקי והועברו לכלא בסיס האוויר, ולאחר מכן הועברו לכלא המקומי.	ה-737 אושר אז על ידי האיטלקים לטוס לנמל התעופה צ'יאמפינו ברומא כשעבאס ובדראקאן עדיין על הסיפון.[15]
11 באוקטובר שעה 22:00	סיגונלה	המטוס המצרי יצא לרומא. שטינר עקב אחריו במטוס מנהלים של הצי	מטוסי קרב איטלקיים עלו למעקב. ומאחריהם עלו מטוסי קרב של צי ארצות הברית
	ש.ת צ'יאמפינו רומא	כשה-737 התקרב לרומא, מטוסי הצי האמריקני עזבו. רק שטינר במטוסה-T-39 עם כוחות מבצעים מיוחדים של ארה"ב המשיך לנמל התעופה צ'יאמפינו.[12]	בקרי התנועה האווירית האיטלקיים בצ'יאמפינו שללו את אישור ה-T-39 לנחות, אך הטייס האמריקני טען שהיה "מצב חירום בטיסה" שהעניק לו זכות אוטומטית להנחית את המטוס.
	וושינגטון לרומא	במודיעין הישראלי מסר שמוחמד זיידאן עמד מאחורי החטיפה. הוודעה מהנשיא ריגן לראש ממשלת איטליה על הסגרת החוטפים שרצחו אזרח אמריקאי	שופט צ'ארלס ר. ריצ'י מבית המשפט המחוזי של ארה"ב בוושינגטון, הוציא צווים להסגרת עבאס והחוטפים.[4]
12 באוקטובר שעה 5:30	רומא	מקסוול ראב, שגריר ארה"ב באיטליה מסר את הצווים לסלווטורה ז'רה בודה ממשרד המשפטים האיטלקי בביתו	קראקסי הודיע מאוחר יותר כי משרד המשפטים איטלקי קבע כי ”הבקשה האמריקאית אינה עונה על הדרישות העובדתיות והמהותיות שנקבעו בחוק האיטלקי”, כך שלא היה בסיס חוקי להחזיק אותו יותר מאחר שהוא היה על סיפון מטוס בעל מעמד אקסטריטוריאלי. .[4]
121 באוקטובר 13:30	רומא	דיון בקבינט האיטלקי על הדרישות האמריקאיות. מול איום שהגיע מיאסר ערפאת.	החלטת ממשלת איטליה לשחרר את עבאס ולשפוט באיטליה את החוטפים. משרד החוץ האיטלקי הודיע לשגרירים המצריים והאמריקאים על ההחלטה.[4]
	פעולות סיום
12 באוקטובר 1985 שעה 19:10	שדה תעופה פיומיצ'ינו	המטוס המצרי עם עבאס והחיילים המצרים נחת	עבאס ובדראקאן עזבו את המטוס המצרי, בליווי כוחות הביטחון האיטלקיים ועלו על המטוס היוגוסלבי ויצאו לבלגרד,
13 באוקטובר	וושינגטון בלגרד	ממשל רייגן מסר לרשויות היוגוסלביות את המידע המודיעיני שהעביר לממשלת איטליה, יחד עם "התמלילים והראיות הקשות לכך שאנו הצטברו ב-24 או 48 השעות מאז".[24]	ממשלת יוגוסלביה דחתה את העתירה של ארה"ב, ואמרה שהיא חסרת בסיס משפטי.
15 באוקטובר	סוריה - וושינגטון	מינהל רייגן הודיע לכתבים כי גופה מפורקת חלקית שנשטפה לחוף הסורי, עם חור כדור בגולגולת שנורה מלמעלה היא זו של ליאון קלינגהופר.	באותה עת המשיכו ארבעת החוטפים, יאסר ערפאת ופארוק קדומי, לטעון שאיש לא נרצח במהלך החטיפה.
17 באוקטובר 1985	רומא	ממשלתו של קראקסי נפלה. עקב פרישתו של מפלגתו הרפובליקנית של שר ההגנה ג'ובאני ספאדוליני בגלל מורת רוח מכך שקראקסי מאפשר לעבאס להימלט.[34]	ספאדוליני התעקש שקראקסי לא התייעץ איתו בהחלטה לשחרר את עבאס לחופשי.[35]

