ניקולאי בולגנין

ניקולאי בולגנין (ברוסית: Николай Александрович Булганин‏; 11 ביוני 1895 – 24 בפברואר 1975) היה פוליטיקאי סובייטי, איש המנגנון הצבאי והכלכלי הקומוניסטי של ברית המועצות בתקופות של סטלין, ראש ממשלת ברית המועצות בשנים 1955–1958. בזמן מלחמת העולם השנייה מילא תפקידים בכירים בצבא הסובייטי והועלה לדרגת גנרל-קולונל ובשנת 1947 לדרגת מרשל ברית המועצות. בשנים 1947–1949 כיהן כשר כוחות הביטחון של ברית המועצות ובשנים 1953–1955 כשר ההגנה של ברית המועצות. בשנים 1937–1938 כיהן כיושב ראש מועצת קומיסרי העם (ראש ממשלה) של הפדרציה הרוסית במסגרת ברית המועצות ובשנים 1938–1944 כסגן יושב ראש מועצת קומיסרי העם של ברית המועצות. בשנת 1957 אחרי שהואשם שיחד עם גאורגי מלנקוב ו-ויאצ'סלב מולוטוב ניסה להדיח את מנהיג המפלגה הקומוניסטית הסובייטית ניקיטה חרושצ'וב, סולק מראשות הממשלה ומנשיאות הוועד המרכזי של המפלגה. כמו כן נשללה לו דרגת המרשל. בולגנין היה חבר בסובייט העליון של ברית המועצות בין השנים 1937–1962.

ניקולאי בולגנין
Николай Александрович Булганин

צילום משנת 1955
לידה	30 במאי 1895 (יוליאני) ניז'ני נובגורוד, רוסיה, האימפריה הרוסית
פטירה	24 בפברואר 1975 (בגיל 79) מוסקבה, רוסיה, ברית המועצות
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
עיסוק	פוליטיקאי, בנקאי, איש צבא
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
פרסים והוקרה
עיטור לנין מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה לציון 30 שנים לייסוד צבא היבשה והצי של ברית המועצות מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 עיטור הדגל האדום (מונגוליה) הצלב הגדול עם כוכב של וירטוטי מיליטארי עיטור כוכב הפרטיזנים מסדר הרפובליקה של טובה מפקד עם כוכב של מסדר פולוניה רסטיטוטה מדליית "פרטיזן במלחמה הפטריוטית" דרגה 1 עיטור שחרור האומה מדליה לפרטיזן במלחמה הפטריוטית הגדולה מסדר צלב גרונוולד, דרגה 1 עיטור הדגל האדום גיבור העמל הסוציאליסטי מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 מדליית הניצחון על יפן מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין עיטור הכוכב האדום עיטור קוטוזוב, דרגה 1 מסדר סובורוב, דרגה 1 מדליית ההגנה על מוסקבה עיטור סובורוב דרגה 2 Medal "For Liberation of Korea

קורות חיים

ניקולאי אלכסדרוביץ' בולגנין נולד בעיר ניז'ני נובגורוד, שבתקופת ברית המועצות נקראה גורקי, בשנת 1895. בשנת 1917 הצטרף לתנועה הבולשיביקית ממנה התפתחה לאחר מכן המפלגה הקומוניסטית. אחרי מהפכת אוקטובר, בשנת 1918 גויס לצ'קה, הוועדה הכלל רוסית המיוחדת למלחמה באויבי המהפכה (ברוסית: ЧК - чрезвычайная комиссия), הגוף ממנו התפתחה המשטרה החשאית של ברית המועצות. הוא שירת עד לשנת 1922 בטורקסטן, אזור במרכז אסיה, המאוכלס ברובו בעמים טורקיים.

בהמשך נתמנה בולגנין למנהל בתעשיית הציוד האלקטרוני במוסקבה. בשנת 1931 נתמנה לראש עיריית מוסקבה. כסטליניסט נאמן עבר בולגנין ללא פגע את שנות הטיהורים הגדולים ואף קודם במעמדו ובשנת 1938 נתמנה להיות יושב ראש הבנק הממלכתי של ברית המועצות (קודמו של הבנק המרכזי של הפדרציה הרוסית) וסגן ראש הממשלה.

ניקולאי בולגנין בצילום משנת 1938

לאחר ההתקפה הנאצית על ברית המועצות ב-1941 נתמנה בולגנין להיות חבר בקבינט המלחמה של סטלין ויושב ראש ועדת ההגנה הלאומית בדרגת קולונל, בולגנין הגיע לדרגת מרשל, אך מעולם לא פיקד על גייסות. השבועון טיים הגדיר את בולגנין כ"בירוקרט במדי מרשל". בשנת 1944 נתמנה לתפקיד סגן שר ההגנה ושימש למעשה כסוכן העיקרי של סטלין בצבא האדום. השבועון "טיים" סיפר כי מתלוצצים עליו כי אינו מבחין בין מרגמה להוביצר.

לאחר תום המלחמה המשיך בולגנין להתקדם ובשנים 1947–1950 שימש כסגן ראש הממשלה. לאחר מות סטלין ב-1953, בתקופת שלטונו של גאורגי מלנקוב, שימש סגן ראש הממשלה ושר ההגנה של ברית המועצות. הוא תמך בניקיטה חרושצ'וב בהדחתו של מלנקוב, וכגמול על כך נתמנה בפברואר 1955 לראש ממשלת ברית המועצות (כתוארו, יושב ראש מועצת השרים של ברית המועצות).

