משתמש:AmitPaz2911/חזית דור בני מדבר

גטו לודז' הוקם ב 10 בדצמבר 1939 בעיר לודז' שבפולין. לודז' בספטמבר 1939, הייתה בעיר אוכלוסייה של 672,000 בני אדם, יותר משליש מהם (כ-233,000) היו יהודים. מספר אסירים בשיא: 205,000.

התנועה הפתיח: חזית דור בני-מדבר, (פולנית: Mlodo Zydowski Front ), הייתה תנועת הנוער הציוני בגטו לודז'.

חזית דור בני-מדבר

נוסדה ב-14 באוגוסט 1940 בידי אהרן יעקבסון, וגרעינה הורכב מבוגרי בית-ספר מקצועי יהודי בעלי השקפות ציוניות. המגמה המוצהרת של חדב"מ היתה איחוד כל תנועות-הנוער הציוניות לשם ריכוז פעולות עזרה הדדית, חינוך והגנה מפני ההשפעות השליליות של הגטו. המצטרפים לא נדרשו לזנוח את השקפותיהם הפוליטיות, אלא לדחות את מימושן לאחר המלחמה. בתנועה היו כ-400 חברים, ובראשה עמדה תחילה מפקדה בת חמישה חברים. בשנת 1942 הצטרפו לחדב"מ בני-נוער שגורשו מעיירות הסביבה. הוחלפה המפקדה בהנהגה ובה נציגי השומר-הצעיר, 'גורדוניה', 'הנוער הציוני', 'התחייה' ובית"ר. ב-22 בספטמבר 1943 התאחדה חדב"מ עם 'הנוער הציוני', ושם התנועה הוסב ל'חזית הנוער הציוני'. אחרי האיחוד אורגן בחדב"מ גרעין של התנגדות בריכוזו של דב למברג. בנו של יעקב למברג שהיה היודנראט בגטו אחר. חדב"מ פעלה עד ימיו האחרונים של הגטו. חבר הנהגתה, רפאל זלבר, אף ניסה לאסוף את שרידי התנועה לאחר הגירוש לאושוויץ-בירקנאו, ושם ניהל עמהם פגישות עד לפיזורם בין המחנות השונים.

הקמת התנועה

בגטו לודז' היו שתי קבוצות: קבוצת נוער ציונית, שהיו החטיבה הגדולה ביותר ועוד קבוצת נוער שהתארגנו על בסיס רעיוני משותף אבל לא היו חברי תנועת נוער. את הקבוצה הציונית סימנו באותיות לטיניות ואת הקבוצה השניה במספרים רומיים. בסוף קיץ 1940 חיו במרישין 24 קבוצות ציוניות ובהן כ-1000 חברים. החטיבה השנייה של בני נוער שישבה במרישין היתה "קבוצות חקלאיות מספריות". בסך הכל היו 27 קבוצות חקלאיות "מספריות" ובהן כ-350 חברים. כעבור זמן מה התאחדו קבוצות ציוניות אחדות מקרב הקבוצות המספריות והקימו תנועה חדשה, "חזית דור בני המדבר".

חברי הקיבוצים של תנועות הנוער הציוניות חשו עצמם עליונים מבחינה רעיונית ומוסרית על פני הקבוצה המספריות. הם האשימו את חברי הקבוצות המספריות בחוסר אחריות, בגנבות ובחיים לא מוסריים, כינו אותם "נוער הזהב". באחד הדיונים של ועד הקיבוצים התבטא אחד החברים: "...מדוע לצרף עוד 300 יש לבלוק שלנו? אנשים ללא רעיון, ללא עבר מפלגתי, עם פטפונים ובחורות על עקבים גבוהים!... לא, האלמנט הזה אינו חלוצי ואינו ניתן לחינוך". הדים למתח הזה הגיעו גם לאוזניו של וומקובסקי, והוא זימן את נציגות הקבוצות המספריות לפגישה. בפרוטוקול הישיבה מ-25 באוגוסט 1940 נכתב: "בפגישה עם הנשיא נודע לנו שהנשיא מודע לכל מה שקורה במרישין. יש לו מידע מדויק ומפורט. הוא חושב שהקבוצות המספריות הן אוסף של אלמנטים לא אחראים - אספסוף. במשך שיחה נכח במקום החבר זכריאש (ממנהגי בני עקיבא ונציגם בווער הקיבוצים)... שניא דיבר על ההשפעה הרעה שיש לקבוצות המספריות גם יל כמה קבוצות של האותיות. החבר הופמן נקרא לד"ר פוזננסקי לבירור עניין מכירת תפוחי אדמה על-ידי אחד הקבוצות, עניין שהשאיר רושם רע במחלקת האספקה.