ענישת החוטפים

ב-10 ביולי 1986 מצא בית משפט האיטלקי את ארבעת הפלסטינים אשמים ב”ביצוע חטיפה בכוונת טרור, שהובילה למותו של בן ערובה.”[7] קבוצה נוספת של שלושה פלסטינים קיבלה עונשים בין חצי שנה לשבע שנים וחצי. בית המשפט קבע כי עבאס היה המארגן. והוא ושניים מעמיתיו קיבלו מאסרי עולם שלא בפניהם.[7]

• אחמד מרוף אל-אסאדי (בן 23 בזמן המשפט 1986[6]) נעלם ב-1991 בזמן שחרור על תנאי, אך ב-1994 היה מוכר לרשויות הספרדיות, במהלך משפטו של מונצ'ר אל-קסאר.[הערה 1]
• באסאם אל-עסקר (בן 17 בזמן משפט 1986[6]) קיבל שחרור על תנאי ב-1991. חשבו שהוא מת ב-21 בפברואר 2004, אך לפי ה"דיילי סטאר הלבנוני", במקום זאת הוא נמלט מהמדינה. הוא בילה 14 שנים בעיראק לפני שנסע למחנה הפליטים נהר אל-ברד בלבנון, והכשיר אנשי מיליציות פלסטיניות להילחם בצבא ארה"ב לצד המורדים העיראקים החל משנת 2007.[37]
• איברהים פתאייר עבדלאטיף (בן 20 במשפט 1986[6]) נידון ל-30 שנות מאסר. הוא מילא 20 שנה ושלושה נוספים על תנאי וב-7 ביולי 2008, הוא גורש מבית מעצר של מהגרים בלתי חוקיים ברומא. הוא תכנן לערער על כך בטענה שאין לו לאן ללכת מאחר שלבנון לא תאפשר את חזרתו מכיוון שהוא נולד במחנה פליטים ולכן אינו אזרח לבנוני.
• יוסף מג'ד אל-מולקי (בן 23 במשפט 1986[6]), שהורשע בהריגת ליאון קלינגהופר, נידון ל-30 שנות מאסר. הוא עזב את כלא רביביה ברומא ב-16 בפברואר 1996, בחופשה של 12 יום וברח לספרד, שם נתפס מחדש והוסגר בחזרה לאיטליה. ב-29 באפריל 2009, פקידים איטלקיים שיחררו אותו מוקדם מהכלא, בשל התנהגות טובה.[38] אולם ביוני 2009, עורך דינו של אל-מולקי אמר לסוכנות הידיעות AP כי השלטונות האיטלקיים הכניסו את מרשו לתא מעצר ועומדים לגרש אותו לסוריה.[39]

הנצחה

בעקבות רצח ליאון קלינגהופר, משפחת קלינגהופר הקימה את קרן הזיכרון של ליאון ומרלין קלינגהופר, בשיתוף הליגה נגד השמצה.[42] חטיפת אכיל לאורו העניקה השראה למספר שחזורים דרמטיים:

• "חטיפת האכיל לאורו"" (1989) היא דרמת טלוויזיה המבוססת על החטיפה, בכיכובם של קארל מאלדן ולי גרנט.
• מסע הטרור: פרשת אכילה לאורו (1990)(Voyage of Terror: The Achille Lauro Affair) הוא סרט דרמה/אקשן בטלוויזיה המבוסס על החטיפה, בכיכובם של ברט לנקסטר ואווה מארי סיינט ובבימויו של אלברטו נגרין.
• "מותו של קלינגהופר" (1991) (The Death of Klinghoffer)היא אופרה מאת ג'ון אדמס ואליס גודמן על פי קונספט של במאי התיאטרון פיטר סלרס התיאור של החטיפה באופרה שנוי במחלוקת.
• "המבקרים", פרק 2 ברומן של ג'וליאן בארנס "היסטוריה של העולם ב-10½ פרקים"(A History of the World in 10½ Chapters), מבוסס על החטיפה.