ניילון נצמד
ניילון נצמד הוא יריעת פלסטיק המשמשת בין היתר לאריזת מזון על ידי עטיפת המזון או חתימת פתח הכלי המכיל אותו, כדי לשמר את הטריות לאורך זמן. הניילון נצמד למשטחים חלקים ללא חומר הדבקה, בזכות קשרי ואן דר ואלס, שהם קשרים אלקטרוסטטיים חלשים שנוצרים בין המולקולות של שני המשטחים הצמודים. ככל שהמשטחים גדולים יותר וחלקים יותר, כך ההצמדה חזקה יותר. עוביו של ניילון נצמד הוא כ-12.5 מיקרון.[1] הוא נמכר לרוב בגלילים, לעיתים בתוך קופסת קרטון בעלת שפה משוננת כדי להקל על חיתוכו.
חומרים המשמשים לייצור של ניילון נצמד עריכה
על אף שמו הניילון הנצמד איננו ניילון אלא פלסטיק. הוא יוּצר מלכתחילה מ-PVC, ועדיין זהו חומר הגלם העיקרי לייצורו. ייצור מחומרים אחרים מושפע מחששות על זליגת חומרים פלסטיים מתוך ה-PVC למזון, ועל היותו של ה-PVC רעיל וקשה למיחזור. חומר חלופי מקובל הוא LDPE (פוליאתילן בצפיפות נמוכה), הנחשב בטוח יותר. יתרונותיו של ה-PVC על ה-LDPE הם יכולת ההימתחות שלו, התורמת למראה מושך של מוצרי מדף הארוזים באמצעותו, והיצמדותו הטובה למגוון משטחים רב יותר. למרות זאת, ישנן מדינות המתחילות לאסור בחוק שימוש ב-PVC בצעצועים ובמגע ישיר עם מזון.
שימושים של ניילון נצמד עריכה
מלבד תעשיית המזון ושימוש ביתי לאריזת מזון, ניילון נצמד משמש גם לעיטוף מוצרים אחרים. בישראל הוא משמש לעיתים בענף העברת הדירות לעיטוף רהיטים, כתחליף לפלסטיק בועות.
ניילון נצמד המשמש לתעשייה נקרא גם ניילון סטרץ, בגלל שהוא נמתח על המוצר. יש גליל ניילון סטרץ ידני ויש גליל ניילון סטרץ למכונה. יש פרמטרים שונים העידים על מידת החוזק של הניילון, עובי הניילון הנמדד במיקרונים וכושר המתיחה שלו. בזמן ייצור הניילון משתמשים בחומר הנקרא אוקסיד המעניק לניילון חוזק מתיחה.
