נאיר אל-סיף
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
נָאִיר אַל-סַיִף (מערבית نيّر السّيف - "נאיר א-סיף", הבהיר שבחרב) או ι באוריון, הוא כוכב בולט בקבוצת הכוכבים אוריון עם בהירות מדרגה 2.77 שנמצא בקצה האסטריזם שמייצג את החרב של אוריון. הכוכב נמצא כחצי מעלה מדרום לערפילית אוריון אך מרחקו ממערכת השמש הוא כמעט כפול ועומד על כ-2,300 שנות אור.
תכונות עריכה
נאיר אל-סיף הוא למעשה מערכת בת ארבעה כוכבים כאשר שניים מהם מקיפים זה את זה במרחק קטן מאוד שנע בין 0.15 יחידה אסטרונומית (כ-31 רדיוסי שמש) ליחידה אסטרונומית אחת, בזמן הקפה של 29 ימים, 3 שעות ו-12.6 דקות.[3] בשל קרבתם הרבה לא ניתן למדוד את הבהירות של כל אחד מהם אלא רק את בהירותם המשותפת, אך באמצעות מדידות ספקטרוסקופיות ניתן לזהות את מאפייניהם. עוצמת הארתם המשותפת באור נראה היא פי 24,000 מעוצמת ההארה של השמש, אך לשניהם טמפרטורה גבוהה מאוד כך שרוב קרינתם היא בתחום העל-סגול ועוצמת ההארה הכוללת שלהם גדולה בהרבה. את הזוג מקיפים במרחק גדול בהרבה שני כוכבים נוספים, עמומים בהרבה שלא ניתנים לצפייה ללא ציוד עזר. נאיר אל-סיף הוא חלק מהצביר הפתוח NGC 1980 שמקיף אותו וזהו הכוכב הבהיר ביותר בצביר.
תכונות נאיר אל-סיף Aa עריכה
נאיר אל-סיף Aa הוא ענק כחול מסיווג ספקטרלי O9 III, מסתו גדולה מאוד ועומדת על כ-23 מסות שמש, רדיוסו למעלה מ-8 רדיוסי שמש, טמפרטורת פניו כ-32,500 קלווין ומצירוף הטמפרטורה והרדיוס ניתן להעריך שעוצמת ההארה הכוללת שלו היא פי 68,000 מעוצמת ההארה של השמש. בדומה לכוכבים אחרים מסוגו, גילו צעיר ומוערך בפחות מ-5 מיליוני שנים, אך הוא למעשה נמצא בשלב התפתחות מתקדם והוא בדרך להפוך לעל-ענק אדום. בשל מסתו הגדולה הוא צפוי לסיים את חייו בסופרנובה.
תכונות נאיר אל-סיף Ab עריכה
נאיר אל-סיף Ab הוא גם כן ענק כחול, מעט פחות חם מבן זוגו, עם סיווג ספקטרלי B1 III-IV. מסתו כ-13 מסות שמש, רדיוסו כ-5.5 רדיוסי שמש, טמפרטורת פניו כ-27,000 קלווין כך שעוצמת הארתו הכוללת היא בערך פי 14,000 מעוצמת ההארה של השמש. באופן לא רגיל, גילו כפול מזה של בן זוגו ועומד על כ-9.4 מילון שנים וגם הוא למעשה נמצא בתהליך של התנפחות בדרך להפוך לענק אדום. הסיבה להבדל הגילאים בין שני כוכבים כל כך קרובים זה לזה אינה ידועה בוודאות, אך משערים שבניגוד לרוב הכוכבים הכפולים שנוצרו ביחד כזוג, כוכבים אלה נוצרו בנפרד והפכו לזוג לפני כ-2.5 מיליון שנים.
נאיר אל-סיף B ונאיר אל-סיף C עריכה
במרחק זוויתי של כ-11 שניות קשת מהזוג נאיר אל-סיף A, נמצא כוכב עמום עם בהירות מדרגה 7.0, שמסווג גם כן כענק כחול מסוג ספקטרלי B8 III.[4] בשל קרבתו לנאיר אל-סיף A הבהיר בהרבה לא ידוע הרבה על תכונותיו, אך קווי הפליטה של הליום בקרינתו חלשים בהרבה מהרגיל בכוכבים מסוגו .[5] הוא מקיף את נאיר אל-סיף A במרחק של לפחות 4,400 יחידות אסטרונומיות ובזמן הקפה של לפחות 75,000 שנים.
במרחק זוויתי של כ-50 שניות קשת מהזוג נאיר אל-סיף A, נמצא כוכב עמום עוד יותר עם בהירות מדרגה 11 לא ידוע הרבה על תכונותיו, אך נראה שמדובר בכוכב הסדרה הראשית מסוג A או F. הוא מקיף את נאיר אל-סיף A במרחק של לפחות 20,000 יחידות אסטרונומיות (כ-0.3 שנות אור) ובזמן הקפה של לפחות 700,000 שנים.
התנגשות זוגות כוכבים עריכה
אחת ההשערות שהועלו על מנת להסביר את הפרש הגילאים בין נאיר אל-סיף Aa ונאיר אל-סיף Ab הוא שלפני כ-2.5 מיליוני שנים אירע מפגש קרוב בין שני זוגות של כוכבים. כתוצאה מהמפגש הקרוב התפרקו שני הזוגות, שניים מארבעת הכוכבים נזרקו במהירות לכיוונים מנוגדים והשניים הנותרים, שמקורם בזוגות שונים, הפכו לזוג שכיום הוא נאיר אל-סיף A. הכוכבים μ ביונה ו-AE בעגלון הם שני כוכבים בורחים שעל פי גודל מהירותם וכיוונה, יצאו לפני כ-2.5 מיליון שנים מהאזור בו נמצא נאיר אל-סיף, וייתכן שהם היו בני הזוג המקוריים של נאיר אל-סיף Aa ונאיר אל-סיף Ab.[6]
קישורים חיצוניים עריכה
- נאיר אל-סיף באתר של ג'ים קלר
- נאיר אל-סיף, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 SIMBAD: ι Orionis
- ^ 1 2 3 4 W. G. Bagnuolo Jr., R. L. Riddle, D. R. Gies & D. J. Barry: ι Orionis-Evidence for a Capture Origin Binary, The Astrophysical Journal, Vol. 554, Iss. 1, p. 362 (2001)
- ^ 1 2 3 4 5 S. V. Marchenko, G. Rauw, E. A. Antokhina, I. I. Antokhin, D. Ballereau, J. Chauville, M. F. Corcoran, R. Costero, J. Echevarria, T. Eversberg, K. G. Gayley, G. Koenigsberger, A. S. Miroshnichenko, A. F. J. Moffat, N. I. Morrell, N. D. Morrison, C. L. Mulliss, J. M. Pittard, I. R. Stevens, J.-M. Vreux & J. Zorec: Coordinated monitoring of the eccentric O-star binary Iota Orionis: optical spectroscopy and photometry, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 317, Iss. 2, pp. 341 (2000)
- ^ SIMBAD: i Orionis B
- ^ M. M. Dworetsky: HELIUM-3 in IOTA Orionis B, Astrophysical Journal, vol. 184, p. L75 (1973)
- ^ A. Gualandris, S. P. Zwart & P. P. Eggleton: N-body simulations of stars escaping from the Orion nebula, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 350, Iss. 2, p. 615 (2004)