גבינה

שם כללי לקבוצת מוצרי מזון מבוססי חלב

גבינה היא מוצר חלב מוצק המיוצר מחלב של פרות, עיזים, כבשים, תאו (באפלו) ויונקים אחרים. עם זאת, החלב המתאים ביותר לייצור גבינות הוא של מעלי הגרה מאחר שהוא עשיר בחלבון החלב קזאין. ברחבי העולם קיימים כ-500 סוגים ייחודיים של גבינות ואלפי סגנונות המתבססים על סוגים אלה. אף על פי שכל הגבינות מיוצרות מאותו חומר גלם (חלב), מגוון הטעמים והמרקמים הוא עצום. הטעמים השונים של הגבינות הם תוצאה של מספר משפיעים: מקור החלב (סוג החיה ותזונתה), טכניקת הייצור, תמהילים שונים של חיידקים וסוגי עובשים, רמות שונות של שומן, ומשכי זמן שונים של התיישנות (אנ'). גורמים אחרים כוללים הוספת חומרי טעם כמו עשבי תיבול, תבלינים, סוג העץ המשמש לאחסון ועיבוד בשיטות שונות כמו עישון מזון. גם תהליך הפסטור יכול להשפיע על טעם המוצר.

גבינה
מאכלים
סוג cheese and cottage cheese, רכיב קולינרי, מוצר מזון עריכת הנתון בוויקינתונים
מרכיבים עיקריים חלב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פועלות מייצרות גבינה במחלבת "תנובה" בתל אביב (1934)
מכירת גבינות בשוק
שוק גבינות חאודה בעיר חאודה, הולנד

היסטוריה

עריכה

הגבינה היא מאכל עתיק במיוחד שייצורו החל עוד בתקופה הפרהיסטורית. העדויות הקדומות ביותר לייצור גבינה התגלו בפולין ובסהרה ומתוארכות לאלף השישי לפני הספירה (לפני כ-7500 שנה).

נתח הגבינה העתיק ביותר נמצא על ידי חוקרים בשנות ה-30 של המאה הקודמת במדבר טקלמקאן (אנ') בסין, והיא מתוארכת לשנת 1615 לפני הספירה. הגבינה, שהייתה קבורה ליד כמה מומיות, הייתה ארוזה בוואקום ונמצאה במצב סביר.[1]

ייצור גבינה התפתח מאוד בתקופה הרומאית והפך לתהליך מתוחכם מאד. ברחבי תחום שליטת רומא התפתחו טכניקות שונות ומגוונות לייצר את המאכל. רבגוניות זו הגיעה לשיאה בזמן המהפכה התעשייתית והידרדרה בעקבות מיכון הייצור.

מזה אלפים רבים גבינה משמשת למאכל מונע רעב וככזה הרצוי למסעות ארוכים. הגבינה יעילה כמזון בזכות ניידותה, חיי המדף הארוכים שלה והכמויות הגדולות של שומן, חלבון, סידן וזרחן שיש בה. גבינה יותר קלה וקומפקטית מחלב, שממנו מייצרים אותה, וניתן לשמרה לתקופות ארוכות.

מקורות

עריכה

"גבינה" היא מילה יחידאית בתנ"ך המופיעה בספר איוב: "הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי".[2] אך ככל הנראה הגבינה נזכרת גם בספר שמואל, בשם אחר, כאשר ישי אומר לבנו דוד לקחת את "חריצי החלב" (וכתרגום יונתן: "גובנין דחלבא") מתנה לשר האלף.[3]

מקורותיו המדויקים של ייצור הגבינה אינם ידועים, וההערכות נעות בין 8000 לפנה"ס (כשכבשים בויתו לראשונה) ועד 3000 לפנה"ס בערך. שבטים טורקיים במרכז אסיה או במזרח התיכון גילו את תהליך הייצור באותו זמן כשיוגורט הומצא. על פי אגדה ידועה, נווד ערבי שסחב חלב במכל עשוי מבטן בעל חיים במדבר גילה כי חלבו הופרד לגבנים ומי גבינה על ידי אנזים ההגבנה שבקיבת בעל החיים.

במציאות, ייצור גבינה פותח כשיטת שימור חלב מוחמץ או מוקרש דרך לחיצה או המלחה והשימוש באנזים הגבנה הגיע לאחר מכן. העדות הארכאולוגית הראשונה לייצור גבינה נתגלתה באתר פרהיסטורי בן 7,500 שנה במחוז קויאוויה שבפולין של ימינו. ארכאולוגים שעבדו באתר חשפו כלי חרס מחוררים, אשר לדעתם שימשו לסינון החלב בתהליך ייצור הגבינה[4] אנליזה כימית של החרסים מצאה שומנים אופייניים לחלב מעלי גרה ואיששה את ההנחה.[5] כיוון ששומנים מחלב גולמי אינם נשמרים, הרי שהחלב עבר תהליך עיבוד (לגבינה או גהי).[6] גבינות קדומות אלו היו די מלוחות ומרות ודומות במראה לגבינות קוטג' ופטה של ימינו. ייצור גבינה איפשר ניצול חלב גם באוכלוסיות שבהן לא התפתחה עדיין עמידות ללקטוז.[6]

מהמזרח התיכון יובא ייצור הגבינה לאירופה, שם אקלים קריר יותר קיצר את זמן ההמלחה. גבינה פחות חמוצה ומלוחה זו הייתה מקום ראוי להתרבות מגוון חיידקים ועובשים שמציעים טעמים חריפים יותר.

