משתמש:Liri321/הגירתם הכפויה של פלסטינים מכווית (1990-1991)
| סה"כ פליטים פלסטינים נמלטו מן כווית: | 150,000-200,000 |
|---|---|
| סה"כ פליטים ב-1991: | 200,000 |
| שפות: | ערבית |
| דתות: | האסלאם הסוני, הנצרות |
הגירתם הכפויה של הפלסטינים מכווית התקיימה במהלך ואחרי סיומה של מלחמת המפרץ. בכווית חיו 400,000 פלסטינים לפני מלחמת המפרץ[1]. במהלך הכיבוש העיראקי של כוויית, כ200,000 פלסטינים עזבו את כווית מסיבות שונות (פחד מרדיפה, מחסור במזון, קשיים בקבלת טיפול רפואי, קשיים פיננסיים, פחד ממעצרים והתעללות במחסומים העיראקים).[2][3] לאחר מלחמת המפרץ, כמעט 200,000 פלסטינים נמלטו מכווית, בין היתר בשל המצב הכלכלי, חוקים חדשים על מעמד התושבים בכווית ופחד מהתעללות של כוחות הביטחון הכוויתים.[4][5][6] המדיניות הכוויתית אשר בחלקה הובילה להגירת הפלסטינים הייתה תגובה להיווצרות קשרים חדשים של מנהיג אש"ף יאסר ערפאת עם סדאם חוסיין.
הפלסטינים שברחו מכווית ברובם היו אזרחים ירדניים.[7] רק בשנת 2004, המצב הפוליטי בין כווית וההנהגה הפלסטינית השתפר כאשר מחמוד עבאס הביע התנצלות רשמית על התמיכה של אש"ף בפלישה העיראקית ב1991. ב2012, השגרירות הפלסטינית בכווית נפתחה שוב. ב2012, דווח כי 80,000 פלסטינים חיים בכווית.[8]
רקע עריכה
לפני מלחמת המפרץ, בכווית חיו 400,000 פלסטינים, מתוך 2 מיליון תושבי כווית.[9]
הפלסטינים הגיעו לכווית בשלושה גלים שונים - 1948, 1967 ו1975. בשנת 1980, ערבים פלסטינים, היוו את עיקר כוח העבודה.[דרוש מקור]
אירועים עריכה
במהלך הכיבוש העיראקי עריכה
ההגירה המסיבית של הפלסטינים מכווית החלה עם הפלישה העיראקית לכווית בקיץ 1990. ההגירה הכפויה כללה כווייתים וגם פלסטינים, אשר היוו אחוז גדול מאכלוסית כווית. מתוך 350,000 הפלסטינים שהתגוררו בכוויית באמצע 1990, יותר מ-200,000 ברחו מכווית במהלך הכיבוש העיראקי של כוויית, בשל הטרדה והפחדה של כוחות הביטחון העיראקים. משרד החינוך העיראקי של כווית בעת הכיבוש פיטר 3,000 פלסטינים מעבודתם בספטמבר 1990, ופיטורים של פלסטינים משאר המשק, נמשכו לאורך כל חודש אוקטובר. העיראקים החלו גם ללחוץ על משרדי אש"ף בכווית, אשר סירבו לארגן הפגנות ועצרות תמיכה בעיראק. ההפגנות הפלסטיניות היחידות בכווית במהלך הכיבוש, היו הפגנות תמיכה בכווית, כאשר התושבים הפלסטינים של מחוז חוואלי נופפו בתמונות של אמיר כווית.
ההגירה הכפויה במרץ 1991 עריכה
חוסר התמיכה של כווית בפלסטינים אחרי מלחמת המפרץ הייתה תגובה על היווצרות קשר של המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת ראש אש"ף, עם סדאם חוסיין, שקודם לכן פלש לכווית. ב-14 במרץ 1991, כ-200,000 פלסטינים עדיין התגוררו בכווית, מתוך 400,000 לפני הפלישה וכיבוש כווית.[10] פלסטינים החלו לעזוב את כווית במהלך חודש מרץ 1991, בעקבות שחרור כווית מן הכיבוש העיראקי. במהלך שבוע בודד במרץ, כל האוכלוסייה הפלסטינית של כווית עזבה את מהמדינה. כווית טענה כי הפלסטינים יכולים לעזוב את המדינה לירדן, שכן רוב הפלסטינים החזיקו דרכונים ירדניים. על פי הניו יורק טיימס, כווית טענה כי הכעס שלהם על פלסטינים היה כה גדול כי יש סיכוי קטן מאוד, שהפלסטינים שעזבו במהלך שבעת החודשים של הכיבוש העיראקי יוכלו אי פעם לחזור וכמו כן הפלסטינים שנשארו גם הם בעלי סיכוי קטן להישאר.
אחרית דבר עריכה
הפלסטינים שברחו מכווית היו בדרך כלל אזרחים ירדניים. הם היו הכיר רשמית כמו ירדנים ממוצא פלסטיני.
בשנת 2004, כווית, לכאורה, דחתה את ביקורו של מחמוד עבאס, אז מספר שתיים של אש"ף אחרי ערפאת.[11] בכירים ברשות הפלסטינית הכחישו את הדיווחים כי דחייה זו הייתה כי הוא לא התנצל על תמיכת ערפאת בפלישה העיראקית לכווית. עם זאת, ב12 בדצמבר 2004, מחמוד עבאס, שנהיה המנהיג הפלסטיני, התנצל על תמיכת אש"ף בסדאם חוסיין במהלך הפלישה.[12] על הביקור הראשון של בכיר פלסטני רשמי בכווית מאז פלישת עיראק, מחמוד עבאס, אמר: "כן, אנו מתנצלים על מעשינו"[13].
ב2012 חיו 80,000 פלסטינים, בכווית.
ראה גם עריכה
הערות עריכה
קטגוריה:הגירה בכפייה קטגוריה:כווית: יחסי חוץ קטגוריה:הרשות הפלסטינית: יחסי חוץ קטגוריה:מלחמת המפרץ קטגוריה:פלסטינים: היסטוריה
- ^ דני רובינשטיין, ורק לפלסטינים לא נשאר כסף מהמפרץ, באתר כלכליסט
- ^ "The PLO in Kuwait". 8 במאי 1991.
But in September and October 1990, large numbers of Palestinians began to leave. In addition to the fear of arrest, and their mistreatment at roadblocks by Iraqis, food shortages were becoming serious and medical care difficult. Kuwaitis and Palestinians alike were penniless - they were forced to sell their cars and electrical appliances at improvised markets to anyone who had cash, even to Iraqi civilians coming from Iraq to buy on the cheap. Thus, by December 1990, Kuwait's Palestinian population had dwindled from a pre-invasion strength of 350,000 to approximately 150,000.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "History of Palestine". p. 100.
- ^ Encyclopedia of the Palestinians. pp. 289–290.
- ^ The Palestinian Diaspora. p. 67.
Regulations on residence were considerably tightened and the general environment of insecurity triggered a continuous Palestinian exodus.
- ^ Kuwait: Building the Rule of Law: Human Rights in Kuwait. p. 35.
There was a great exodus of Palestinians from Kuwait during July and August, partly attributable to fear of abusive actions by the Kuwaiti security forces, but also brought about by economic necessity.
- ^ Yann Le Troquer and Rozenn Hommery al-Oudat (Spring 1999). "From Kuwait to Jordan: The Palestinians' Third Exodus". Journal of Palestine Studies. pp. 37–51.
- ^ "Palestinians Open Kuwaiti Embassy". Al Monitor. 23 במאי 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Journal of Palestinian Studies: Palestinians in Kuwait (1991) by Anne M Lesch.
- ^ AFTER THE WAR: Kuwait; Palestinians in Kuwait Face Suspicion and Probable Exile - New York Times
- ^
Palestine apology to Kuwait, The Telegraph, 12 December 2004
- ^ Abbas apology to Kuwait over Iraq, BBC News, December 12, 2004
- ^ אבו מאזן התנצל בפני כוויית על התמיכה בסדאם, באתר Walla
