יצחק צוקרמן

יִצְחָק צוּקֶרְמן ("אַנְטֶק") (בפולנית: "Icchak Cukierman "Antek; ח' בטבת תרע"ו, 13 בדצמבר 1915, וילנה – ט"ו בסיוון תשמ"א, 17 ביוני 1981, לוחמי הגטאות) היה ממייסדי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בימי מרד גטו ורשה וממנהיגיו.

יצחק צוקרמן

לידה	13 בדצמבר 1915 וילנה, אובר אוסט
פטירה	17 ביוני 1981 (בגיל 65) לוחמי הגטאות, ישראל
מדינה	פולין
בן או בת זוג	צביה לובטקין

קורות חייו

נולד בווילנה בשנת 1915 למשפחה ציונית ושומרת מסורת, בן לרבקה-גיטל לבית פרק (Perk; שהייתה ממוצא ליטאי) ולשמעון, שהיה ממוצא אוקראיני. לו אח ושתי אחיות. הוא למד תחילה בבית ספר עממי דתי, ולאחר מכן נשלח על ידי אביו ללמוד בגימנסיה עברית. הוא סיים את הגימנסיה כבוגר מחזור 1933 של גימנסיה תרבות בווילנה, הצטרף לחלוץ ולתנועת הנוער הציונית "החלוץ הצעיר". זאת על אף שבקשתו להתקבל ללימודים באוניברסיטת וילנה ובאוניברסיטה העברית בירושלים התקבלה. ב-1934 נבחר למזכיר סניף התנועה בווילנה. כעבור שנתיים, ב-1936, נקרא לוורשה כחבר מרכז החלוץ, ובשנת 1938, עם ייסוד תנועת הנוער המאוחדת 'דרור החלוץ', מונה לאחד משני המזכירים הכללים שלה. צוקרמן התעניין בספרות יידיש ועברית ובחינוך נוער ברוח ציונית חלוצית וסוציאליסטית.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה שהה בקלוואן, וביום המחרת שב לוורשה. לאחר מכן פעל צוקרמן בלבוב, בירתה של אוקראינה המערבית, שם עסק בארגון מסגרת תנועתית במחתרת. באפריל 1940 שב על פי בקשתו לוורשה, הבריח גבולות תחת סיכונים, והפעיל את מרכז החלוץ בוורשה ברחוב דְזֶ'לְנָה (Dzielna) 34. מרכז זה היווה נקודת-מוקד ליהדות פולין לפני הקמת הגטו ולאחריו. כמו כן עסק בשיקום התנועה במחתרת, והפך לאחד המנהיגים הבולטים של המחתרת בוורשה ובפולין כולה. ארגן סמינרים וכנסים חשאיים וכך ארגן את הגימנסיה דרור - החלוץ. בין השאר אף ערך במשותף עם אליהו גוטקובסקי את האנתולוגיה "פיין און גבורה" שהודפסה במחתרת בגטו ורשה והופצה בין הגטאות השונים ושימשה צעירים רבים כהכשרה רעיונית לקראת המרד. ביקר באורח לא חוקי בגטאות בשטח הכיבוש הגרמני, היה פעיל בהתארגנות ובהכוונה של הסניפים והתאים של תנועתו בערי השדה ובארגון והכשרות בתנאי המחתרת. הוא היה בקשר עם נציגי ארמייה קריובה באמצעות אירנה אדמוביץ'.

בפסח 1941 נשלח למחנה עבודה, אך בהמשך חזר לוורשה לאחר שחבריו שילמו שוחד.

יצחק צוקרמן עם חווקה פולמן רבן במרכז תנועת "דרור" בלודז', 1946

שלט הנצחה ליצחק (אנטק) צוקרמן ברחוב יצחק צוקרמן בפתח תקווה

כשהחלו להגיע ידיעות מווילנא על רצח המוני של יהודים החליט צוקרמן (בניגוד לדעתם של רבים שסירבו להאמין) שחייבים להקים ארגון שילחם בגרמנים. וביום השני לשילוח הגדול מגטו ורשה, 23 ביולי 1942, יזם צוקרמן כינוס של נציגי הכוחות הציבוריים המאורגנים במחתרת ותבע מהם לקרוא לציבור ולגלות התנגדות פעילה לשילוח מהגטו. ב-28 ביולי 1942 השתתף בישיבה מצומצמת של ראשי תנועות חלוציות, ובה הוחלט על הקמת הארגון היהודי הלוחם (אי"ל), וצוקרמן נבחר לחבר המפקדה של הארגון. בסוף חודש אוקטובר 1942 הוקם הארגון היהודי הלוחם שאיגד בתוכו את מרבית הכוחות הפועלים בגטו. צוקרמן מונה לסגנו של המפקד מרדכי אנילביץ', והיה אחראי לחימוש, חבר הנשיאות של הוועד היהודי הלאומי ומזכיר ועדת התיאום.

בדצמבר 1942 השתתף צוקרמן בהתקפה על בית הקפה "ציגנריה" בקרקוב, שם ישבו כדרך קבע קצינים גרמנים ונפצע ברגלו, אך הצליח לחזור לגטו ורשה. כשחזר לגטו, בינואר 1943, מונה למפקד אזור "טבנס שולץ" עד ליציאתו לצד הארי של העיר, ב-13 באפריל. ב-18 בינואר החל גירוש נוסף בגטו. אקציה זו החלה בעקבות ביקור של היינריך הימלר בגטו 9 ימים קודם לכן, אשר בו הביע תרעומת על כך שתוכניות הפינוי אינן מתבצעות. הגרמנים פרסמו הוראה אשר לפיה על היהודים להתייצב מחוץ לבתיהם ולהציג את תעודותיהם; הוראה זו לא בוצעה על ידי יהודי הגטו. כיום ידוע כי כוונת הגרמנים לא הייתה לחסל את הגטו כליל, אולם ארגוני המחתרת ראו בכך סימן ופתחו בפעולות קרב. אל קבוצה בת כ-1,000 איש שאספו הגרמנים במטרה להעבירם אל עבר רחבת השילוחים הסתננו כ-30 לוחמי ארגון אי"ל. לאחר סימן מוסכם שלפו הלוחמים את כלי נשקם ופתחו בקרבות ירי פנים אל פנים כנגד השוטרים הגרמנים. מרדכי אנילביץ, אשר לחם עימם, היה הניצול היחיד מביניהם. במקום אחר בגטו התפתח קרב של קבוצה מבוצרת בפיקודו של צוקרמן, שבו נסוגו הגרמנים. אנשי הארגון אצ"י נלחמו בחוליות קטנות חמושות בנשק קל במספר קרבות רחוב, שחלקם הוכתרו כהצלחה. ההתקומות תמה ב-21 בינואר.

בראשית אפריל 1943 הודיעה המחתרת הפולנית לארגון על רצונה לחדש את הקשרים עימו. להודעה זו צורפה דרישה לשלוח נציג חדש של הארגון במקומו של אריה וילנר (שכליאתו בידי הגסטפו שמה קץ לקשר זה) לצד הארי. לאחר לבטים והתייעצויות רבות הוחלט כי צוקרמן יצא לצד הארי ויחליף את וילנר בתפקידו. פחות משבוע לאחר מכן פרץ מרד גטו ורשה.

לדבריו, בזמן המרד ועוד לפני פריצתו נפגש רבות עם נציגי המחתרות הפולניות (הארמייה קריובה והארמייה לודובה) בצד הארי של ורשה, בעיקר בדבר השגת והעברת נשק ללוחמי הגטו. כן טען כי ניסה להפיץ ידיעות על המאורעות לתקשורת בעזרת שליחת מסרים יומיים. אולם ידיעות אלו נרשמו על סמך הרגשותיו, עקב העובדה שלא ידע בזמן אמת על המתרחש בגטו.

לאחר נפילתו של מרדכי אנילביץ' בחודש מאי 1943, מונה צוקרמן למפקד אי"ל, עמד בראש כל הארגונים היהודיים הלוחמים בערי פולין ופיקד על יחידת לוחמים יהודית בימי המרד הפולני של שנת 1944.

במהלך המרד שהה מחוץ לגטו על מנת לספק נשק ללוחמים. הוא ארגן את חילוץ שרידי הלוחמים בגטו, ביניהם מי שתהיה אשתו, צִבְיָה לוּבֶּטְקִין, שאף היא הייתה ממנהיגות אי"ל. גם לאחר דיכוי המרד המשיך צוקרמן בלחימה, ואף עמד בראש אנשיו בפלוגה שלחמה לצד הארמייה לודובה במהלך מרד ורשה, באוגוסט 1944.

בינואר 1945 שוחררו צוקרמן ואשתו בידי הצבא הסובייטי. צוקרמן, סטפן גראייק וחברים מבין לוחמי הגטאות הגיעו ללובלין ב-17 בינואר. שם פגשו את אבא קובנר וחברים מבין הפרטיזנים ודנו בשאלה "מה עכשיו". קובנר טען שעכשיו יש לעלות לארץ ישראל ובדרך לנקום. צוקרמן טען שעכשיו יש להישאר כאן ולהכין את התשתיות לקלוט את השורדים שיגיעו מהמחנות, מהמחבואים, מהיערות. ואין לעסוק בנקמה. ב-2 בינואר 1945 הם הכריזו על הקמת "ועד הבריחה". לא ברור איך נבחר השם. קובנר יצא לדרך בראש קבוצה של שורדים, שירדו לרומניה בכוונה להגיע לארץ דרך טורקיה. צוקרמן נשאר והתרכזו בטיפול ב"שארית הפליטה" של יהדות פולין וביציאתם מפולין במסגרת ארגון "הבריחה". יצחק צוקרמן עלה לארץ ב-29 באפריל 1947 באוניית הנוסעים קורינתיה. משעלה לארץ היה פעיל בהנצחת פעולות הארגון היהודי הלוחם, ובשימור מורשת הגבורה של הפועלים במסגרתו.

היה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות והקים בו את מוזיאון בית לוחמי הגטאות להנצחת השואה, הגבורה והמרד. צוקרמן העיד במשפט אייכמן והקריא בו את המכתב האחרון שקיבל ממרדכי אנילביץ' מיום 23 באפריל 1943, בזמן הקרבות בגטו. כתביו על נושא הלחימה היהודית בגטאות יצאו בספרים לאחר מותו. המרכז הלימודי בבית לוחמי הגטאות הוקדש לזכר הזוג צביה ויצחק צוקרמן ונושא את שמם. גם רחוב "צביה ויצחק" בחיפה ובבאר שבע ובשכונת גילה בירושלים, נקרא על שמם.

ב-1967 השתתפו הוא ואשתו צביה לובטקין בהקמת התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

ב-1968 סיפר צוקרמן על הרהורים שעלו בליבו לגבי השפעת מצבו האישי כבחור צעיר ללא ילדים משלו, על בחירתו בהתנגדות מזוינת:

"נמרצים היינו, קשוחים היינו, ראינו רק עניין אחד לבד, רק מטרה אחת: המאבק בגרמנים. לימים, לפני 20 שנה, כבר פה בארץ, כשיצאתי באחד מימי האביב לטייל, ולידי בני בכורי הפעוט – עלתה פתאום מחשבת סרק במוחי: הגטו, האקציה – אני ופעוטי לידי, מה הייתי עושה?".

בשנת 1981 הלך צוקרמן לעולמו בגיל 66, ונקבר בקיבוצו לוחמי הגטאות. בבית לוחמי הגטאות בקיבוצו קרוי על שמו "המרכז הלימודי ע"ש צביה ויצחק צוקרמן", המקיים סדנאות לימודיות.

בשנת 2001 יצא לאור סרט הטלוויזיה "התקוממות" אודות מרד גטו ורשה בו מגולמת דמותו של צוקרמן על ידי השחקן דייוויד שווימר.

באפריל 2018 שודר בתוכנית "עובדה" סרט בו מתועדות שלושת נכדותיהם של אנטק צוקרמן וצביה לובטקין במסען בפולין.

משפחתו

אחותו שרה (סוניה) פרידלנד, ילידת 1914, עלתה ארצה טרם מלחמת העולם השנייה.

אחיו הבכור, אברהם צוקרמן, יליד 1907, עבר להתגורר בברית המועצות טרם מלחמת העולם השנייה ולאחר המלחמה לא נוצר ביניהם קשר שוב. ייתכן שאברהם נרצח בידי הסובייטים.

אחותו לנה (Lesha) בורשטיין, ילידת 1911, נרצחה יחד עם בעלה, דוד, בנה הקטן, בנציון, ויחד עם הוריה, שמעון ורבקה, ביער פונאר הסמוך לווילנה.

היה נשוי לצביה לובטקין, לשניים היו שני ילדים שמעון (1947) ויעל (1949).

נכדתו, רוני צוקרמן, היא האישה הראשונה אשר סיימה את קורס הטיס של חיל האוויר הישראלי במגמת קרב, בשנת 2001.

ספריו

• קאַפּיטלען פֿון עיזבון / יצחק צוקערמאן (אנטעק); (געבראכט צום דרוק שמואל באראנטשוק [=ברנצ'וק], ראובן יציב), לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגיטאות והקבוץ המאוחד, תשמ"ב-1982. (ביידיש)
  • פרקים מן העזבון / מאת יצחק צוקרמן (אנטק); (תרגם מכתב-יד ביידיש: ק. א. ברתיני; התקין לדפוס: שלמה דרך), לוחמי הגיטאות: בית לוחמי הגיטאות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב-1982.
• בגיטו ובמרד (ערך והביא לדפוס: שלמה דרך), לוחמי הגיטאות: בית לוחמי הגיטאות, תשמ"ה-1985.
• יציאת פולין: על "הבריחה" ועל שיקום התנועה החלוצית (ערכו והביאו לדפוס: שלמה דרך, שלמה אבן שושן, יודקה הלמן), לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגיטאות, 1988.
• שבע השנים ההן: 1939–1946 / יצחק צוקרמן (אנטק); (ערך והביא לדפוס: עמנואל ביחובסקי), לוחמי הגטאות: הקיבוץ המאוחד, 1990. (יצא לאור לאחר מותו.)

ערך אנציקלופדי:

• האנציקלופדיה של השואה, כרך ד', עמ' 1029–1031.

בעריכתו:

• פיין און גבורה - אין דעם יידישן עבר אין ליכט פון דער קעגנווארט (ענות וגבורה בעבר היהודי לאור המציאות של ימינו), / בעריכת יצחק צוקרמן ואליהו גוטקובסקי, הוצאת תנועת דרור בגטו ורשה תמוז ת"ש (יולי-אוגוסט 1940). (הוצאה מחודשת בתרגום לעברית - דרור לנפש 2011)
• ספר מלחמות הגיטאות: בין החומות במחנות ביערות / ערוך בידי יצחק צוקרמן, משה בסוק, תל אביב – לוחמי הגטאות: הקיבוץ המאוחד – בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון, תשי"ד-1954. (במהדורה הבאה יצא בשם "מלחמות הגיטאות".)

ספרים ומאמרים לזכרו

• שלמה אבן שושן, ארנסט הורביץ, גיל אלדמע, מן המיצר שירים מן הגיטאות והמחנות ושירי המרד, (סדרת ספרים ע"ש יצחק צוקרמן), מו"ל : לוחמי הגיטאות, הקיבוץ המאוחד, 1987.
• חוי דרייפוס, "כתביו של אנטק צוקרמן : עד ומקור, מנהיג ואדם", ילקוט מורשת, כרך 92–93 (תשע"ג), עמ' 117–132

לקריאה נוספת

• ניר איציק, יצחק (אנטק) צוקרמן ועדויותיו על הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה, עבודת גמר לתואר שני, אוניברסיטת ת"א, 2018.
• ניר איציק, "עדויותיו של יצחק (אנטק) צוקרמן מימי המלחמה ועד ל-שבע השנים ההן - עיון מחודש", ילקוט מורשת, כרך 99 (תשע"ט), עמ' 91–126.
• פועה הרשלג, למדוד את התהום: סיפורו של יצחק צוקרמן (אנטק), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2006. ISBN 965-217-255-3
• יוסף שביט (עורך), גטו ורשה בתמונות, לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגטאות, תשנ"ה 1995.
• נעימה ברזל, עד כלות ומנגד: המפגש בין מנהיגי מרד הגטאות לבין החברה הישראלית, ירושלים: הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשנ"ח 1998.
• שרון גבע, כל השאר הוא אלמוות: פרשת חייהם של צביה לובטקין ויצחק (אנטק) צוקרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2023

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יצחק צוקרמן בוויקישיתוף

• יוסף פרידלנדר, זכרונות יצחק צוקרמן, מעריב, 7 בינואר 1983
• רשימת הפרסומים של יצחק צוקרמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• משפט אייכמן - ישיבה 25; משפט אייכמן - ישיבה 25, ישיבה 26 (דקות 21:50–30:36) – עדותו של צוקרמן, באתר יוטיוב
• עדות יצחק צוקרמן במשפט אייכמן, באתר סנונית
• ארכיון בית לוחמי הגטאות - אוספים וצילומים נדירים
• שלום חולבסקי, אבא קובנר ויצחק (אנטק) צוקרמן: שתי גישות ביחס ליציאת היהודים מאירופה, אתר יד ושם
• ריאיון עם צוקרמן בתוכנית "פנים אל פנים", 1969, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
• פיין און גבורה - אתר האונטולוגיה ענות וגבורה שהופק על ידי תנועת דרור ישראל
• יצחק צוקרמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)