משתמש:Kippi70/מערב אוקראינה

מפת האיזורים שתבעה לעצמה הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה, להקטין מפה!

בול של רפובליקה עממית של מערב אוקראינה שהופק על ידי הדפסה על בול של האימפריה האוסטרו-הונגרית

הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה (באוקראינית:Західно-Українська Народна Республика או Zahidno-Ukrainska Narodna Respublika ובראשי תיבות ЗУНР או ZUNR) הייתה ישות מדינית קצרת ימים שהתקיימה בפועל במשך שמונה חודשים בשנים 1918-1919, ממשלתה התקיימה עד שנת 1923, עת נמסרה מזרח גליציה לידי פולין.

רקע

בשטח הרפובליקה חיו על פי מפקד האוכלוסין האוסטרו-הונגרי משנת 1910 5,4 מיליוני תושבים, מתוכם:

• 3,291,000 אוקראינים (60%)
• 1,351,000 פולנים (25%)
• 660,000 יהודים (12%). שאר האוכלוסייה הורכבה ממיעוטים קטנים יותר של גרמנים, צ'כים ואחרים.

שלושת הערים הגדולות היו לבוב (עיר הבירה), קולומיאה וסטניסלב (כיום איוונו-פרנקיבסק). רוב האוכלוסייה בלבוב הייתה פולנית ועיר זו נחשבה בעיני הפולנים כאחת הערים הפולניות העיקריות. עובדה זו היוותה סימן למאבק כמעט בלתי נמנע בין פולין לרפובליקה החדשה.

ב-18 באוקטובר 1918, בעקבות התפרקותה של הקיסרות האוסטרו-הונגרית הכריזו פוליטיקאים אוקראינים על עצמאות הרפובליקה שתבעה לעצמה את מזרח גליציה,טרנסקרפטיה, פוקוטיה וצפון בוקובינה.

The cities and towns of this largely rural region were mostly populated by Poles and Jews, while the Ukrainians dominated the countryside.

מלחמת פולין-אוקראינה

הפיקוד העליון של הצבא האוקראיני של גליציה

צבא הרפובליקה נקרא "הצבא האוקראיני של גליציה" והורכב מלוחמים אוקראינים ששרתו בצבא האוסטרו-הונגרי וכוח מתנדבים. זמן קצר אחרי הכרזת העצמאות הם מרדו, כי לא היו מוכנים לחיות תחת שלטון אוקראיני וביקשו את עזרת פולין. הצבא הפולני יצא לעזרת מורדי לבוב ובכך נפתחה מלחמת פולין-אוקראינה. צ'כוסלובקיה ניצלה את מעורבות פולין במלחמה, כדי לתקוף ולנסות לכבוש את זאולז'ה.

הרפובליקה הקומנצית במרכז גליציה.

צפון בוקובינה

שטח זה לא היה חלק מהרפובליקה של מערב אוקראינה. האסיפה הלאומית של בוקובינה שהתכנסה ב-14 באוקטובר 1918 בצ'רנוביץ החליטה ברוב קולות (למעט הנציגים האוקראינים) על הצטרפות לרומניה. כדי ליישם החלטה זו ביקשה האסיפה סיוע צבאי מרומניה ששלחה דיוויזיה של הצבא הרומני לבוקובינה ב-23 באוקטובר. ב-28 בנובמבר הכריזה המועצה הלאומית של בוקובינה, שקמה בינתיים, על הצטרפותה של כל בוקובינה לרומניה. חוזה סן ז'רמן שנחתם ב-10 בספטמבר 1919, הכיר רשמית בסיפוח בוקובינה כולה לרומניה.

פוקוטיה

În timpul războiului polono-ucrainean, forţele armate ale României au ocupat fără lupte regiunea, pe care au predat-o mai apoi autorităţilor poloneze. După războiul polono-sovietic, zona a rămas în cadrul Poloniei.

This region was briefly part of the short-lived West Ukrainian National Republic in 1918 and occupied by Romania at end of that year. It was later recaptured by Hungary in the summer of 1919

The Romanian occupation of Pokuttya took place in early 1919, when, as a result of alliances concluded between Romania and Poland, the former entered the southeastern corner of the former Austro-Hungarian ruled province of Galicia. During the interwar period, Romania was Poland's main ally in Eastern Europe (see Polish-Romanian Alliance). Both nations were bound by several treaties and history of this alliance dates back to the end of World War I and the Treaty of Versailles. However, to actively cooperate, governments in Bucharest and Warsaw emphasized the necessity of a shared border. Discussions about the border started in Paris some time at the beginning of 1919 and continued during the following months.

The proposal for occupation was first advanced by the Romanian government of Ion I. C. Brătianu on May 8, 1919. Brătianu suggested this as a means to would separate both Czechoslovakia and Hungary from Soviet influences, thus consolidating the position of both Greater Romania and the Second Polish Republic, as well as help the Poles get in touch with their Romanian ally.

The proposal was accepted by the Polish leader, Marshal Józef Piłsudski and on May 24, 1919, the Romanian Army 7. Infantry Division, led by General Iacob Zadig, entered Pokuttya. After three days, the Romanians met the Poles in the area of Kałusz. As Polish Army was involved in other conflicts (chiefly with the Soviets), the Romanians stayed in Pokuttya until late August 1919. Their units were stationed in such towns as Stanisławów, and Kołomyja. In late summer of 1919 Polish troops entered Pokuttya (see Polish-Ukrainian War) and the Romanians withdrew to their country.

Also, the mutual cooperation resulted in Romanian permit for the free passage of th 4th Riflemen Division (under General Lucjan Żeligowski). This unit was kept in Romanian province of Bukovina for political purposes, on June 17, 1919, the Romanians allowed it to enter Poland.

זקרפטיה

איזור זה היה נחשל ביותר, נטול תעשייה ובעל אחוז אנאלפבתים גבוה. בעקבות התפרקותה של האימפריה האוסטרו-הונגרית בסתיו 1918 שררו מגמות מדיניות שונות בקרב האוכלוסייה המגוונת באיזור זה. רבים מן הרותנים והאוקראינים שאפו לאיחוד עם אוקראינה בעוד שאחרים שאפו לאוטונומיה במסגרת הונגריה. בעוד הועד הלאומי הרותני שישב בארצות הברית סיכם עם נשיא צ'כוסלובקיה על הצטרפות לצ'כוסלובקיה, העניקה הונגריה ב-26 בדצמבר אוטונומיה לאיזור וקראה לו "החבל הרוסי". הצבא הצ'כוסלובקי השתלט על האיזור ובמאי 1919 החליט הועד הלאומי הרותני באוז'הורוד על הצטרפות לצ'כוסלובקיה. מדינות ההסכמה סברו שצעד זה הוא הנכון ביותר בזכות היותה של צ'כוסלובקיה המדינה היציבה והמשגשגת ביותר באיזור. הסיפוח לצ'כוסלובקיה הוכר בהסכם סן ז'רמן בספטמבר אותה שנה, בתנאי שלחבל תוענק אוטונומיה.

The government of the Western Ukrainian People's Republic united with the Ukrainian People's Republic on January 22, 1919, although this was mostly a symbolic act because the western Ukrainians retained their own Ukrainian Galician Army and government structure. After the Polish-Ukrainian War, Poland took over most of territory of the West Ukrainian People's Republic by July 1919. Part of the defeated army found refuge in Czechoslovakia and became known there under the name Ukrajinská brigáda (in Czech), while most of the army, consisting of about 50,000 soldiers, crossed into the territory of the Ukrainian People's Republic and continued the struggle for Ukrainian independence there. In 1920 Poland and Ukraine agreed to a border on the river Zbruch.

Disintegration of Habsburg Empire started in 1918. In October 1918 Ukrainian political leaders formed a state called Western Ukrainian National Republic consisting of eastern Galicia western Wolhynia and northern Bukovyna. Defending this new state were Ukrainian Galician Army, consisting of Ukrainins from former Austrian army and volunteer force called "Sichovi Striltsi" (Sich Riflemen).On November 1, Ukrainian forces occupied Lviv, which triggered war with Poles, who wanted Galicia to be part of the Polish Republic. The Polish forces captured Lviv on November 21 while Romanian army occupied Bukovyna. Nevertheless for some time to come, most of Galicia remained under control of Ukrainian government headed by Evhen Petrushevych in Stanyslaviv. On January 22, 1919 an act of Union of western and eastern Ukrainian states was proclaimed, however ongoing hostilities prevented realization of this plan. By late July, Poles gained control over the whole Galicia. But soon Polish - Russian War started, as the leader of Eastern Ukraine (Ukraine National Republic) Symon Petlura signed the Treaty of Warsaw with Poles in April 1920 whereby he abandoned claim to Galicia and western Wolhynia for Polish military help against the Soviet Bolsheviks.