משתמש:Orwell1/פורטל כלבים/לקט כלבים מפורסמים
לקט כלבים מפורסמים
עריכה{{פורטל:מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{{1}}} |ערוך={{{2}}} |גבול=#27408B <!-- צבע הגבול --> |כותרת רקע=#6495ED <!-- צבע הרקע של הכותרת --> |כותרת טקסט=white <!-- צבע הטקסט של הכותרת --> |רקע=white <!-- צבע הרקע של גוף המסגרת --> |טקסט=black <!-- צבע הטקסט של גוף המסגרת --> }}
לייקה (רוסית: Ла́йка, מתה ב-3 בנובמבר 1957), הייתה כלבת החלל הרוסית הראשונה והיצור החי הראשון שנכנס למסלול לוויני כנוסעת של החללית ספוטניק 2 הסובייטית. היא נמצאה כמשוטטת תועה ברחובות מוסקבה ושקלה בקירוב 6 ק"ג. יש המסווגים אותה כחיה הראשונה שנכנסה לחלל, למרות שאחרים מצביעים על משימות קודמות שבהן שוגרו בעלי חיים בטיסות תת-מסלוליות.
פירוש השם "לאייקה" ברוסית הוא "נבחנית". שמה המקורי היה קוּדריאבקה ("מתולתלת") והיא זכתה גם לכינויים ז'וּצ'קה (ג'וק קטן) ולימונצ'יק (לימון קטן), בעוד שהעיתונות האמריקנית כינתה אותה מוּטניק על משקל "ספוטניק".
על פי מסמך של נאס"א, לייקה שוכנה בלוויין ב-31 באוקטובר 1957, שלושה ימים לפני תחילת המשימה [1]. הטמפרטורות בקוסמודרום בייקונור היו קרות מאוד בעונה זו של השנה, ולכן צינור שחובר למיזוג אוויר שימש לשמירת החום בתא שלה. שני עוזרים הוקצו להשגחה קבועה על לייקה לפני השיגור. בדיוק לפני הטיסה ב-3 בנובמבר 1957 מהקוסמודרום, שופשפה פרוותה של לייקה בתמיסת אלכוהול חלשה, ואז בזהירות הולבשה בקפידה ברתמה מיוחדת. יוד הושם על אזורים בהם יונחו חיישנים להשגחה על תפקודי הגוף שלה.
האצ'יקו (יפנית 八公 - "הנסיך/הדוכס השמיני" (הספרה שמונה מייצגת את מיקומו בהמלטה); מוכר בכינוי 忠犬ハチ公 - "האצ'יקו הכלב הנאמן"; 10 בנובמבר 1923-8 במרץ 1935) היה כלב מגזע אקיטה שחי בטוקיו, ואשר התפרסם ברחבי יפן בזכות נאמנותו לבעליו. האצ'יקו היה לסמל לנאמנות כלב לבעליו ולנאמנות המשפחה.
האצ'יקו נולד במחוז אקיטה בצפונו של האי הונשו ביפן. ב-1924 אומץ האצ'יקו על ידי פרופסור הידסבורו אואנו (上野 英三郎), מרצה לחקלאות באוניברסיטת טוקיו, והחל ללוותו אל תחנת הרכבת שיבויה שבשיבויה בטוקיו מידי בוקר, כאשר אואנו יצא לעבודתו; וחזר מידי אחר-צהריים לקבל את פניו בשובו. כשנה לאחר מכן, בחודש מאי 1925, מת אואנו בעת הרצאה באוניברסיטה כתוצאה מדימום תוך-גולגולתי, ואלמנתו אשר עקרה מטוקיו, מכרה את הבית ומסרה את האצ'יקו למשפחה אחרת. האצ'יקו נמלט מביתו החדש מספר פעמים ושב לביתו של אואנו עד שהבין כי אואנו אינו מתגורר בו עוד, והחל מתייצב בתחנת הרכבת בכל יום בשעה בה נהג אואנו לשוב מעבודתו, כדי לקבל את פניו.
