פתיחת התפריט הראשי

מיוןעריכה

קיימים חמישה מיני נובחנית:

מקור השםעריכה

שמה של הנובחנית בעברית (וכן באנגלית, Prairie dog "כלב ערבות") נובע מקריאת האזהרה שלה, אשר מזכירה נביחת כלב. השם באנגלית מוזכר ביומני משלחת לואיס וקלארק כבר בשנת 1804, לפיהם גילתה המשלחת "מושבה של החיה שהצרפתים מכנים "כלב הערבות"[3]. בשנת 1806 תיאר אותה לואיס בפירוט רב יותר, והתייחס אליה כ"סנאי נובח".

שמה המדעי של הנובחנית, Cynomys, לקוח מיוונית ומשמעותו "עכבר-כלב".

גודלן הממוצע של הנובחניות הוא בין 30 ל-40 ס"מ (אורך, כולל הזנב הקצר), ומשקלן נע בין 0.5 ל-1.5 קילוגרמים.  

 
מושבה של נובחניות

מאפיינים והתנהגותעריכה

 
נובחניות בכניסה למחילה

תזונהעריכה

הנובחניות הן בעיקר אוכלות-צמחים, אם כי לעיתים הן אוכלות חרקים. הן ניזונות בעיקר מעשבים ומזרעים קטנים. בחורף, נקבות מניקות או הריוניות צורכות גם שלג, כתוספת מים לתזונתן. כמו כן, הנובחניות אוכלות גם שורשים, זרעים, פירות, וניצני פרחים.

סביבת מחיה ומחילותעריכה

 
משפחת נובחניות

הנובחניות מצויות באזורים הנתונים לתנאי מזג אוויר משתנים וקיצוניים. הטמפרטורות באזורי המחיה שלהן עשויות להגיע ל-38 מעלות צלזיוס בקיץ, ולתנאי קור של מינוס 37 מעלות צלזיוס בחורף.[4] כמו כן קיימים באזורים אלה סיכונים כגון ברד כבד, סערות שלגים, שטפונות, וכן בצורת ושריפות-עשב. לפיכך, למחילות של הנובחניות קיימת חשיבות רבה בהגנה עליהן ובשמירה על חום גופן. חומן של המחילות נשמר בין 5-10 מעלות צלזיוס בחורף, ובין 15-25 מעלות צלזיוס בקיץ.

מערכות המחילות של הנובחניות מנתבות מי גשמים ונגר עילי אל שכבת מי התהום, מה שמונע סחף קרקעות ואובדן מים, ואף תורם לערבול חומרי הקרקע. מחקרים הראו כי עשבים אשר גדלים מעל לשטח בו פועלות נובחניות הם בעלי מאפיינים תזונתיים המועדפים על אוכלי עשב גדולים כגון ביזונים ואיילים.

המחילות הן באורך של 5-10 מטרים, ומגיעות לעומק של 2-3 מטרים[5]. לכל מחילה קיימות מספר כניסות. לחלק מהכניסות שוליים מוגבהים והן משמשות לצורכי תצפית מפני טורפים. כשהן מתחבאות מפני טורפים הנובחניות משתמשות בחללים עמוקים פחות במחילה, בעוד שחללים המשמשים לגידול צאצאים נוטים להיות עמוקים יותר, כ-2 או 3 מטרים מתחת לפני הקרקע. הנקבות מגדלות את הצאצאים, מרפדות את חללי הגידול בקש ושומרות על האזורים העמוקים של המחילה, והזכרים עומדים על המשמר מפני טורפים.

 
זוג נובחניות

מושבת נובחניות עשויה לכלול כ-15 עד 26 משפחות[5]. רוב המשפחות מורכבות מזכר בוגר אחד, שתיים עד שלוש נקבות בוגרות, וממספר זכרים ונקבות צעירים. הנקבות נשארות בקבוצת האם שלהן כל ימי חייהן, ולפיכך מהוות את מוקד היציבות של המשפחה. הזכרים עוזבים בבגרותם את הקבוצה ומזדווגים בקבוצות אחרות.

קריאות אזהרה מפני טורפיםעריכה

הנובחניות מותאמות היטב להתמודדות עם טורפים. כשזקיף נובחנית מזהה טורף הוא מזהיר את שאר הנובחניות באמצעות קריאה צורמת. הנובחניות משתמשות במערכת תקשורת קולית מורכבת כדי להבחין בין סוגים מסוימים של טורפים[6]. אף יש הטוענים כי קריאות הנובחנית עשויות להעיד על סוג הטורף, גודלו, ומהירותו, וכן כי ישנן גם קריאות שמשמשות לתיאור סכנות אחרות שאינן טורפים.[דרוש מקור]

הבולטת ביותר, אולי, מבין קריאות הנובחנית היא הקריאה הטריטוריאלית של הזכר (בנובחנית שחורת-זנב), במהלכה הוא מותח את גופו ומניף את כפותיו הקדמיות באוויר תוך השמעת הקריאה[7]. כאשר אחד עושה זאת, זה גורם לפרטים אחרים בסביבה לעשות כמותו[8].

 
נובחנית קוראת את קריאת האזהרה שלה
 
נובחנית שחורת-זנב בחיפוש אחר עלים ועשבים על פני הקרקע.

חשיבות כמין-מפתחעריכה

הנובחנית נחשבת למין מפתח על ידי אקולוגים. היא הטרף העיקרי של מגוון טורפים בערבות כגון חמוס שחור-רגל, שועל קיט, עיט זהוב, גירית אמריקאית, ועקב פרוגינוס. מינים אחרים, כגון חופמי ההרים וכוס המחילות, משתמשים במאורות הנובחנית כאתרי קינון. וכאמור, מינים שונים של אוכלי עשב הראו העדפה למרעה שצמח בשטח המחיה של הנובחניות. עם זאת, רבים עדיין רואים בנובחניות מין מזיק, בשל נטייתם לפגוע בגידולים חקלאיים בשטח המחיה שלהן.  

לנובחניות ישנה נטייה לחלות במגפת הדבר, ומושבות רבות בטבע נמחו בשל מגפה זו[9][10][11]. כמו כן, בשנת 2002 נמצאה קבוצה גדולה של נובחניות בטקסס שלקו בטולרמיה[12].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא נובחנית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

 
נקבה עם פרט צעיר
  1. ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, האקדמיה ללשון העברית.
  2. ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, האקדמיה ללשון העברית.
  3. ^ "Journals of the Lewis and Clark expedition, "7th September Friday 1804. a verry Cold morning"". Libtextcenter.unl.edu. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2009. 
  4. ^ Chance, G.E. (1976).
  5. ^ 5.0 5.1 Hoogland, J.L. (1995) The Black- tailed Prairie Dog: Social Life of a Burrowing Mammal, Chicago, IL: The University of Chicago Press.
  6. ^ Slobodchikoff, C. N. (2002) "Cognition and Communication in Prairie Dogs", In: The Cognitive Animal (pp. 257–264), M. Beckoff, C. Allen, and G. M. Burghardt (eds) Cambridge: A Bradford Book.
  7. ^ C. N. Slobodchikoff; Bianca S. Perla; Jennifer L. Verdolin (2009). Prairie Dogs: Communication and Community in an Animal Society. Harvard University Press. עמ' 249–. ISBN 978-0-674-03181-4. 
  8. ^ Hoogland, J. (1996). "Cynomys ludovicianus" (PDF). Mammalian Species 535 (535): 1–10. doi:10.2307/3504202.
  9. ^ "Plague and Black-Tailed Prairie Dogs". U.S. Fish and Wildlife Service. 1999-03-23.
  10. ^ "Biologist Studies Plague and Prairie Dogs". California State University.
  11. ^ Robbins, Jim (2006-04-18). "Endangered, Rescued, Now in Trouble Again". The New York Times. Retrieved 2010-05-22.
  12. ^ "AVMA: Tularemia Outbreak Identified In Pet Prairie Dogs". Retrieved 2006-04-18.