נקרוזה
נֶקרוֹזָה (באנגלית: necrosis, necrose, ביוונית: Νεκρός = מוות) היא מוות של תאים ברקמת חיה באופן בלתי מתוכנן, שבעקבותיו נוצר תהליך של נמק. להבדיל מנקרוזה, אפופטוזה היא מוות תאי מכוון כחלק מתהליכי הגוף. נקרוזה עלולה להיגרם מסיבות שונות ובכללן פציעה, זיהום, סרטן, שבר, טוקסין ודלקת כרונית, והיא גוררת אחריה שינויים ברקמה ובאיבר כתוצאה מאנזימים מתוך התא או מחוצה לו. נקרוזה היא פתולוגית ואינה חלק מתהליך פיזיולוגי, ולא קורית בתהליך החלמה של פצע רגיל.
 | |
| טיפול |
phentolamine  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D009336 |
  | |
הן נקרוזה והן אפופטוזה מתרחשות אך ורק כאשר הגוף חי, שכן כאשר הגוף מת מתחילים תהליכים של אוטוליזה. כמו כן, הדפוסים המאפיינים את הנקרוזה מחייבים רקמה חיה מסביב לה. עם זאת, למוות תאי נקרוטי מספר מאפיינים המבדילים אותו מאפופטוזה. קרום התא במוות תאי מסוג זה נפרץ ואינו מהווה מחסום בררני, דבר אשר גורם לתוכן התא להשתחרר מן הציטופלזמה לנוזל הבין-תאי ולזרם הדם, שם המרכיבים התוך-תאיים מעוררים גיוס של תאי דלקת לאתר המוות התאי שמגבירים עוד יותר את השינויים המורפולוגיים באתר. מאחר שתוכן התא משתחרר ללא בקרה, מרכיבי התא המת אינם מסודרים במבנים המאפשרים את פינוים היעיל על ידי מקרופאגים, ובמקום זאת הם מפונים על ידי מערכת הלימפה. כמו כן, הליזוזומים נפרצים ומשחררים את תכולתם – אנזימים פרוטאוליטים המפרקים חלבונים. אנזימים אלה הורסים את התא ובמקרה של נזק רקמתי נרחב מזיקים לרקמה כולה ולעיתים לאיברים מרוחקים כמו הכבד והכליות.
במהלך התהליך הנקרוטי הגרעין מתפרק בשלושה שלבים מובחנים: פיקנוזה, שבה הגרעין נדחס למסה קטנה, התפוררות הגרעין (קריורקסיס) ותמס הגרעין (קריוליזה), שבו כבר לא רואים גרעין. למרות הבזופיליה שבעקבות יציאת חומצות הגרעין אל חלל התא, הציטופלזמה בצביעה המטוקסילין ואאוזין הופכת יותר אאוזינופילית, ואובדן הגליקוגן הופך אותה למבריקה.
לעיתים ניתן להשתמש בטיפול ברימות של זבובים מסוימים כתרופה במקרה של פצע נקרוזי.
דפוסי נקרוזה
עריכהנקרוזה קואגולטיבית
עריכה.JPG)
נקרוזה קואגולטיבית (נמק קרישה) היא נקרוזה המתרחשת על פי רוב כתוצאה מאיסכמיה ברקמות כמו שריר הלב, הכליה והטחול. בעקבות האיסכמיה נוצר מחסור בחמצן, שמביא לדלדול ATP ולהעלאת החומציות בתא, שמסתכמים בדנטורציה ובקרישה של חלבונים. משום כך, ניכרת ציטופלזמה אאוזינופילית (ורודה) ומבריקה לעיתים, השמורה היטב לאחר תמס הגרעין. גבולות התאים בדפוס נקרוזה זה נשארים ברורים, אולם הם ריקים. בסוף התהליך התאים מפורקים לחלקים ונבלעים על ידי תאי הדלקת.
נקרוזה ליקוופקטיבית
עריכהנקרוזה ליקוופקטיבית (נמק מתנזל) מתרחשת באיברים שבהם התאים מתפרקים במהירות, למשל במוח. הנקרוזה נראית מדוללת עם חללים, ובמיקרוסקופ אור ניתן לראות גם מקרופאגים קצפיים.
נקרוזה גבינתית
עריכהנקרוזה גבינתית אופיינית לגרנולומות המופיעות במחלת השחפת. הגרנולומות, שנוצרות מכישלון מקרופאגים לעכל את חיידק השחפת ומהצורך לבודדו בעקבות ניסיון כושל זה, מכילות מקרופאגים דמויי אפיתל הצמודים אחד לשני ומבודדים את החיידק מן הסביבה. בגרנולמות רקמה מתה וחיידקים ולהן מראה של עיסה ורודה עם אבק תאים במרכזן, כעין גבינה.
נקרוזה שומנית
עריכהנקרוזה שומנית ניכרת בדלקת לבלב חריפה. סתימה של הצינורות בלבלב גורמת ליציאה של אנזימים אל הרקמה, אשר מפרקים שומן סביב הלבלב. הנקרוזה נראית כאזורים צהבהבים כתוצאה מהתיישבות סידן על השומן שמשווה לרקמה מרקם סבוני. במיקרוסקופ נראים ברקמה צלליות של תאי שומן, ללא גרעינים ולעיתים תוך התקלפות הממברנות, אלא אם מגיעים תאי דלקת. התאים הנקרוטיים מפורקים ונבלעים.
נקרוזה גנגרנוטית
עריכהנקרוזה גנרנוטית היא תוצאה של אי-ספיקת דם עורקית או ורידית המובילה לאיסכמיה. בדרך כלל היא מופיעה ברגל סוכרתית, וניתן לראותה גם בתוספתן. מדובר בשילוב של נקרוזה קואגולטיבית וליקוופקטיבית שעליה מתיישבים חיידקים. נמק יכול להיות יבש, רטוב או גזי, לפי סוג הנקרוזה השלטת ותכולת החיידקים בו.
נקרוזה פיברינואידית
עריכהנקרוזה המתרחשת בעת פגיעה בדופנות כלי הדם. כאשר פיברין חודר לדופן, הוא מקנה לה צבע אדמדם תחת המיקרוסקופ.
נקרוזה המורגית
עריכהנקרוזה המורגית חלה כתוצאה מעודף בכלי דם. נקרוזה מסוג זה דורשת הוצאה בניתוח.
קישורים חיצוניים
עריכה
- נקרוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- חנינה מולקולרית
נמק (נקרוזיס), דף שער בספרייה הלאומית
