משתמש:קודקוד צהוב/ארגז חול/מבצע בואך לשלום 2
שגיאות פרמטריות בתבנית:אונייה
פרמטרים ריקים [ גובה התורן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | נחתת 36 מטר. |
| צי | חיל הים הישראלי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | I |
| סדרה עוקבת | נחת ת60 מטר |
| אוניות בסדרה | 3 |
| ציוני דרך עיקריים | |
| הושקה | 1965 הכלים הראשונים שנבנו במספנות ישראל. |
| תקופת הפעילות | בחיל הים הישראלי 1965 – נמכרו לחברות פרטיות |
| אחריתה | הוצאה משירות ב-1982 מכרה לחברה פרטית והועסקה בחוות דגים באילת |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | טון רגיל, מקסימום. |
| אורך | 36 מטר |
| רוחב | 7 מטר |
| שוקע | 2.28 מטר |
| מהירות | מירבית 12 קשר |
| גודל הצוות | 16 איש |
| הנעה | קיטור |
| צורת הנעה | מנועי MWM , שני מדחפים |
| חימוש | 2 תותחי 20 מ"מ. |
כללי עריכה
רקע - הזירה הימית במלחמת לבנון עריכה
היזמה הראשונית עריכה
שבועיים לפני הנחיתה להעביר לים התיכון את הנחתות 36 מטר שלא היו ראויים להשטה וודאי לא להנחתה. האם רצו בכוח לערב את המצרים בפעולה? מדוע אג"מ מבצעים לא העביר לרמטכ"ל שחיל הים חושש שיטבעו בדרך . הרמטכ"ל חשש וגם אורי שגיא ואמיר דרורי שהלבנונים או המחבלים יפוצצו שכר באגם כרעון ע"מ להציף את הליטני והכך יעצרו לזמן רב את אפשרות התקדמות הכוחות בטח בציר החוף ואם כך חשבו ח"י יוכל לסייע עם הנט"קים הקטנים להעביר כוחות מצד אחד של הליטני לצדו השני במקום גשר שלא ניתן להציב בזמן הצפה רבתית . זו הסיבה שהרמטכ"ל הורה מפורשות להעביר הנט"קים לצפון וגם הוסיף שלא מוכן יותר לשמוע שום תירוצים ממח"י . היות ומח"י אמר לעמי שהוא ידבר עם הרמטכ"ל אף אחד כלל לא דיבר עם אג"מ מבצעים ולכן שאלתך מדוע אג"מ מבצעים לא העביר לרמטכ"ל שחיל הים חושש שיטבעו בדרך לא רלוונטית לגבי אג"מ מבצעים
חידוש ההוראה להעברה עריכה
כח דקל - באילת נמצאו שלוש נחתות טנקים (נט"קים) באורך 36 מטר, שהיו מושבתות על החוף. הערכת חיל הים הייתה שמצבן אינו מאפשר נשיאת רק"ם, אך למרות זאת נבדקה בסוף חודש מאי, ביוזמת הרמטכ"ל, האפשרות להעביר אותן לים התיכון. כדי לא להפנות אמצעים מההכנות בצפון הכנת הכלים נעשו באמצעי זירת ים סוף ומספנת אילת צוות מילואים בפיקוד מרדכי דקל. כאשר הסתבר כי במצבן של הנחתות לא יאפשר להן להגיע בזמן החליט הרמטכ"ל לוותר על העברתן. בסופו של דבר ביצעה זירת ים סוף העברה של שתי נחתות למרות הביטול. מצב הנחתת השלישית היה כה ירוד שלא ניתן היה להפליג איתה. בגלל החשש מתגובת המצרים והצפי לתקלות ממצב הים מונה מפקד הזירה משה אורון כמב"ב.
הכח יצא לדרכו ב-17 ביוני. הים הסוער שציפו לו חיכה להם בצפון מפרץ סואץ. הביא לשבירת התורן בנט"ק הפיקוד, המכשירים יצאו משימוש, והמנועים והגנרטורים כבו. הצוותים נאלצו להטיל עוגן עד שהצליחו להניע מחדש, ואז הכזיבה כננת העוגן. המפקד כבר חשב לנתק אותו אך ביזמת רב המלחים הצליח הצוות להעלות את העוגן ידנית. המעבר בתעלת סואץ היה ללא תקלות, אך הלבביות שגילו המצרים בעת מעברים הקודמים נעלמה. שתי הנחתות הגיעו בסופו של דבר לבסיס אשדוד ב-21 ביוני. מצבן הטכני הגרוע הביא לכך שלא ניתן היה להסתכן בהפעלתן. כושר הנשיאה הקטן שלהן לא הצדיק שיפוץ, והן הועברו לפירוק.
