פתיחת התפריט הראשי

נור א-דין מחמודערבית: نورالدين محمود; 18991981)[1] היה קצין עיראקי ממוצא כורדי[2] ששימש כמפקד חיל המשלוח העיראקי במלחמת העצמאות, מפקדם מטעם הליגה הערבית של כלל הצבאות הפולשים למדינת ישראל במלחמת העצמאות, וכן כראש ממשלת עיראק למספר שבועות ב-1952 ו-1953.

נור א-דין מחמוד
נור א-דין מחמוד
לידה 1899 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1981 (בגיל 82 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מחמוד נולד במוסול, והתגייס לצבא עיראק. בשנת 1948 היה בדרגת לואא' המקבילה לדרגת אלוף בצה"ל, ושימש כמפקד דיוויזיה 1 של הצבא העיראקי.[3] הנהגתה של עיראק הובילה קו קיצוני כנגד הקמת מדינת ישראל ושליטי עיראק תיאמו את פלישת מדינות ערב לשטח המדינה החדשה. את ההכנות הוביל קצין אחר בדרגת לואא' בשם איסמעיל ספואת, אך משפרצה המלחמה מונה מחמוד למפקד הכוחות הפולשים. מחמוד נשא בתואר "מפקד הצבאות הפולשים בפועל", כאשר בתואר "מפקד הצבאות הפולשים" נשא עבדאללה הראשון, מלך ירדן.[4] ב-8 במאי נפגש מחמוד עם עבדאללה, על מנת להכין את הכוחות ללחימה, ולאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל פלשו מדינות ערב לשטח המדינה החדשה.

למעשה, לא היה לכוחות הפולשים פיקוד אחיד, ופיקודו של מחמוד היה פורמלי בלבד, והוא לא שלט בפועל בניהול הקרבות.[5] על חיל המשלוח העיראקי פיקד בפועל זעים טאהר אל-זביידי ועל הכוח העיראקי הממוכן פיקד עקיד מוחמד רפיק עארף.[6]

חיל המשלוח העיראקי כשל במשימותיו, ולא הצליח להשתלט על האזורים אותם יועד לכבוש, באזור בית שאן ועפולה בעקבות כשלונו במהלך הקרב על קיבוץ גשר במאי 1948. עם זאת, הצליח לבלום את הסתערות כוחות צה"ל על ג'נין במהלך הקרב על ג'נין. ב-1949, לאחר סיום המלחמה, הוחזר חיל המשלוח לעיראק.[7]

בשנת 1952 שימש מחמוד כרמטכ"ל הצבא העיראקי. בנובמבר 1952 התפטרה ממשלת עיראק, בעקבות מהומות סטודנטים, והעוצר עבד אל-אילה הטיל על הפוליטיקאי הוותיק ג'מיל אל-מדפעי להקים ממשלה, אך הוא כשל בנסיונותיו. ב-23 בנובמבר 1952 מינה עבד אל-אילה את מחמוד לראש ממשלה. מחמוד דיכא את המהומות ביד קשה. ממשלתו של נור א-דין נועדה מלכתחילה להיות ממשלת מעבר קצרת ימים, והוא עצמו לא היה בעל שאיפות פוליטיות, פרט לשאיפה לשמר את שלטון בית המלוכה ההאשמי, לו היה נאמן.[8][9] בעקבות המהומות נערכו בחירות חדשות, והשלטון נערך להעברת השלטון מהעוצר עבד אל-אילה למלך פייסל השני שהגיע לבגרות. במסגרת זו הוטלה הרכבת הממשלה על אל-מדפעי, ששב והחליף את מחמוד כראש ממשלה ב-29 בינואר 1953.[10]

ב-1981 מת מחמוד.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אנציקלופדיה של מוסול
  2. ^ ירושלים, ירושלים עמ' 306
  3. ^ פסח מלובני, מלחמות בבל החדשה, הוצאת מערכות, 2009, עמ' 58
  4. ^ הליגה מכינה את הפלישה, על המשמר, 14 במאי 1948
  5. ^ אל"מ (מיל) אברהם איילון, ‏המעורבות העיראקית במלחמת העצמאות, מערכות 246, ספטמבר 1975
  6. ^ מלובני, עמ' 58
  7. ^ פסח מלובני, מלחמות בבל החדשה, הוצאת מערכות, 2009, עמ' 58
  8. ^ מיכאל אפל, המזרח התיכון בימינו: עראק, מלוכה, מהפכה, רודנות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005 עמ' 121
  9. ^ רמטכ"ל עיראק נטל לידו את השלטון במדינה, על המשמר, 24 בנובמבר 1952
  10. ^ אל -מידפעי בראש ממשלת עיראק, על המשמר, 30 בינואר 1953