משתמש:Frikase/מבצר אפולוניה
מבצר ארסור (היא אפולוניה) הוקם בשנת 1241 על ידי הצלבנים ושרד 24 שנים עד שנת 1265.
הקמת המבצר עריכה
בתקופה הצלבנית, הופכת ארסוף לאחוזה פיאודלית כדגם אחוזות אחרות באירופה ושמה משתנה לארסור. מבצרה של העיר נבנה על ידי הצלבנים בשנת 1241, לאחר כיבושה על ידי ריצ'רד לב ארי בשנת 1191, בתום קרב ארסוף. על מנת למנוע את כיבושה מחדש מחליטים הצלבנים לבנות מבצר בחלק הגבוה ביותר בתל, על מצוק כורכר, בגובה של כשלושים מטרים. כמו מבצרים דומים בתקופה זו מוקף המבצר בחפיר וכולל 4 מערכות ביצורים:
מערכת ביצור חיצונית הכוללת חומת תמך, מגדלים חצי עגולים ושער.
- מערכת ביצור פנימית - קיר היקפי בגובה 6 מטרים, גבוה יותר מהביצור החיצוני. כך, במקרה בו נופלת החומה החיצונית מסוגלים הלוחמים להמשיך ולהגן על העיר.
- בין שתי החומות עבר חפיר עמוק ומעליו ניצב גשר, בנוי מעץ ואבן.
- מגדל העוז, החלק הגבוה ביותר במבצר, היה בנוי על קמרון מדורג והתנשא לגובה עשרה מטרים. המגדל היה בנוי מ-8 צלעות ואִפשר תצפית על הנמל והעברת מסרים[1] בין מבצרי הצלבנים הסמוכים ביפו וקיסריה.
כמו כן, נמצאו בחצר המבצר מתקני אחסון וטחינה, חדר אוכל, מטבח הכולל תנורי בישול, כלי אוכל וקערות חרס [2] מהתקופה הצלבנית. במבצר התגלה חדר שרוף ובו התגלו 2,200 אבני קלע אותם ירו החיילים הצלבנים לעבר הממלוכים במרס 1265.
המבצר בתיאורי נוסעים עריכה
ויקטור גרן עריכה
המשכיל הצרפתי הנודע במסעותיו ורשמיו, ויקטור גרן, כותב בשנת 1875 על חורבות ארסוף: "העיר שאלה שרידיה הייה מוקפת חומה עבה מאוד, מחוזקת במגדלים ובנויה מאבנים בינוניות אך מהוקצעות בקפידה מרובה ומתואמות היטב. נוסף על כך הגנו עליה בצד הים צורים גבוהים, שהכבידו מאוד על הגישה. הביצורים היו מוקפים סביב סביב חפיר ברוחב ארבעה-עשר צעד..." "במרכז העיר ניצבה מצודה איתנה על גבעה מבודדת שחלשה בצד אחד על הים, ובצדדים האחרים הפריד בינה לבין העיר עצמה גיא טבעי…המצודה הזו הייתה איפה מוגנת כלפי מערב באמצעות המתול והגובה הניכר של הצורים שבשוליהם ישבה, וכלפי שאר רוחות השמים באמצעות החפיר הטבעי והמלאכותי גם יחד..." "ונוסף על כך הגנה עליה חומה כפולה, בנויה באופן מושלם, שיש עוד ממנה שרידים ניכרים. הכתלים האלה בנויים כמו ביצורי העיר. קטעים עצומים של חומות, בעובי בלתי רגיל, המהווים כמין מכלול מוצק בזכות חוזק המלט המלכד את האבנים, מונחים בהיפוך פה ושם הן בצד היבשה והן בצד הים - בצד זה מושלכים הם לאורך המדרון התלול של הצורים, כתוצאה מפעולת חתירה או מרעידת אדמה"
אבו אל פידאא עריכה
ההסטוריון, הגיאוגרף והסופר הערבי אבו אל פידאא, כתב בשנת 1321: בארסוף... מצודה...בעיר שוק והיא מוקפת חומה. העיר חרבה כיום ואין בה תושבים".
מבצר ארסור בחותמו של הסניור בליאן הראשון עריכה
ז'אן השני היה השליט הפיאודלי (סניור) של העיר ארסור והוא החל בבניית מבצרה. הוא השיג זכויות יתר חשובות כגון הזכות לקיים בית דין מקומי והזכות להחזיק בחותם המקנה תוקף לתעודות משפטיות. בשנת 1258, עם פטירתו, עברה השליטה על סניוריית ארסור לידי בנו, בליאן הראשון, אשר נאלץ לעמוד בפני אתגר חיצוני לא פשוט – עלייתו לשלטון המצרי של הסולטאן הממלוכי אל-מלכ א-זאהר רוכן א-דין ביברס אל-בונדוקדארי, הידוע בכינוי ביברס בשנת 1260. בשנת 1261 מחכיר את נחלתו לאנשי המסדר ההוספיטלרי אשר להם יכולת צבאית מוכחת ואכן, הם מחזקים את ביצורי המקום ומציבים בו כ-2,000 לוחמים. בליאן הראשון זכה לפרסום בזכות גילוי העתק של טביעת החותם שלו. זהו ממצא נדיר המאפשר הצצה יוצאת מן הכלל לעברו של המבצר הצלבני. החותם מורכב משני עיגולים
בצידו השמאלי של החותם מוצגת דמותו של בליאן הראשון בלבוש שריון, רכוב על סוס. מסביב לדמותו מופיע כיתוב המפרט את שמו ותאריו של האביר: "בליאן ד`איבלין הסניור של ארסור והנציב של ממלכת ירושלים" בצידו הימני של החותם מופיע מבצר ארסור. חומת המבצר מופיעה בקדמת האיור, במרכזה שער המוגן בשני מגדלים עגולים למחצה (מגדלי פינה) ומגדל מבוצר,גבוה וחזק במרכזו. סביב העיגול יש כתובת המתייחסת למבצר: "זה המבצר של ארסור"
סופו של המבצר עריכה
בשנת 1265 הסולטאן הממלוכי בייברס מגיע עם צבא גדול ומאורגן בעל יכולת להשתמש בטכניקות מצור כגון מילוי החפיר בקורות עץ, שימוש במכונות לחימה, חפירת מנהרות מתחת לחומה וריתוק הנצורים באמצעות אבני בליסטרא וחיצים. ההוספיטאלרים מצידם עושים שימוש נגד הצרים: מעלים את קורות העץ ומכונות המלחמה באש, חופרים מנהרות משלהם, שופכים שמן ומים רותחים על צריהם ומשיבים בעצמם בירי אבני בליסטרא וחיצים. כעבור 40 יום נפלה העיר ובתום 3 ימים נוספים נפל גם חלק מן המבצר. ההוספיטאלרים נלקחים בשבי, המבצר נהרס ונשרף ומאז לא נושב.
לקריאה נוספת עריכה
- גרן ויקטור, תיאור ארץ ישראל כרך 5 – השומרון (מתרגם חיים בן עמרם), הוצאת יד יצחק בן צבי, עמודים 262-266
- רול, ישראל, חגי יוחנן, יותם טפר ותמר חרפ"ק, אפולוניה-ארסוף בתקופה הצלבנית לאור תגליות חדשות, אוניברסיטת תל אביב, קדמוניות, חוברת 119, עמ' 18-31
- שילר, אלי, ארץ ישראל ואתריה בתיאורי עולי רגל מוסלמים, אריאל, שנה עשירית, חוברת 59, אפריל 1988, עמ' 79
- אפולוניה - אתר טיולי
- נוסעים בזמן - מגזין גיאוגרפי
- מקורות נוספים המצויינים בערך הקיים בויקיפדיה