משתמש:Gidikushnir/טיוטה

דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Gidikushnir.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Gidikushnir.


הערך נמצא בשלבי עבודה במסגרת מיזם "עבודות ויקידמיות" עם סמינר הקיבוצים ותיכון נעמת בחולון – הקורס האקדמי "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה". נא לא לערוך ערך זה עד להסרת התבנית. הערות לערך נא להוסיף בדף השיחה.
העבודה על הערך עתידה להסתיים בתאריך 16 ביולי 2015. ניתן להסיר את התבנית משחלפו שלושה שבועות מן התאריך הנקוב.
הערך נמצא בשלבי עבודה במסגרת מיזם "עבודות ויקידמיות" עם סמינר הקיבוצים ותיכון נעמת בחולון – הקורס האקדמי "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה". נא לא לערוך ערך זה עד להסרת התבנית. הערות לערך נא להוסיף בדף השיחה.
העבודה על הערך עתידה להסתיים בתאריך 16 ביולי 2015. ניתן להסיר את התבנית משחלפו שלושה שבועות מן התאריך הנקוב. שיחה
טמה שניידרמן

טֶמָה שניידרמן (לעתים: טאֶמָה, או: תֶמָה) (1917-1943), בתקופת השואה קשרית תנועת דרור בביאליסטוק ובווילנה. הביאה לוורשה ידיעות ראשונות על רצח היהודים בפונאר. בת זוגו של מרדכי טננבוים. נרצחה בטרבלינקה.

פעילות בתנועת דרור

עריכה

נולדה בשנת 1917 בורשה שבפולין, למדה בגימנסיה פולנית. הכירה את מרדכי טננבוים והצטרפה לתנועת דרור. בראשית מלחמת העולם השנייה עזבה את וורשה ונסעה מזרחה יחד עם טננבוים, בתחילה לקובל ומשם לוילנה.

בתפקיד קשרית הארגון היהודי הלוחם

עריכה

עם סגירת גטו וילנה נשארה מחוץ לגטו ושימשה קשרית תנועת דרור ושל הארגון היהודי הלוחם בין שטחי הגנרל גוברנמן, השטחים שסופחו לרייך השלישי ואוקראינה. המשיכה לקיים את הקשר התנועתי תחת שם המחתרת ונדה מאיבסקה. "טאמה - ביקרה בכל גיטו, ידעה את החיים היהודיים והצרות בכל עיר ועיירה - אוצר חי של ידיעות ואינפורמציה על הסבל והמרטירולוגיה של יהדות פולין. הביאה בשורת התנועה לכל מקום, לכל חבל", כתב עליה מרדכי טננבוים במכתב לחברי המחתרת מיום 16 בפברואר 1943. "ובבואה, כמה שמחה: ידיעות, אינפורמציה, כסף, חומר תנועתי".[1] במכתביו סיפר כיצד "בעיירות היו מספרים אגדות על הנוצריה הצעירה בעלת הצמות, שמביאה - בשם 'פולנים טובים' - עזרה וכסף. קראנו לה בהלצה '27 איקס' - שם של סרט ריגול מפורסם מלפני המלחמה עם מרלן דיטריך"[2]
בדצמבר 1941 חזרה לווילנה יחד עם לונקה קוז'יברדסקה, קשרית דרור. הן ביצעו משימות חשאיות רבות עבור התנועה בוילנה, ביאליסטוק ווורשה, נושאות עם תחמושת, עיתונים של התנועה, מלוות חברים שעברו מעיר לעיר ומידע על רצח ההמוני.[3] בינואר 1942 עלתה חשיבותה של ביאליסטוק כמרכז פעילות והיא החלה לפעול לחידוש הקשרים בין החברים והחברות ששרדו מן האקציות ועוררה אותם לפעולה התנועה.[4]
לאחר מאסרה של לונקה קוז'יברודוסקה היתה לקשרית היחידה של תנועת דרור בין ורשה ומחוזות המזרח. באוגוסט שבה לביאליסטוק ובפיה תיאור האקציה בוורשה וקריאה לחבור לפרטיזנים ביערות. מביאליסטוק נסעה גם לגרודנה כדי להעביר גם לשם את הידיעות. חברי דרור בגרודנה התייעצו איתה והחליטו לבוא במגע עם אנשי מחתרת ביער ולרכוש נשק[5]. קיימה קשר קבוע בין ביאליסטוק לורשה והעבירה לאנשי המחתרת בוורשה מידע, כסף ונשק. צביה לובטקין העידה:

