דיפתריה

(הופנה מהדף דיפטריה)

דִּיפְתֶרְיָהאנגלית: Diphtheria; בעברית: קָרֶמֶת או אַסְכָּרָה) היא מחלה התוקפת בדרך כלל את דרכי הנשימה העליונות. לפני שהורכב לה חיסון הייתה מחלת הדיפתריה נפוצה וקטלנית ביותר.

דיפתריה
Diphtheria bull neck.5325 lores.jpg
צוואר נפוח כתוצאה מדיפתריה
שם בלועזית Diphtheria
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם Corynebacterium diphtheriae עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים כאב גרון, חום, barking cough, דלקת שקדים, אי-ספיקת לב, נוירופתיה פריפרית, pseudomembrane, נפיחות עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/782051 
DiseasesDB 3122
MeSH D004165
MedlinePlus 001608
סיווגים
ICD-10 A36
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פתוגניותעריכה

 
המבנה הכימי של דיפתאמיד

המחלה נגרמת על ידי החיידק Corynebacterium diphtheriae, מתג גרם-חיובי. תת-מינים בלתי-מזיקים של C. diphtheriae שוכנים דרך קבע בגרון ועל גבי העור. החיידק הפתוגני מתיישב באזור הגרון, הלוע, האף ובעיקר באזור השקדים. הנזק שנגרם על ידי החיידק הוא כפול:

  • במקום הצטברות החיידקים נוצר פצע פתוח ומעליו מצטברים תאים מתים. הצטברות זו יוצרת מעין "ממברנה מדומה" (פסאודוממברנה), הגורמת לחלק מתסמיני המחלה, והיא המקנה למחלה את שמה העברי (קרמת, מ"קרוּם"). הממברנה הופכת בהדרגה לשחורה ומפיצה ריח רע. ניסיון להסירה גורם לדימום. במקום נוצרות דלקת ונפיחות, דבר העלול לגרום לצוואר כולו להתנפח מעט. התהליך כולו מלווה בכאבי גרון חזקים ובעלייה בחום הגוף.
  • החיידק גם מפריש רעלן (אקסוטוקסין) חזק הגורם להרס תאי אפיתל. רעלן הדיפתריה הוא מהחזקים ביותר הידועים: מולקולה בודדת של הרעלן מסוגלת להרוג תא שלם. הרעלן הורג חזיר ים במינון של מיליארדית משקל הגוף[1]. תאי שריר הלב ותאי עצב (נוירונים) רגישים במיוחד לרעלן. רעלן הדיפתריה פועל באמצעות שיבוש ייצור החלבונים בתא שאותו הוא תוקף. הרעלן הוא אנזים המזרז תגובה כימית בין הקואנזים NAD ובין EF-2, אחד מגורמי ההתארכות בתהליך התרגום (תהליך סינתזת החלבונים בתא). תוצר התגובה הוא ניקוטינאמיד ו-EF-2 הקשור ל-ADP ולריבוז. השניים האחרונים נקשרים לחומצת אמינו ייחודית המופיעה ב-EF-2 בלבד: דיפתאמיד, נגזרת של היסטידין. גורם ההתארכות EF-2 מנוטרל כתוצאה מהתגובה וסינתזת החלבונים מופסקת. טרם הוברר כיצד גורמת הפסקת ייצור החלבונים לתסמיני המחלה.

סוגי דיפתריהעריכה

מבחינים בין שלושה סוגי דיפתריה, לפי מוקד הדלקת. דיפתריה של האף הקדמי היא מחלה קלה בדרך כלל, והתסמין החמור ביותר שלה יכול להיות נזלת. דיפתריה של לוע האף (Nasopharynx) חמורה יותר ויכולה להביא לסיבוכים המוזכרים מטה. דיפתריה של העור היא שכיחה פחות משני הסוגים האחרים, ותסמיניה (פריחה, בעיקר) אינם חמורים.

הדבקהעריכה

בשלושת הסוגים מדובר במחלה מידבקת ביותר. החיידק עובר מחולה לחולה דרך תרסיס (אירוסול טיפתי) - נזלת, התעטשות ושיעול או, במקרה של מחלת העור, במגע. חולים שהחלימו מהמחלה עלולים לשאת את החיידק הפתוגני אף שלושה חודשים לאחר ההחלמה.

סיבוכיםעריכה

למחלה מספר סיבוכים אפשריים, העלולים להופכה לקטלנית:

אפידמיולוגיהעריכה

 
תפוצת המחלה בעולם בין השנים 1997 ו-2006.
אדום: מעל 100 מקרים בשנה,
חום: 50 - 100 מקרים בשנה,
ירקרק: עד 49 מקרים בשנה,
אפור: אין מקרים מדווחים

בעבר, הייתה הדיפתריה נפוצה בכל רחבי העולם, ובמיוחד באזורים של אקלים ממוזג[1]. המחלה פוגעת במיוחד בילדים בגילאי 2-6. הדיפתריה הייתה מתגברת בתחילת החורף[2].

בעקבות תוכנית חיסונים נרחבת ברחבי העולם, הדיפתריה הפכה ממחלה נפוצה מאוד למחלה נדירה. בשנות ה-90 ברוסיה הייתה התפרצות גדולה ופתאומית של המחלה, כנראה עקב ירידה בשיעורי החיסון עקב התפרקות ברית המועצות[3]. ב-2008 דווחו ברחבי העולם פחות מעשרת אלפים מקרים של דיפתריה, רובם בהודו.

ישראלעריכה

בשנת 1951 נמנו בישראל 2557 מקרי דיפתריה ו-24 נפטרים[4]. בשנת 1955 נמנו 1399 מקרים של דיפתריה, ו-9 נפטרים. בשנת 1956 נמנו 965 מקרים ו-2 נפטרים ובשנת 1957 693 מקרים ונפטר אחד[5].

בשנות ה-70 היו כמה התפרצויות קטנות של דיפתריה אצל בדואים בסיני ובאזור שכם, אך בעשורים האחרונים דווחו בישראל רק 5 מקרים של דיפתריה.

טיפולעריכה

הטיפול בדיפתריה הוא באמצעות אנטי-רעלן המנטרל את השפעות הרעלן. בהתפרצויות נרחבות ניתנת לחולים אנטיביוטיקה, בעיקר פניצילין ואריתרומיצין; זו עוזרת רק במעט לריפוי המחלה, שכן השפעת הרעלן נמשכת גם לאחר מות החיידקים, אולם היא מונעת הדבקה והתפשטות המחלה.

תינוקות שנולדו לנשים שיש להם נוגדנים לדיפתריה, מחוסנים בעצמם למשך כמה חודשים מהלידה.

ברוב המדינות ניתן היום לילדים חיסון לדיפתריה (המשולב בחיסון לצפדת ולשעלת). החיסון עשוי מתערובת של רעלנים מנוקים. החיסון אינו מהווה הגנה מוחלטת מפני המחלה ואימונגניות פוחתת עם הגיל. אנשים מחוסנים עדיין יכולים להיות נשאים של החיידק וכן להדבק בדיפתריה של העור, כך המחלה יכולה לעבור לאנשים בלתי מחוסנים או לאלה אצלם כבר פג החיסון.

בספרות חז"לעריכה

מחלת האסכרה הייתה מוכרת כבר לחז"ל, והיא מוזכרת בכמה מקומות בספרות חז"ל:

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דיפתריה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.