התקופה הקלאסית

עריכה

לפי המיתולוגיה היוונית, הגבינה הומצאה על ידי האל אריסטראוס (אנ'). הומרוס, שחי במאה ה-8 לפנה"ס, מזכיר באודיסיאה ייצור ושימור של גבינות כבשים ועיזים.

בתקופת רומא העתיקה גבינה הייתה מאכל יומיומי וייצורה היה אומנות מתוחכמת. יצירות מהמאה הראשונה לפנה"ס מתארות את ייצור הגבינה הרומאית שדומה יחסית לתהליך המודרני; התהליך כלל הקרשת המסו, עיבוד הגבן, המלחה, והתיישנות. הקיסרות הרומית הרכיבה תהליך קבוע ותקין לייצר גבינה. יתר על כן, האימפריה העצומה הפיצה את הגבינה לארצות שהיו תחת שליטתה, בהן המאכל לא היה ידוע.

התקופה הפוסט-קלאסית

עריכה

בעוד מערכת המסחר של הקיסרות הרומית התפזרה ייצור גבינה באירופה גוּון עוד יותר, כשאזורים שונים פיתחו מסורות וטכניקות מיוחדות. ההתקדמות בייצור נעשתה איטית יותר בימי הביניים לאחר שרומא נפלה. למעשה, רבות מהגבינות המוכרות לנו כיום לא פותחו עד לאחר העידן הזה (גבינת הצ'דר פותחה ב-1500 לספירה, פרמזן ב-1597, גאודה ב-1697 וקממבר ב-1791).

התקופה המודרנית

עריכה
 
חריץ טום

המפעל הראשון לייצור גבינה נבנה בשווייץ ב-1815; אך הייצור ההמוני של המאכל הצליח לראשונה בארצות הברית - ב-1851, כאשר חלבן ממדינת ניו יורק התחיל לייצר גבינה בפס ייצור ובמהלך העשורים הבאים מאות מפעלים דומים קמו ברחבי ארצות הברית.

בשנות ה-60 של המאה ה-19 החל הייצור ההמוני של אנזים הגבינה ועד תום המאה הצליחו מדענים לייצר תרביות חיידקיות טהורות שאיפשרו את ייעול הייצור.

בזמן מלחמת העולם השנייה עבר היקף הייצור של גבינה במפעלים את היקף הייצור המסורתי, ומאז רוב הגבינה בארצות הברית ובאירופה מיוצרת במפעלים. במאה ה-20 פותח תהליך לעיבוד חתיכות גבינה שנותרו מהייצור דרך הוספת חומרים מתחלבים, מלח וצבע מאכל. מוצר זול זה, שנקרא "גבינה מעובדת", נפוץ עד מהרה, למרות טעמו הנחות.

כיום הגבינה היא מוצר חקלאי עיקרי. על פי ארגון המזון והחקלאות, ב-2004 יוצרו ברחבי העולם מעל 18 מיליון טונות של גבינה. גרמניה היא היבואנית הגדולה ביותר של גבינה, וצרפת, שבה מיוצרים כ-400 סוגי גבינה, היא היצואנית הגדולה ביותר.

תהליך ייצור גבינה

עריכה
  ערך מורחב – גבנות
 
הכנת גבינות במפעל

בתהליך ייצור הגבינה מופרד הגבן (curd), המרכיב המוצק, ממי הגבינה (whey). הקרשת החלב נעשית בעזרת מחמצת החלב או אנזים הנקרא "אנזים הגבנה". מחמצת החלב, למשל לבן, יוגורט או שמנת חמוצה, היא תרבית של חיידקי חומצה לקטית. הם גורמים ללקטוז שבחלב (סוכר החלב) להפוך לחומצה לקטית ולהוריד את ה-pH, דבר הנחוץ להקרשת החלב. התהליך מתרחש בטמפרטורה שבין 20-45 מעלות צלזיוס ונמשך בין 30 דקות ל-36 שעות. הוספת אנזים הגבנה גורמת לפירוק החלבון העיקרי שבחלב, קזאין, לצורה לא מסיסה, כלומר האנזים מביא לשקיעה של החלבון וליצירת מרכיב מוצק. ניתן להימנע משימוש באנזים הגבנה. מרקם הגבינה במקרה זה שונה (רך יותר).

ניתן להשתמש בחומצה כמו חומץ או מיץ לימון בנוסף למחמצת החלב או במקומה. ניתן אף להשתמש בהחמצה הטבעית של החלב על ידי השארתו מחוץ למקרר למשך מספר ימים. בשיטות אלו ירידת ה-pH גורמת לדנטורציה של הקזאין ולקרישה. הגבינות שמתקבלות בצורה זו חמוצות יותר. בנוסף למחמצת, החיידקים שחודרים לגבינה מהווים אף הם גורם מרכזי בקביעת המרקם והטעם שלה.

