נברן שדה קצר-זנב
נברן שדה קצר-זנב (שם מדעי: Microtus agrestis) הוא מין נברן ממשפחת האוגריים החי לאורכה של אירופה ומזרח אסיה בין חופי האוקיינוס האטלנטי לימת באיקל. הוא תואר בידי קארולוס לינאוס ב-1761.
 נברן שדה קצר-זנב
| |
|---|---|
.jpg)
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכרסמים |
| תת־סדרה: | דמויי עכבר |
| משפחה: | אוגריים |
| סוג: | נברן שדות |
| מין: | נברן שדה קצר-זנב |
| שם מדעי | |
 Microtus agrestisליניאוס, 1761 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
מאפיינים
עריכההנברן מגיע לאורך של 8 עד 13 ס"מ והוא בעל זנב קצר באורך של 3 עד 4 ס"מ, ממנו קיבל את שמו. משלקו כ-20 עד 50 גרם בקירוב כשאין הבדל גדול בין הזוויגים. צבע פרוותו אפור-חום והוא בעל שפמות ארוכים ואוזניים קצרות. הוא משמיע שריקות חלשות ונמוכות.
תפוצתו היא בחורשות, בתות, ביצות וגדות נהרות לאורך אזורים צפוניים עד לנורווגיה, שוודיה ופינלנד ומזרחה עד סיביר וכן באזורים ממוזגים לאורך מרבית אירופה, למעט דרומה ובאסיה מדרים עד צפון-מערב סין.
הנברן הוא אוכל צמחים הניזון מעשבים, פקעות, פרחים ונבטים ולעיתים גם מזחלי חרקים. הנקבות ממליטות עד שבע פעמים בכל שנה לעיתים קרובות בין האביב לקיץ, ובכל אחת בממוצע נולדים 4 עד 6 גורים, הנגמלים לאחר כ-14 יום.
מכרסם זה נפוץ מאוד ונחשב למזיק לחקלאות, אף שהוא כמעט ולא נראה על פני השטח. הוא עצמו משמש כמזון מועדף לתנשמת מצויה ועוד ינשופים וכן לבזים, סמוריים שונים, שועלים ונחשים, אך לאלה יש השפעה מועטה מאוד על כמותם. נברנים מצליחים להתבסס באזורים מסוימים עד להתפרצות מגפה, המחזירה אותם לכמות קטנה יותר.
קישורים חיצוניים
עריכה
- נברן שדה קצר-זנב, באתר ITIS (באנגלית)
- נברן שדה קצר-זנב, באתר NCBI (באנגלית)
- נברן שדה קצר-זנב, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- נברן שדה קצר-זנב, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- נברן שדה קצר-זנב, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ נברן שדה קצר-זנב באתר הרשימה האדומה של IUCN