נאו-גאו

תנועה אמנותית

נאו-גאו קיצור של נאו-גאומטרי וידועה גם כנאו-מינימליזם היא תנועה אמנותית אמורפית שהתפתחה בשנות ה-80 בארצות הברית ובמסגרתה הושם דגש על ציור מופשט גאומטרי, אשר ניתנו לו משמעויות נוספות כאובייקטים שניתן לזהותם מסביבת היום יום. שמות נוספים שהתנועה קיבלה הם נאו-קונספטואליות, נאו-פוטוריזם, נאו-פופ, המופשט החדש, פוסט-אבסטרקטיזם ו"אמנות חכמה".

פסל טוליפים ממתכת של ג'ף קונס בהנובר

בנאו-גאו מופיעים היבטים של אמנות פוסטמודרנית המתוארים כנאו מינימליזם ומתייחסים להערכה מחדש של צורות אמנות קודמות. התנועה שאבה מהתפתחותה של האמנות המינמליסטית, האקספרסיוניזם המופשט ושלוחותיו, בתוספת פופ ארט, אופ ארט, ושלוחות שונות של התפתחות אמנותית, כאשר היא דוגלת בשימוש בחפצים יומיומיים כחומרים פיסוליים.

עם אמנים עכשוויים אשר קושרו למונח, או שהיו כלולים בתערוכות שעסקו בתנועה, נכללים:ג'ף קונס (Jeff Koons), פטר האלי (Peter Halley), פיליפ טאפה (Philip Taaffe), קתרין ברג'ס (Catharine Burgess), פול קון (Paul Kuhn), לורל סמית (Laurel Smith), כריסטופר וילארד (Christopher Willard) ,דוטו (DoDoU), טים זאק (Tim Zuck). פסלי הפלדה של ריצ'רד סרה (Richard Serra) תוארו כניאו מינימליזם צנוע.

בתנועת הנאו-גאו הציורים מוצגים בפורמט גדול וצבעוני. ציירים כדוגמת פטר האלי משתמשים בצבע זרחני וטיח סינתטי, וביצירתם מחברים בין האמנות לגאומטריה. האלי מצייר עולם של מודלים מתמטיים וארכיטקטורה אורבנית. אמנים כדוגמת פיליפ טאפה משלבים מוטיבים אורבניים וצורות גאומטריות השאולים מההיסטוריה של האמנות הדקורטיבית.

מלבד אמנות הציור והפיסול, התנועה הנאו-גאומטרית יושמה בתחומי האדריכלות והמוזיקה.


ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.