ניהול זכויות דיגיטלי

ניהול זכויות דיגיטלי (Digital Rights Management, DRM) הוא מונח כללי לכל סוג של הסדר המאפשר הגבלה ושליטה על הפצה של תוכן בצורתו הדיגיטלית על ידי מפיציו. בדרך כלל, התוכן הוא עבודה המוגנת בזכויות יוצרים הנמצאות בידי המפיץ. תוכן דיגיטלי המוגן ב־DRM יכול להיות למשל קובצי שירים, סרטים וספרים אלקטרוניים.

רקע עריכה

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21, דיווחו ספקיות התוכן הגדולות על ירידה ניכרת במכירות התקליטורים. לטענת חברות המדיה, הירידה במכירות היא בגלל תופעת שיתוף קבצים הנפוצה ברשת האינטרנט. על מנת לשמר את המודל העסקי עליו הן מסתמכות, הן הציעו לבנות מנגנון טכנולוגי שימנע העתקה והפצה בלתי מבוקרת של מדיה דיגיטלית. מערכות ה-DRM נועדו לאפשר למחזיקים בזכויות היוצרים להפיץ תוכן בפורמט דיגיטלי, ובה בעת לשלוט על היכולת של המשתמשים להעתיק את התוכן הזה או להעבירו הלאה.

מגבלות הנוצרות על ידי מערכות כאלה הן לדוגמה

  • מניעת העתקה ועריכה
  • מניעת צפייה או משלוח לאדם לא מורשה
  • מניעת צפייה לאחר זמן תפוגה, למשל אפשרות צפייה עד 24 שעות
  • מניעת הקלטה על ידי מכשירי וידאו, למשל כמו מנגנונים שקיימים ב-HDMI
  • מניעת הדפסה של ספר אלקטרוני
  • מניעת העברת ספר אלקטרוני בין מכשירים שונים

בעוד שמערכות DRM הוצגו פעמים רבות כמערכות שנועדו לאכוף את חוקי זכויות היוצרים, הן התקשו לעשות זאת, מאחר שישנם מקרים רבים בהם השאלה האם שימוש בתוכן הוא שימוש מפר, תלויה בכוונת המשתמש ובהקשר בו נעשה השימוש בתוכן. בפועל ההגבלות שכופות מערכות DRM נקבעות באופן חד צדדי על ידי יצרני החומרה והתוכנה, בכפוף לדרישות מפיצי התוכן. הגבלות אלו עלולות, ולעיתים אכן פוגעות בזכויות השימוש ההוגן המוקנות לצרכני התוכן. עקב כך, ישנם ארגונים, כגון המוסד לתוכנה חופשית וקרן החזית האלקטרונית, אשר מביעים התנגדות עקרונית לשימוש בטכנולוגיות אלו. המוסד לתוכנה חופשית אף מכנה אותם "ניהול הגבלות דיגיטלי" (Digital Restrictions Management), והמבקרים בישראל נוהגים לכנות אותן בעברית "ניהול זכויות קניין" או בקיצור נז"ק.

גופי תקינה, תקנים ושיטות מקובלות להגנה על תוכן עריכה

יוזמה עסקית חדשה של ארבע חברות אלקטרוניקה (טושיבה, IBM, אינטל, מטסושיטה), הביאה להקמת ארגון בשם 4C entity, LLC להגנה על מולטימדיה ב-DVD. ארגון זה הוקם לאחר שמערכת ההגנה הראשונה להגנת תוכן ב-DVD בשם CSS ‏(Content Scrambling System) כשלה - אלגוריתם ההצפנה שלה ניתן לפיצוח. גישתו של הארגון להגנת תוכן ב-DVD היא מערכת הגנה חדשה בשם CPPM ‏(Copy Protection for Prerecorded Media).

ה- CPPM מתאים את ההצפנה של מדיה כך שגם אם מצויים באינטרנט הדרכים לפתיחת המדיה המוצפנת, אם למנגנון מסוים אין את הכלים הדרושים לפתיחת התוכן (להסיר את הצופן מהנתונים) הוא לא יוכל לראותו. אופן פתיחת המדיה המוצפנת משתנה על ידי מערכת ההגנה כך שהמידע המצוי באינטרנט עשוי לא להיות רלוונטי[1].

DRMS ‏ (Digital Rights Management Systems) הוא תקן להגנה על זכויות קניין אשר נעשה בו שימוש בתעשיות המוזיקה, הסרטים וההדפסה. DRMS מאפשר שליטה בגישה לתוכן דיגיטלי והשימוש בו. התקן מעניק ליוצרי תוכן את הטכנולוגיה הנחוצה על מנת להגן על זכויות הקניין הרוחני שלהם. הצרכן ישלם עבור פעולת הקריאה או ההאזנה לתוכן דיגיטלי ולא יוכל לשמור העתק של המקור לאחר התשלום. כל תעשייה מיישמת את התקן בצורה המתאימה לה - שימוש בסיסמה, הצפנה, מנועי חיפוש לגילוי העתקות ומערכת גביית תמלוגים הן הטכנולוגיות העיקריות[1].

הגנה חברתית של זכויות דיגיטליות עריכה

קיימת ביקורת על השימוש ב-DRM. כיוון שכל DRM סופו להיפרץ, נוצר מצב שדווקא הרוכשים ההוגנים מקבלים מוצר מוגבל לעומת רוכשים שפרצו את ה-DRM וכעת יכולים לעשות בקובץ כרצונם וללא מגבלות. אחד הפתרונות לטענות אלו הוא השימוש ב"הגנה חברתית". הגנת זכויות חברתית (Social DRM) היא צורה של הגנת זכויות דיגיטליות המבוססת על הטבעת פרטים מזהים כלשהם בעותק הדיגיטלי של הרוכש. זו הגנה פחות קשיחה כיוון שאינה מגבילה את הרוכש בשימוש בקובץ הדיגיטלי שרכש. ההגנה עצמה מבוססת על הרתעה וכן על סולידריות ואמון שבין הרוכש לספק.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Fetscherin, M., & Fetscherin, M. (2003). Comparing the usage of digital rights management systems in the music, film, and print industry. ACM International Conference Proceeding Series, Pittsburgh, Pennsylvania. 316-325.
  • Albin, M., Foroughi, A., & Gillard, S. (2002). Digital rights management a delicate balance between protection and accessibility. Journal of Info.Sci., 28(5), 389-395.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Fetscherin et al, 2003