ראשית דרכה

יוזם הרעיון היה אהרון יעקובסון, שלפני המלחמה היה פעיל בתנועת התחייה (ארגון שאיגד בתוכו את בוגרי תנועת הנוער הציוני). בגטו היה מראשי הנוער הציוני וחבר מטעמם בוועד הקיבוצים במרישין. הייתה לו אישיות כריזמטית והשפעתו על חברי התנועה היתה רבה. הוא סבר שכל זמן שהמלחמה נמשכת והציבור היהודי שרוי במצוקה קשה, חייבות כל תנועות הנוער הציונית להתאחד ולפעול על בסיס המכנה המשותף ביניהן. עשרות חברים הצטרפו לתנועה החדשה שהחלה בפעילותה בראשית אוגוסט 1940. חברי התנועה ביקשו להצטרף לחטיבה הציונית, אבל הקבוצות הציוניות דחו את הבקשה. יעקובסון פנה לאקזקוטיבה הציונית באמצע ספטמבר 1940, במכתבו כתב בין השאר:

"בזה אנו מודיעים שעל מרישין נוסדה אגודה ציונית "חזית דור בני המדבר" שמעמידה עליה אלו מטרות: א. אחדות הנוער הציוני. ב. גיוס של חברים חדשים אל המחנה הציוני. ג. חינוך ברוח האחדות הלאומי. כמורי דרך בעבודתנו יהיו לנו האישים הגדולים שביהדות ובציונות כמו : הרצל, ביאליק וטרומפלדור. במשך שישה שבועות של קיומנו ארגנו 130 חברים וחברות בחננו שהם בגיל 17-22 שנה. הנוער הזה נמסר תחת הפקודות של האחדות הציונית ותחת הממשלה שלה. האחדות הציונית היא לנו מופת שח עובדה משותפת וברוח זה חפצים אנו לעבוד. בשם 130 חברים מבקשים אנו שתספחו אותנו לאחדות הציונית הזעקה שלנו לא תישאר בודאי בלי תשובה. בברכת ציון הנגאלת".

יומן חזית דור בני מדבר

בתעודה נדירה הנקראת "יומן הנוער הציוני חזית דור בני מדבר" שמוצאה גם הוא מגטו לודז' ניתן למצוא פעולות של חזית דור בני מדבר שהתרחשו בין ה- 30 באוגוסט 1941 ל 1 באוקטובר 1943. ביומן כל יום צויין בתאריך הלועזי וה העברי ובו תיאור קורות היום בשלושה עד ארבעה משפטים קצרים. למשל: "כ"ב באלול, 14.9.1941, יום ראשון, אסיפת פלוגת ה'שלשלת'. 10 נוכחים. סוניה ו.: השירה הארצישראלית המודרנית. יום השנה של דוד וולפסון ז"ל, הנשיא השני של ההסתדרות הציונית".

ברשימות של שנת 1942 ישנן עדויות ברורות, אם כי קצרות, למצבם הטראגי ולאירועים הנוראים שעברו על יהודי גטו לודז'. בשנת 1942, התמותה בגטו הגיעה לשיאה. ב 1.1.1942 היו בגטו 150,000 יהודים. מהם נשלחו לעבודות שונות לגרמניה 18,338, ו - 70,877 גורשו ולא חזרו. מ -73,766 שנותרו בגטו, מתו בעיקר ממחלות ורעב 18,020. מ 17.4.1942 ואילך אין למעשה עוד רשימות יומיות על פעולות, אלא סיכומים חודשיים על המצב בגטו, שהם מלאי תוגה וצער אך עם זה מלאי אמונה בעתיד בארץ האבות. משלושת החודשים מאי יוני יולי 1942 נשארה רק רשימה אחת המעידה על המצב הקודר. כך כותב בעל היומן: "הפסקה מוחלטת בעבודתנו. נדמה היה שהכל מתפרק וילך לאבדון. אולם חודש יולי שוב מעורר אותנו. ושוב מעיר אותנו עם השחר ליום של עבודה ומעשה". שיפור מסוים חל רק בסוף השנה.

ברשימת נובמבר-דצמבר 1942 כתוב: "העבודה מתחילה מחדש. כל שבוע אסיפות כלליות ושיחות. ארוחת ערב חגיגית משותפת בחנוכה. פעולה מאומצת של עזרה הדדית והחזרת שיווי המשקל הנפשי לאנשים". ב 12.7.1943 הוחלט לחדש את ניהול היומן בצורתו הקודמת. חידוש הרשימות היומיות כפי שזה היה עד 17.4.1942 והחל מאותו תאריך מופיעות שוב רשימות יומיות עד ה 30.9.1943. הרשימות ממחציתה השנייה של 1943 הן אספקלריה למצב שהתהווה באותה תקופה בגטו. רומקובסקי הצליח להוליך שולל ולשכנע את תושבי הגטו כי רווח והצלה ימצאו בעבודה פרודוקטיבית בבתי מלאה לטובת המאמץ המלחמתי הגרמני. רוב הרשימות מוקדשות לבעיות משקיות, ארגוניות ובעיקר אידאולוגיות. ועוד נימה אחת אופיינית היא ברשימות האלה והיא: הנטייה לאיחוד בעבודה ארגונית תרבותית, ואף נימה של איחוד אידיאולוגי. ביום 22.9.1943, רביעי, כ"ב באלול, רושם בעל היומן באותיות גדולות: "חתימה חגיגית של הסכם האיחוד בין, 'חזית דור בני מדבר' ו'הנוער הציוני א' לתנועה אחת: 'חזית הנוער הציוני' על ידי הנהגת 'חזית דור בני מדבק' ונציגי הנוער הציוני א".

"יומן חזית דור בני מדבר" בגיטו לודז' אריה באומינגר עמוד 253