לכאורה תמך בולגנין ברפורמות שהנהיג ניקיטה חרושצ'וב ליתר חופש בברית המועצות, הוקעת שלטונו של סטלין וביזור רשויות השלטון. חרושצוב ובולגנין הוכרו כצמד בלתי נפרד לכאורה וביחד ערכו סיורים בהודו, בריטניה ויוגוסלביה, עם זאת בשלב מאוחר יותר גילה בולגנין את דעותיו האמיתיות, הסטליניסטיות והשמרניות.

במעמדו כאחד מצמד המנהיגים נטל בולגנין חלק בדיכוי האכזרי של המרד ההונגרי ב-1956. בתקופת דיכוי המרד פתחה מדינת ישראל במבצע סיני. לאחר שהמבצע הסתיים בניצחון ישראלי ובכיבוש חצי האי סיני ורצועת עזה, פתחה ברית המועצות במהלכים מדיניים לגרום לנסיגת כוחות צה"ל מהטריטוריה המצרית, כולל השמעת איום בוטה על עצם קיומה של המדינה. בולגנין שימש ככלי דרכו הביעה ברית המועצות את איומיה על ישראל.

בשידור לילי לאומה ב-8 בנובמבר 1956 הודיע ראש הממשלה דוד בן-גוריון על הסכמת ישראל לנסיגה מסיני. הנאום שודר כיממה בלבד לאחר שיום קודם לכן הודיע בן-גוריון בכנסת כי ישראל לא תחזור לקווי שביתת הנשק. בן-גוריון ציטט שתי איגרות בהולות שהגיעו אליו האחת מנשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר והשנייה מראש ממשלת ברית המועצות ניקולאי בולגנין, בהן נדרשה ישראל לסגת מהשטחים שכבשה. בעוד איגרתו של נשיא ארצות הברית נקטה בלשון אדיבה ובביטויי ידידות לישראל, הייתה איגרתו של בולגנין בוטה וכללה איום מפורש על עצם קיומה של מדינת ישראל:

"הממשלה הסובייטית כבר הביעה גינויה המוחלט לתוקפנות של מדינת ישראל וכן של אנגליה וצרפת נגד מצרים, המהווה הפרה ישירה וגלויה של תקנות האו"ם ועקרונותיו. הרוב המכריע של מדינות העולם גינה אף הוא את מעשה התוקפנות וקרא לממשלות ישראל, אנגליה וצרפת להפסיק בלי דיחוי את הפעולות הצבאיות ולהוציא מן הטריטוריה המצרית את הצבאות שפלשו לשם... ממשלת ישראל משחקת בצורה נפשעת וחסרת אחריות בגורל העולם ובגורל עמה היא. היא זורעת איבה כזאת למדינת ישראל בין עמי המזרח, שאינה יכולה לא להשאיר רישומה על עתיד ישראל ושמעמידה בסימן שאלה את עצם קיומה של ישראל בתור מדינה"

החלטת הנסיגה נתקבלה לא רק בשל איומו של בולגנין, אלא גם בשל העובדה שמאיגרתו של הנשיא אייזנהאואר ניתן היה להבין כי ארצות הברית לא תעמוד הפעם לימין ישראל.

מעולם, לא לפני איגרתו של בולגנין ולא לאחריה, לא הושמע איום כה מפורש נגד מדינת ישראל ממעצמה עולמית או כל מדינה אחרת (למעט ארצות ערב בתקופות של עימותים ומאיראן).

בקיץ 1957 גילה בולגנין את השקפתו האמיתית, השמרנית - סטליניסטית, כאשר חבר לקבוצת אישי הצמרת הסובייטית בראשות ויאצ'סלב מולוטוב ולזר קגנוביץ' (שכונתה "הקבוצה האנטי-מפלגתית"), בניסיונה הכושל להדיח את ניקיטה חרושצ'וב בשל הרפורמות שלו. כאשר הניסיון נכשל, הושאר בולגנין זמן מה במעמדו, אך במרץ 1958 הדיח אותו חרושצ'וב מתפקידו והוא נתמנה ליושב ראש הבנק הממלכתי, תפקיד שכבר מילא בעבר הרחוק. בספטמבר אותה שנה הודח בולגנין מן הפוליטבירו, המוסד הראשי של הנהגת המפלגה הקומוניסטית. התואר מרשל נשלל ממנו והוא הוגלה לסבסטופול שם מילא תפקיד זוטר של ראש הוועדה הכלכלית של החבל. בפברואר 1960 פרש לגמלאות.

ניקולאי בולגנין נפטר ב-1975. בן 79 היה במותו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקולאי בולגנין בוויקישיתוף

• על בולגנין בשבועון טיים כאשר נתמנה לראש ממשלה
• על בולגנין באתר ספרטקוס
• תמונת בולגנין בשער השבועון טיים
• ניקולאי בולגנין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ניקולאי בולגנין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ניקולאי אלכסנדרוביץ' בולגאנין (1895-1975), דף שער בספרייה הלאומית
• ניקולאי בולגנין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)