ניקולאי לשינגר

ניקולאי לשינגררוסית: Николай Лешингер;‏ 22 במאי 1912 - 3 בדצמבר 2003), מהנדס מאודסה, מחסידי אומות העולם, שהציל נער יהודי במלחמת העולם השנייה וקשר את גורלו עם מדינת ישראל.

ניקולאי לשינגר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 במאי 1912 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2002 (בגיל 89 בערך)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מהנדס עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסיד אומות העולם
פרסים והוקרה חסיד אומות העולם (30 בדצמבר 2001) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם ניקולאי לשינגר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים עריכה

ניקולאי בן העיר אודסה, היה בן בכור להוריו שעבד במפעל לייצור שמן. בשנת 1939 נישא לרחל כהן, יהודייה. עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות במבצע ברברוסה שלח ניקולאי את רחל עם בתם הקטנה מזרחה ועבר לגור בבית אימו טטיאנה באודסה.[1]

אודסה נכבשה על ידי הצבא הרומני ששיתף פעולה עם גרמניה הנאצית ב-11 באוקטובר 1941. חודשיים לאחר מכן ראה ניקולאי את היהודים המגורשים מן העיר כשהם מובלים לאורך הרחוב שבו גר. ניקולאי הבחין בילד כבן 11 שנורה על ידי שוטר נאצי בזמן שניסה לברוח. הנער נפל על הקרקע ואיבד את הכרתו. לאחר שהשיירה חלפה, ניגש ניקולאי אל הנער והבחין כי הוא נפצע ברגלו. ניקולאי נשא את הילד לביתו, טיפל בו וחבש את רגלו.[2]

לאחר שהנער חזר להכרה, סיפר לניקולאי ששמו אלכסנדר גילרמן. אלכסנדר סיפר שאמו חיה צעדה איתו בשיירת המגורשים והיא דחפה אותו כדי שימלט. ניקולאי החליט לקחת את אלכסנדר תחת חסותו והחביא אותו בבית אמו בזמן המלחמה. אלכסנדר הוחבא במזווה שהיה בדירה. המזווה היה בעל דלת מוסווית ושטיח כניסה שכיסה את פתח הכניסה אליו, ודלת המזווה נחסמה על ידי מיטת האם. ניקולאי טיפל באלכסנדר חודשים רבים עד שהבריא. כשנתיים וחצי, מדצמבר 1941 עד שחרור אודסה בידי הצבא האדום ב-10 באפריל 1944, החביא ניקולאי את אלכסנדר בתוך המזווה תוך ידיעה שאם הצבא הגרמני יגלה אותו, הם יהרגו אותו ואת משפחתו.[2]

לאחר המלחמה עריכה

בסיום המלחמה התאחד ניקולאי עם אשתו ובתו ששהו בקזחסטן במהלך המלחמה וחזרו לאודסה. ניקולאי עבד במפעל לייצור שמן עד יציאתו לגמלאות. באוקטובר 2001, כאשר היה בן 89, הוא ומשפחתו עלו לישראל וקבעו את ביתם בבית שמש. ב-3 בדצמבר 2003, הלך ניקולאי לעולמו בגיל 92.[2]

הכרה והנצחה עריכה

ב-30 בדצמבר 2001, ניקולאי הוכר כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם. בטקס שהתקיים לכבודו ביד ושם אמר ניקולאי: "מעולם לא חשבתי שמה שעשיתי היה כה משמעותי". במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב) אותר קברו של ניקולאי בבית העלמין בבית שמש.[3]

לקריאה נוספת עריכה

  • גרשון פינצ'בסקי. חסד אחרון: סיפורים של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יד ושם, 2023, עמ' 143
  • תיק חסיד אומות העולם מס' M.31.2/9600 ארכיון יד ושם

הערות שוליים עריכה