פתיחת התפריט הראשי

הרמס

אל במיתולוגיה היוונית, שליח האלים פטרון הרופאים, הסוחרים, הנוודים והגנבים

הרמסיוונית: Ἑρμῆς) הוא אל יווני, שליח האלים, פטרון הרופאים הסוחרים, הסופרים, הנוודים וגם מגן הגנבים. הרומאים זיהו אותו עם אלָם מרקוריוס. הרמס הוא אל אולימפי אשר היה אהוב מאוד על היוונים. הוא היה מעורה בענייניהם של בני האדם והוא שלימד אותם לשקול, לספור, למדוד ולכתוב.

הרמס
Lekythos of Hermes.jpg
קנקן שמן המתאר את הרמס מחזיק במטהו המפורסם, יוון, 470-480 לפני הספירה
שליח האלים
תרבות המיתולוגיה היוונית
מקום מגורים אולימפוס
אלים מקבילים מרקוריוס (מיתולוגיה רומית)
תחות (מיתולוגיה מצרית)
אב זאוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם מאיה עריכת הנתון בוויקינתונים
אחים מאנס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

במקרא הוא מוזכר פעם אחת - בשם "כוכב" (שמו העברי של כוכב מרקורי), "וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם" (ספר עמוס, פרק ה', פסוק כ"ו). בלשון התלמוד הוא ומרקוריוס נקראים "מרקוליס".

ייתכן שפירוש שמו ביוונית "גלעד, ערימת אבנים".[1]

תוכן עניינים

תיאורו של הרמסעריכה

הרמס מתואר במיתולוגיה כנועל סנדלים בעלי כנפיים (אשר הביאו אותו במהירות ממקום למקום ואיפשרו לו לעוף), חובש קסדה בעלת כנפיים ומחזיק במטה שעליו מפותלים שני נחשים חיים, הידוע כקדוקאוס.
כמגן וכפטרון של סחר וארצות רחוקות, כלי המלחמה שלו אינם יווניים. בעת קרב הוא מתואר כלובש שריון עור או שריון קל אחר. כלי נשקו המועדף הוא חרב מעוקלת (סימיטר), המיועדת לכריתת ראשים.

מיתוסיםעריכה

הולדתו וימיו הראשונים של הרמסעריכה

הרמס הוא בנם של זאוס, מלך האלים, ושל הנימפה מאיה אשר אותה נהג זאוס לבקר במערתה שבהר קילנה בזמן שהרה, אשתו, ישנה. בגלל שהיה בן של נימפה, ולא של אלה, הוא היה דומה גם לבן אדם וגם לאל: אמנם היה בן-אלמוות, אך נאסר עליו לאכול בשר (שכן זה יגרום לו להפוך לבן תמותה) והוא לא גר מלכתחילה על האולימפוס, הר משכנם של האלים.

הרמס ואפולועריכה

הרמס היה פיקח כבר מלידתו ובנה את הלירה הראשונה מזוג קרני פרה, כשהיה בן יום אחד בלבד. תמורת הנבל שהמציא, הסכים אפולו, האל חובב המוזיקה להפוך את הרמס לאל. הרמס לימד את אפולו לפרוט על מיתרי הנבל. לאחר שהפך הרמס לאחד מהאלים האולימפיים, הוא המציא גם את חליל הרועים. אפולו ידע שהרמס הוא אל פיקח וערמומי, חשש ממנו ולכן השביע אותו אמונים. בתמורה נתן לו אפולו את המטה הפלאי שמשמש אותו (הקדוקאוס).

הגירוש מהאולימפוסעריכה

מסופר כי הרמס אהב לעשות מעשי קונדס ושטות, ולא פעם הרגיז את שאר האלים. בין השאר גנב לארס את חרבו, החביא לפוסידון את קלשונו, לקח לזאוס את שרביטו, ועוד. זאוס, שזעם על מעשיו של הרמס, החליט לשלח אותו מעל פניו וסילק אותו מהאולימפוס. אולם, כעבור תקופה מסוימת, הרגיש זאוס בחסרונו של הרמס, וגם שאר האלים השתעממו בלי מעשי הקונדס שהיו מעצבנים ומרגיזים, אך גם מצחיקים ומהנים. זאוס החליט למחול להרמס, והרשה לו לשוב לביתו שעל האולימפוס.

 
פסל הרמס בגני ורסאי

מלחמת טרויהעריכה

במלחמת טרויה תמך הרמס ביוונים האכאים. הוא נטל על עצמו את המלחמה בלטו, אמם של התאומים הקשתים ארטמיס ואפולו. הוא נלחם בעוז ופצע את לטו קשות. גם לאחר סיום המלחמה המשיך לעזור ליוונים.

אודיסאוס וקירקהעריכה

כאשר פגש אודיסאוס בקירקה המכשפה, נתן לו הרמס פרח קסום שהדף את הכשפים של קירקה. בזכות הרמס התחבב אודיסאוס על קירקה ועזב את האי שלה בשלום.

הרמס וארגוסעריכה

כאשר אנס זאוס את הנימפה איו, גילתה זאת הרה והגיעה למקום. זאוס הפך את איו לפרה כדי שהרה לא תגלה את מעשיו. הרה לקחה את הפרה לעצמה וכשומר הפקידה את ארגוס, הענק מרובה העיניים. ארגוס נתן למאה עיניו לישון בתורות, כך שתמיד ראה.
זאוס לא היה יכול לראות עוד בסבלה של איו ולכן שלח את הרמס להצילה ולקטול את ארגוס. הרמס, מחופש לרועה צאן, ישב לצידו של ארגוס וסיפר לו על המצאת חליל הפאן. ארגוס השתעמם ונרדם. הרמס העמיק את השינה באמצעות מטהו (הקדוקאוס ניחן בקסם המביא שינה) ואז קטל את ארגוס באמצעות החרב המעוקלת שלו. הרה הגיעה במהירות אבל זאוס שכנע אותה לרחם על איו. זאוס הפך את איו חזרה לנימפה והרה שיבצה את עיני ארגוס על הטווס, החיה המקודשת לה.

תפקידיו של הרמס (ומחליפיו, האלילים הזוטרים)עריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משמעות השם (באנגלית)