לאסי היא כלבתו של הנער ג'ו קרקלו, בנו של כורה במחוז יורקשייר באנגליה. אביו של ג'ו מומחה בגידול כלבי קולי, כלבי רועים סקוטיים, ולאסי היא אכן דוגמה מפוארת לגזע זה - יפהפייה, נבונה, אמיצה ונאמנה מאין כמוה לאדוניה, ובעיקר לילד, ג'ו. מדי יום ביומו באה לאסי לפגוש את ג'ו ליד שער בית הספר, בשעה ארבע אחר הצהרים בדיוק.
הזמנים הקשים וחסרון כיס מאלצים את הורי ג'ו למכור את לאסי לדוכס, השוכן באחוזה גדולה לא הרחק מן הכפר. ג'ו מתקשה מאוד לקבל את הגזרה, וכאשר ביום המחרת הוא מוצא את לאסי ממתינה לו כרגיל ליד שער בית הספר, הוא סבור תחילה שאביו התחרט וביטל את המכירה, אך כשהוא מגיע הביתה בצהלה, נודעת לו האמת - לאסי ברחה מבעליה החדשים ואביו, הכורה העני אך הישר, מתעקש להשיבה לו מיד.
כאשר לאסי בורחת שוב, מבין ג'ו, שאסור לו לחזור עמה הביתה. הוא מנסה להסתתר עמה במקום מחבוא, אך אביו מוצא את הנמלטים ומחזיר את בנו הביתה ואת הכלבה לבעליה החוקיים. בשלב זה מחליט הדוכס, שאין לו סיכוי להחזיק את לאסי ברשותו כל עוד היא נמצאת בסביבתה הקודמת, כאשר שום גדר או מכשול אינם מצליחים למנוע ממנה להתחמק ולקיים את המפגש היומי עם הילד האהוב עליה. עקב כך, הוא מעביר אותה אל אחוזתו שבסקוטלנד, וג'ו נאלץ להשלים בלב כבד עם הידיעה, שכנראה לא יזכה לראות שוב את כלבתו האהובה.
בלטו (באנגלית: Balto; 1919 - 14 במרץ 1933) היה כלב האסקי סיבירי שידוע בכך שהוביל את קבוצתו בקטע האחרון של מסע תרופת הדיפטריה לנום.
בינואר 1925, עשרות ילדים ומבוגרים מתו בעיר נום. רופאי נום גילו כי מדובר במחלת הדיפטריה. בנום לא הייתה התרופה נגד המחלה, והדרך היחידה למנוע את התפרצותה, היה להביא את התרופה מאנקורג', כאשר המרחק בין אנקורג' לנום הוא כ-1,600 קילומטרים.
לא הייתה דרך להעביר את התרופה מאנקורג' לנום מלבד באמצעות צוותי מזחלות כלבים. התרופה הועברה ברכבת מאנקורג' לעיר ננאנה, השוכנת כ-1,100 קילומטרים מנום. יותר מעשרים רוכבי מזחלות כלבים השתתפו בהעברת התרופה, כאשר כל אחד מהם העביר את התרופה מעיר לעיר לרוכב הבא בתור במסע. בחוץ שררה רוח חזקה והטמפרטורה הייתה -31 מעלות צלזיוס.
בארי דר מנסצ'נרטר, או רק בארי (1800 - 1814) היה כלב הצלה גזעי מהגזע סן ברנרד, שעבד בהרי שוויץ עבור אכסניית סן ברנרד הגדולה. בארי הוא כלב הסן ברנרד המפורסם ביותר, כיוון שהציל יותר מ-40 בני אדם ממוות במהלך חייו. בארי קדם לגזע הסן ברנרד המודרני, ולכן היה בהיר יותר וקל יותר.
על בארי מסופרת אגדה ואומרת כי הוא נהרג בניסיון חילוץ, עם זאת, זה לא נכון. כשהיה זקן, הועבר לברן, בשוויץ, ולאחר מותו, גופתו הועברה למוזיאון היסטורית הטבע של ברן. עורו נשמר ופוחלץ, וגולגולתו שונתה ב-1923, כדי להתאימה לסן ברנרד של אותה תקופה. סיפורו שימש ומשמש דוגמה ליצירות ספרותיות, והוקמה לזכרו אנדרטה ליד פריז.
{{פורטל:מסגרת מעוצבת תחתונה}}