הרנסאנס היהודי של הרוק הישראלי הוא גל יצירה מוזיקלית שהחל בעשור הראשון של שנות האלפיים, ושבמסגרתו פנו יוצרים ומבצעים דומיננטיים מהרוק הישראלי לטקסטים מסורתיים מהתרבות היהודית הקדם-מודרנית, ובעיקר משירת ימי הביניים.

טקסטים מסורתיים במוזיקה הישראלית עד לשנות התשעים

עריכה

השימוש המוזיקלי במקורות יהודיים קדומים ובעיקר בפסוקים מן התנ"ך ובפיוטים מימי הביניים, לא היה נפוץ בזרם המרכזי של הזמר העברי. בסוף שנות השישים ותחילת השבעים של המאה העשרים, יצרה רשות השידור גטאות תרבותיים כגון פסטיבל הזמר החסידיופסטיבל הזמר המזרחי, בהם ניתן ביטוי לזרמים מוזיקליים עממיים בהם היה השימוש בטקסטים המסורתיים נפוץ. המוזיקה החסידית כללה לרוב ביצועים בלחן מסורתי מוכר מהחצרות החסידיים או פסוקים מן התנ"ך שהולחנו בסגנון פופי. פעמים רבות "גויירו" לחנים לועזיים עכשוויים והולבש עליהם מלל מסורתי. לעדנה מיוחדת זכתה סוגה זו בתחילת שנות השבעים עם התקבלותו של רבי שלמה קרליבך, "הרבי המרקד". המוזיקה המזרחית או הים תיכונית הציגה קו מסורתי יותר ממה שכונה אז המוזיקה הישראלית. זמרים שלא תויגו כדתיים והרפרטואר הטקסטואלי שלהם כלל סוגות שונות, שילבו בטבעיות טקסטים מסורתיים. כך לדוגמא דקלון, זוהר ארגוב, שלמה בר ואחרים. גם


כותרת

עריכה

תוכן הכותרת.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה