משתמש:Avneref/היסטוריה/דת

מלחמת שלושים השנים

מלחמה בין הקיסר הקתולי של "הרייך הרומי הקדוש" בין נסיכים פרוטסטנטים. לכאורה רק מלחמה דתית; אבל צרפת הקתולית הצטרפה לצד הפרוטסטנטים, כנגד יריבתהּ - האימפריה הרומית בהנהגת בית הבסבורג.

עפרי אילני, האם זו מלחמת 30 השנים של המזרח התיכון?, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2015

אביעד קליינברג

• קליינברג, א. (2007). שבעת החטאים. ידיעות ספרים.

עמ' 130: "נקל לגמל לעבוד בנקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלוהים" (מתי 19 22-24). ...האם מלכות השמיים ריקה אפוא מעשירים? ובכן, לא בדיוק. כבר בבשורה על-פי מתי הופכים "העניים [אשר להם מלכות האלוהים]" מן הבשורה על-פי לוקאס, ל"עניי הרוח" (מתי 5 3). עוני רוחני הוא עניין שונה לחלוטין מעוני סתם, כפי שרזון מעוצב של מומחי דיאטה ומאמני כושר שונה מרזון של סתם בטן ריקה. רק לעשירים יש הזמן והאמצעים להיות "עניי הרוח". גן העדן הנוצרי מלא בעשירים מופלגים שהיו בה-בעת עניי רוח לעילא. והדייגים, והזונות, הנגרים והמוכסים שאותם ישוע בא להוביל השמימה? הכניסה לא ממש אסורה עליהם, אבל סיכוייהם, כך נראה, לא ממש טובים.

איך, בעצם, זה קרה? לטבע האדם ולהיסטוריה היתה יד בשינוי. בראשית דרכה היתה הנצרות דתם של "האחרונים", של אלה אשר, כמו ישוע, ממלכתם אינה מן העולם הזה. ב-300 השנים הראשונות לקיומה היתה הנצרות דת שוליים, נרדפת, שהתייחסה אל העולם הזה ואל פיתוייו בריחוק ובבוז. הדגם המקודש של הקהילה היה חבורת השליחים, אשר בה בוטל הרכוש הפרטי ואשר בה שרר הכלל: איש-איש (נותן) כפי יכולתו ואיש-איש (מקבל) לפי צרכיו.

אולם בראשית המאה ה-4 השתנה כל זה תכלית שינוי. הקיסר קונסטנטינוס הגדול ביטל את כל החוקים נגד הנוצרים, והיה לנוצרי בעצמו. בימיהם של יורשיו נעשתה הנצרות מדת מותרת לדת המדינה... המהפך הרדיקלי חייב שינוי עמוק ביחס לכוח הארצי. ההבדלה בין הדברים אשר לאלוהים לבין הדברים אשר לקיסר נעשתה קשה מאוד. הכנסייהב, יורשתה של חבורת השליחים, נעשתה מעורבת יותר ויותר בענייני העולם הזה, בדינה המלכות ובמוראה, אשר בלעדיה, כך הודו גם כלי הקודש, איש את רעהו חיים בלעו.

אין שלטון פוליטי ללא שימוש בכוח. הכנסייה מיהרה להתיר במדינה הנוצרית את אשר גינתה במדינה האלילית - היא הפכה את האלימות בשירות הקהילה (שירות שגבולותיו גמישים מאוד, כמובן) ממגונה למקודשת... רדיפת מינים וכופרים ומכשפות בידי חוקריה הנמרצים של הכנסייה, האינקויזיטורים - לשם שמים הכול כשר. קידוש הכוח קידש גם את רדיפת הבצע. אין שלטון פוליטי ללא ממון... צריך לשלם לפקידים ולחיילים ולשוטרים ולגובי מס. הכנסייה הכריזה אפוא, כי ניתן לעבוד שני אדונים - את האלוהים ואת הממון. בעצם, לא בדיוק הכריזה. בדרכים שונות ומופלאות ניסתה הנהגת הכנסייה לשכנע את צאן מרעיתה כי עושרה הוא מראית עין, כי עוניה הרוחני עולה על עושרה הארצי ומבטל אותו, כי לה מלכות העולם הזה ומלכות השמים גם יחד. היא טבלה, והטבילה, ושרץ הבצע בידה.

לכאורה, דרכו של עולם.