ההפלגה בים האדום עריכה
בעת מבצע שלג גוייסתי למילואים (השתחררתי מקבע בפברואר 1982) ונשלחתי עם צוותי מילואים לאילת להעביר 2 נטקים 36 מ' בהפלגה מאילת לאשדוד דרך התעלה.הנטקים היו מוצבים על החוף הורדנו אותם למים והכנו את הספינות במהירות האפשרית להפלגה. למרות שהיינו מוכנים ליציאה לאחר 24 שעות (המטרה הייתה להגיע לאשדוד במהירות האפשרית על מנת להגדיל את כוח הנחיתה בצפון.) סרבו המצרים לתת אישור מיידי והפעילו את הסעיף בהסכם שקובע שיש לתת התראה של שבעה ימים למעבר של כלי שייט צבאי.
יש להבין את הרגישות ואי הנוחות שהיו למצרים בכך שהם מאפשרים להעביר כלי שייט ישראלי צבאי בעת מלחמה בצפון בלבנון מלחמה שבה גם סוריה מעורבת , ולכן האישור למעבר כלי שיט צבאי במועד כזה היה מבחן לקיום הסכמי השלום עם מצריים אותו עברנו בהצלחה גם אם המצרים עמדו על קיום התראה לפני מעבר כלי שייט צבאי של שבעה ימים כפי שההסכם קובע.
בעוד שבצפון היית לחימה אינטנסיבית שהינו צוותי המילואים באילת שלושה ימים בהמתנה למועד בו הותר לנו לעבור בתעלה.
בכניסה למפרץ סואץ נתקלנו במזג אוויר וים סוער, לנטק שבו הפלגתי דממו המנועים בחלק הצפוני של המפרץ (כנראה עקב חדירת אויר או מים למערכת הדלק ) והיה לנו "שטדאון כללי ", התורן אכן נשבר המכ"מ לא פעל, ונאלצנו להטיל עוגן בצפון המפרץ על מנת לא להיסחף , עקב הים הרוגש תמרון לגרירה ע"י הנטק השני היה מאוד מסוכן.
לאחר זמן תוקנו המנועים אך המכ"מ וחלק ממכשירי הקשר לא פעלו עד תום ההפלגה. במהלך הניסיון להרים את העוגן הכננת כשלה והחליקה ולא ניתן היה להרים את העוגן באמצעותה. שקלתי ניתוק העוגן אך הבוסן הציע והצליח יחד עם שאר אנשי הצוות להרים את העוגן בידיים!!!
במהלך הכניסה וההפלגה בתעלה המצרים לא הערימו קשיים אך ניכר היה קרירות וקורקטיות מצד הנתבים ויתר המצרים שהיו איתנו במגע. זאת בניגוד לאוירה החגיגית והמרגשת בעת הההפלגה של שלושת נטקים 60 מ' בשנת 1980 בפיקודו של דקל לאחר חתימת הסכמי השלום.
תעלת סואץ והים התיכון עריכה
תובנות לאחר ההפלגה עריכה
תחקיר השבתת הספינות חלוקת הצוות
מפקדים במבצע עריכה
| תפקיד | שם |
|---|---|
| הרמטכ"ל | רב אלוף רפאל איתן |
| מפקד חיל הים | אלוף זאב אלמוג |
| ראש מחלקת מבצעים צה"ל | תא"ל אורי גזית |
| ראש מספן ים | תא"ל אלי רהב |
| ראש מחלקת מבצעים ח"י | אל"מ עמי שראל |
| ראש ענף מבצעים ח"י | סא"ל אלכס אייל |
| מפקד זירת ים סוף | אלוף משנה משה אורון מפקד בכיר בים |
| מוביל הזוג | רס"ן מיל מרדכי דקל (טנקלביץ) |
| מפקד נחתת פ-53 | סרן מיל הוגו שימרון |
| מפקד פלגה 921 | סא"ל מייק אלדר |
| מפקד בסיס אשדוד | אל"מ אברהם אשור |
מסקנות המבצע עריכה
|}
זכרון עריכה
החברה הישראלית למדליות תומטבעות הנפיקה בשנת 2005 מדלית ארד לציון הנחתות של חיל הים.
מקורות וקריאה נוספת עריכה
- מייק אלדר, שייטת 11, הוצאת מעריב, 1998 , עמוד 268.