הקשריות הן שהיו מביאות נשק לגיטאות - נשאו אותו מעיר לעיר והכניסוהו אל בין החומות. בדיקות חמורות היו בודקים הגרמנים והן הוליכו אותם שולל כשהנשק על גופן, או טמון בכיכרות לחם. לתמה קרה פעם מקרה מבדח במקצת: היא נסעה ברכבת, ורימוני-יד טמונים בתחתוניה. לרוע מזלה נתפנה מקום ישיבה והגויים ברוב אדיבותם הפצירו בה לישב. היא ידעה שאם תשב עלולה היא לסכן את עצמה ואת הנוסעים. למזלה הצליחה להסיח את דעת הנוסעים ויצאה מן המיצר בשלום".[6]


בתיעוד גטו ורשה במלחמת העולם השנייה היה שמה אחד מהשמות שהיו סמל לפועלן של נשים בארגוני המחתרות הלוחמות. כשכתב ההיסטוריון ד"ר עמנואל רינגלבלום על הקשריות בארגונים אלה, תיאר אותן בתור "הפרומקות, הליונקות והטימות", כאשר הלוחמות פרומקה פלוטניצקה, לונקה קוז'יברודסקה וטמה שניידרמן משמשות לו כסמל.[7]

מותה

עריכה

ב-11 בינואר 1943 נקראה על ידי הנהגת הארגון היהודי הלוחם להגיע מביאליסטוק לוורשה כדי להעביר לממשלת פולין הגולה בלונדון מידע ומסמכים חשאיים על החלטת היינריך הימלר להגביר את קצב ההשמדה של היהודים. הביאה איתה סכום כסף גדול, מתנת אפרים ברש, ראש היודנראט בגטו ביאליסטוק וידיעות על התקדמות פעולות ההגנה של היהודים שם. היא הגיעה לוורשה ב-17 בינואר 1943.[8] למחרת נתפסה עם שתי חברותיה הקרובות, גם הן לוחמות, לאה פרלשטיין ושרה גרנטשטיין,[9] נשלחה לטרבלינקה. פרטי מותה המדויקים אינם ידועים, במותה היתה כבת 25.[10] בקרב חברים וחברות בפולין סימנו הידיעות על מותה את קצה של התקווה: "מווארשה אין לנו כל ידיעה [...] מסתבר שניספו כולם עד אחד", כתבה ציפורה בירמן באפריל 1943 בקיבוץ תל-חי שפולין, "טאמה נסעה ואף ממנה אין כל ידיעה. הרגשה איומה: נשארנו אחרונים".[11]

לקריאה נוספת

עריכה
  • נעמי שימשי, "לונקה וטמה - קשריות מובילות בתנועת 'דרו' בפולין הכבושה", אסתר הרצוג (עורכת), נשים ומשפחה בשואה, תל אביב: הוצאת אוצר המשפט, 2006.
  • טמה שניידרמן באלבום גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה (עורך: דני דור), בית לוחמי הגטאות, 2003, עמ' 113-114.
  • שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
  • צביה לובטקין, בימי כליון ומרד, לוחמי הגטאות: הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1979.
  • יצחק צוקרמן, שבע השנים ההן, לוחמי הגטאות: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יצחק צוקרמן, משה בסוק (עורכים), ספר מלחמות הגיטאות, בית לוחמי הגטאות, 1954, עמ' 383.
  2. ^ מצוטט מתוך נעמי שימשי, "לונקה וטמה - קשריות מובילות בתנועת 'דרור' בפולין הכבושה", אסתר הרצוג (עורכת), נשים ומשפחה בשואה, תל אביב: הוצאת אוצר המשפט, 2006, עמ' 151.
  3. ^ שימשי, "לונקה וטמה", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 141-142.
  4. ^ שימשי, "לונקה וטמה", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 144-146.
  5. ^ שימשי, "לונקה וטמה", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 148-149.
  6. ^ צביה לובטקין, בימי כליון ומרד, לוחמי הגטאות: הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1979, עמ' 57.
  7. ^ שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 31.
  8. ^ ספר מלחמות הגיטאות, עמ' 758.
  9. ^ דני דור (עורך), גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה, בית לוחמי הגטאות, 2003, עמ' 114.
  10. ^ לובטקין, בימי כליון ומרד, עמ' 239, ראו גם: ספר מלחמות הגיטאות, עמ' 758.
  11. ^ ציפורה בירמן, "מגורדנו וביאליסטוק", ספר מלחמות הגיטאות, עמ' 396-397.

[[קטגוריה:יהודים בשואה: פולין]]