משתמש:Ruven.b/זושא וילימובסקי
זושא וילימובסקי (מכונה בחסידות חב"ד "הפרטיזן של הרבי", כפי שכינהו הרבי מלובביץ'; ד' בניסן ה'תרפ"ב - ט"ז בתשרי ה'תשמ"ז) היה פרטיזן ביחידת הפרטיזנים של ביילסקי, שלחם בנאצים בפולין (כיום ביילרוס) בתקופת השואה. מעסקני חסידות חב"ד הבולטים בישראל החל משנות ה-50 עד לשנות ה-80 ופעיל ב"פעילי המחנה התורתי" (כיום יד לאחים) לשימור דתם של עולי תימן, מזכיר ועד כפר חב"ד, מייסד ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית בישראל בלוד, מקים ארגון נשי ובנות חב"ד, ממייסדי רשת אהלי יוסף יצחק - רשת בתי החינוך של חסידות חב"ד, הנהלת הרשת חולקה לשלוש ועדות והוא ניהל את אחת מהן - יו"ר ועדת ארגון ומוציא לפועל. הקים את 'בית שז"ר', בתרומת יצחק וולפסון איתו קשר קשרים הדוקים. היווה דמות בולטת בחצר חב"ד, ותפס סטטוס חברתי של חסיד עליז ושמח, באופן דומה מעט לתדמית בה נתפס שמואל מונקס בזמנו. כסמל הסטטוס נודע בעיקר בשנות ה-70 ובמחצית הראשונה של שנות ה-80 כשתפס את המקום הבולט ביותר במרכז חב"ד 770 בכינוסים ובהתוועדויות המרכזיות של חסידות חב"ד שערך הרבי מלובביץ', בו ניצב בשורה העליונה בטריבונה הראשית והיה מעודד את השירה באולם, עובדה שהפיצה אותו גם בתמונות ובסרטים ממעמדים אלו. סצנה נוספת בה נודע, היא במחולות שמחת בית השואבה המרכזיות של חסידות חב"ד בקראון הייטס, בהם נצפה ניצב על חבית או על בימת התזמורת ומנגן בחלילית.
ביוגרפיה עריכה
נולד באיזיום שברוסיה ליוסף יצחק ומריישא, אביו היה ליטאי למרות שמו המצטלצל כחב"די. אחיו יעקב מאיר היה מנהל ועד הרבנים באיסט-סייד, ואחותו דובה נרצחה בשואה כמו גם הוריו. למד בישיבת ברנוביץ' בטרוקי בראשות רבי אלחנן וסרמן. בתקופת הכיבוש הנאצי נדד מליטא לביילרוס ושהה בגטו לידא שם עסק כצבאי. בהמשך ברח והצטרף ליחידת הפרטיזנים של בלסקי בראשות טוביה ביילסקי ולחם עם הפלוגה בכל נדודיה, עד להתפרקותה בסיום המלחמה. בסיום שירותו נדד לביאליסטוק ולצ'רנוביץ' וחצה עם חביריו את הגבול לרומניה, שם שהה בבית האדמו"ר מנדבורנה. לימים סיפר על כך בנו, האדמו"ר בבני ברק, שהיה אז בילדותו. הוא שהה תקופת מה במחנה עקורים.
בהמשך שט לארץ ישראל באניית המעפילים וינגייט, בניסן ה'תש"ו עגנו, אנשי המנדט הבריטי פינום למחנה המעצר בעתלית אך שוחררו לאחר כמה ימים, תחילה בא לירושלים, ואחר למד בישיבת אחי תמימים בראשות הרב חיים שאול ברוק כשבמלחמת השחרור גויס ללחימה. בסוכות ה'תשמ"ז נפטר בסוכה שבחצר מרכז חב"ד העולמי - 770, ונקבר בבית הקברות מונטיפיורי.
לקריאה נוספת עריכה
הפרטיזן בעריכת הרב אורי בן שחר, תשל"א; יצא בגרסה מורחבת בשנת תשס"ה בעריכת שניאור זלמן ברגר, הפצה - מכון היכל מנחם. [[קטגוריה:פרטיזנים יהודים מברית המועצות]] [[קטגוריה:חסידי חב"ד]] [[קטגוריה:פעילי ההעפלה]] [[קטגוריה:עולים לאחר מלחמת העולם השנייה]] [[קטגוריה:כפר חב"ד: אישים]]