כורכר (בעבר היה נפוץ האיות קורקר[1][2]; מקור השם מערבית كركار. כֻּרְכַּר)[3] הוא סלע משקע פריך ונקבובי. הכורכר נוצר מהתאבנות חולות, דהיינו התלכדות גרגרי הקוורץ בחול בעזרת חומר גירי. הכורכר מצטבר לאורך חוף הים ובמישור החוף ומופיע בצורת רכסים המבטאים התאבנות חוליות. כורכר הוא סלע ייחודי לאזור החוף של הלבנט ואפשר למצוא אותו לאורך חופי הים התיכון, מטורקיה ועד סיני.

גבעת כורכר בחוף הרצליה
אבן כורכר. ניתן לראות את גרגרי החול המגובשים

הרכב הכורכר

עריכה

הכורכר מורכב בעיקרו מגרגרי קוורץ (30%–90%) וגרגרים של ביוקלסטים (רסק של שלדי בעלי חיים ימיים). כמו כן כ-5% מתכולת הכורכר הם מינרלים כבדים, הניכרים בצבעיהם הכהים (המטיט, פלדספר ועוד). גבעות הכורכר היו במקורן חוליות נודדות (דיונות), אשר חלק מן הביוקלסטים שבהן התמוסס והתגבש מחדש כמלט סביב הגרגרים הנותרים (גרגרי הקוורץ והקרבונט). החוליות לוכדו לכורכר כתוצאה מהתמוססות גרגרי הקרבונט שבו (ארגוניט וקלציט עתיר מגנזיום), על ידי מי הגשמים שחלחלו בחללים שבין גרגרי החול. בתקופות יובש מתקיימת עלייה נימית של התמיסה הרוויה אל פני השטח (בעיקר כתוצאה מהתאדות), הגורמת לשקיעת הקרבונט והתגבשותו בחללים שבין הגרגרים. פעולה חוזרת של התהליך לאורך השנים מביאה לליכוד מרכיבי החול והפיכתם לכורכר.

לרוב נוכל למצוא בין רכסי הכורכר גם אדמת סחף. אך בעבר בחלקים של קרקע הסחף היו לרוב ביצות אשר מנעו מהחקלאים לעבד אדמה זאת.

בסלע הכורכר, כמו בקרקע החול, המים מחלחלים במהירות, ולכן גדלים עליו רק מינים מעטים של צמחים.

כורכר בישראל

עריכה

החול שמרכיב את הכורכר בישראל מקורו בהרים של מזרח אפריקה, במקום שבו מתחיל הנילוס. סלעי ענק באותם מקומות התפוררו במשך הדורות, נסחפו אל הנילוס וזרמו איתו צפונה עד לים התיכון. במהלך הזמן המסלע נשחק עוד ועוד עד שהפך לחול, ובאמצעות גלי הים הגיע אל חופי ישראל. יצירת סכרים על הנילוס משבשת את חידוש החול בחופי מזרח הים התיכון, ומהווה סכנה למיעוט חול המחדש את החופים.[4]

בישראל נוצרו רכסי הכורכר במקביל לחוף. יש שני רכסי כורכר יבשתיים קטועים במישור החוף, וביניהם מרזבות, ושלושה רכסים נוספים מצויים מתחת למים.[5] יש מקומות שבהם חסמו רכסים אלו את זרימת מי הנחלים בדרכם לים והביאו להיווצרות ביצות, כדוגמת הביצה של חדרה, ביצות כבארה והבאסה בהרצליה.

בעבר, וגם בעבר הרחוק, נעשו מאמצים לניקוז ביצות אלו. למשל, בתקופה הביזנטית ניקזו את הבאסה (בהרצליה) על ידי חפירת מנהרה בתוך הרכס לעבר הים.[6] בנחל פולג חצבו את קיר הכורכר לשם ניקוז, מה שנקרא בימינו "שער פולג" וכן נתן את השם לשמורה.[7]

עדויות של רכסי כורכר מצויים בערים שונות בישראל. רכסים אלו נמצאים בסכנה עקב תוכניות פיתוח או בלאי טבעי. אי-חידוש של החול עקב פיתוח מביא בשנים האחרונות להתמוטטויות של מצוקי הכורכר.[8][9] כמו כן כריית רכסי הכורכר ובניית מבנים בתוך הערים עצמן מביאה להיעלמות תוואי נוף זה.

שכבות כורכר עדינות, ברוחב של מילימטר או מילימטרים אחדים, נחשפות בחוף הים ואפילו בתוכו,[10] במקום שמי הים סחפו חלק מן השכבות שנוצרו בעבר. היות שרכס הכורכר בחוף השרון חשוף לפעולות גלי הים, הוא עובר תהליך של גידוד הגורם להיווצרות מצוק הכורכר.

השימוש בכורכר

עריכה

כורכר שימש אבן בניין במקומות שונים באגן הים התיכון ובארץ ישראל. כך לדוגמה, המבנים השונים בקיסריה (תקופה רומית ביזנטית) ובימינו בניין ה"מזגגה" סמוך לקיבוץ נחשולים. מבנים רבים ברובע העתיק של העיר אלגרו בסרדיניה עשויים מאבני כורכר.

פאונה ופלורה בסביבת הכורכר

עריכה

המערכת האקולוגית של הכורכר יוצרת נישות ביולוגיות ייחודיות, בהן חיים בעלי חיים וצמחים ייחודיים לה.

להלן מספר מיני חיות :

ראו גם

עריכה

אתרים בארץ עם נוף כורכר

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה