משתמש:Goony663/תקופת הייסי

צעדת המוות בבטאן הייתה פשע מלחמה יפני שבוצע בפיליפינים ב-1942. הצעדה בת 97 הקילומטרים התרחשה בתום קרב בטאן, שהיה חלק מהמערכה הראשונה בפיליפינים במלחמת העולם השנייה. הצעדה מוכרת בהיסטוריוגרפיה היפני בשם バターン死の行進 ‏(Batān Shi no Kōshin), ולו משמעות זהה.

הצעדה הייתה העברה כפוייה של 75,000 שבויים אמריקאים ופיליפינים, התאפיינה בהתעללות פיזית וברצח, והביאה למקרי מוות רבים בקרב השבויים והאזרחים בידי חיילי האימפריה היפנית.

יחס היפנים לשבויים האמריקאים התאפיין בדהומניזציה של האחרונים, שכן החיילים היפנים הרגשיו שהם מתעסקים עם תתי-אדם וחיות. לפי עדויות, נהגו נהגי משאיות יפנים לדרוס את השבויים שנכנעו לתשישות ונפלו, כמו כן פעלו "צוותי ניקיון" שהיו הורגים את השבויים שהיו חלשים מכדי להמשיך בצעדה. החיילים היפנים לעיתים היו דוקרים באקראי את השבויים באמצעות כידון רובה, והשבויים נאלצו לצעוד במשך חמישה ימים ללא מזון ומים ובחום כבד.

לא ניתן לקבוע במדוייק את מספר ההרוגים, אך מספר היסטוריונים שיערו שהמספר הנמוך ביותר נע בין 6,000 ל-11,000 הרוגים; מסמכי בעלות הברית מראים שמתוך 72,000 שבויים הגיעו ליעדם רק 54,000. מספרים אלה מציירים תמונה לפיה יחס התמותה בצעדה עמד על הרוג אחד על כל ארבעה שבויים, או שני הרוגים על כל שבעה שבויים. מספר ההרוגים במחנות המעצר כתוצאה מהשפעות הצעדה הוא גדול בצורה ניכרת.

צעדת המוות

בבוקר ה-9 באפריל 1942 הורה מייג'ור-ג'נרל אדוארד קינג, מפקד הכוחות האמריקאים-פיליפינים בלוזון, להניח את נשקם ולהכנע. בזמן זה מנו כוחות בעלות הברית בבטאן מעל 75,000 חיילים (67,000 פיליפינים, 11,796 אמריקאים, 1,000 סינים פיליפינים), שהיו תשושים מלחימה רצופה במשך שלושה חודשים וסבלו מתת-תזונה וממחלות. לאחר הכניעה הופשטו חיילי בעלות הברית מחפציהם ונאלצו לצעוד 97 קילומטרים בדרכי חצץ בדרכם למחנה המעצר אודונל. אלפי שבויים נהרגו במהלך הצעדה ממחלות, רעב, התייבשות, התמוטטות כתוצאה מהחום הכבד, פצעים שלא טופלו כיאות ומהוצאות אקראיות להורג.

השבויים הוכו באקראי, ופעמים רבות נמנעו מהם מים ומזון. השבויים שהשתרכו מאחור או שהיו עייפים מכדי ללכת הוצאו להורג או נזנחו לגורלם. עדי ראיה מסרו שמי שעזב את טור הצעדה על מנת לשתות מים הוצא מיד להורג, לעיתים אף בעריפת ראש. כתוצאה מכך היו צידי הדרך מלאים בגופות ופצועים המתחננים לעזרה.

קישורים חיצוניים

• רשמות הקונגרס, Google Books.