מי גבינה

עריכה

בחלב פרות 20%-10% הופך לגבן ויתרת הנוזלים הם 'מי גבינה'. כדי לנקז את מי הגבינה מתוך הגבן, חותכים את הגבן לגושים באמצעות 'נבל חיתוך'. גודל גושי הגבן הרצויים הוא 1.2 ס"מ. בחישת הגבן וחימומו ינקזו יותר ממי הגבינה. גושי גבן קטנים, המנוקזים יותר ממי גבינה, ישמשו להכנת גבינות קשות וגושי גבן גדולים ישמשו להכנת גבינות חצי קשות (צפתית, ברי, קממברט). מי הגבינה מכילים לקטוז ומינראלים המומסים במים וכן חלבוני מי גבינה, אשר נקשרים בחימום (ולא כתוצאה מפעילות אנזימטית), ומהם מיצרים את גבינת הריקוטה, כמו גם משקאות עתירי חלבון, מזון לתינוקות ומוצרי אפייה.

גיבוש

עריכה

לאחר הפרדת הגבן ממי הגבינה מעבירים את הגבן למכלים או למתקן דחיסה. בייצור גבינות קשות עובר הגבן מספר שלבים: ראשית, מכניסים את הגבן לתבנית בצורת גלגל הגבינה הרצוי, ולוחצים אותו במכבש לניקוז נוסף של מי הגבינה. לאחר מכן מוטבל גלגל הגבינה למשך מספר ימים במשרה של מי מלח ותבלינים במהלכם מתגבש טעמה האופייני ונוצרת קליפת הגבינה. בשלב הבא, עוברת הגבינה הבחלה במשך כמה שבועות, בהן מתפתח מרקמה, ולבסוף מתיישנת הגבינה במשך כמה חודשים, במהלכם מתקבעים מרקמה וטעמה הסופי.

הכנת גבינה באמצעות שרף תאנים

עריכה

שרף מעץ תאנה, ותאנים לא בשלות מכילים אנזים הנקרא פיקאין, הגורם לחלב להתגבש לגבן, בעת העתיקה השתמשו בהן ליצר גבינה מחלב. יש לכך רמזים בכתבי הומרוס, כפי שמשתקף מהציטוט הבא מהאיליאדה (בתרגום חופשי מאנגלית) – "כמו שמיץ התאנה נוסף לחלב, והחלב מתגבן עם ערבובו, באותה מהירות החלים ארס הזועם".[7] קולומלה (Columella), אגרונום וסופר רומי (70-4 לספירה) מונה את אמצעי הגיבון המוכרים ברומא וממליץ על גיבון בעזרת שרף של תאנה. אמצעי זה נזכר גם במשנה, מסכת ערלה, פרק א', משנה ז'.[8][9]

גבינה בתרבות

עריכה
 
בארוחות חגיגיות נהוג להגיש גבינות קשות על קיסמים.

לגבינה יש מקום מרכזי בתרבות המערבית מזה מאות שנים. גבינות רבות נחשבות למאכלים אקזוטיים ויקרים למדיי. במהלך השנים פותחה טכניקה מתוחכמת מאוד להתאמת הגבינה העדיפה לפי טעם היין המוגש בארוחה. בארוחות רבות בעולם המערבי גבינה יכולה להופיע במגוון מאכלים בתור מתאבן עם פירות או רקיקים, מילוי, רוטב או אפילו בתור מנה עיקרית או מרכיב בקינוחים.

לעומת זאת, לעיתים רחוקות מופיעה גבינה במאכלים ממטבחי מזרח אסיה, בדומה להיעדר מוצרי חלב בתזונת האזור. אולם באזורים מסוימים שותים חלב יאקים מבויתים וסוסים. בסין מכירות הגבינה נוסקות במהירות, אך עדיין קטנות בהשוואה לאירופה וארצות הברית.

תזונה ובריאות

עריכה

ניתן לאכול גבינות טריות, מבושלות, עם מאכלים אחרים או לבדן. בחימום רוב הגבינות ניתכות ומשחימות, כתלות באחוז השומן בהן. גבינות עתירות שומן, כמו רקלט, ניתכות באופן חלק; ניתן להמס סוגים אחרים דרך הוספת חומצות או עמילן. תבשיל הפונדו, שבו יין משמש כמחמיץ, הוא דוגמה טובה לתבשיל המבוסס על גבינה מותכת. גבינות אחרות נעשות אלסטיות או נמתחות כשמחממים אותן, תכונה רצויה במאכלים כמו פיצה. ישנן מספר גבינות שאינן ניתכות במידה שווה, שומניהן נפרדים בעודן מתחממות ואף יש גבינות שמתקשות עוד יותר כשמחממים אותן, כמו הנולי וריקוטה. גבינות הן מקור טוב לחלבון איכותי, אשלגן, סידן, זרחן, וויטמינים מקבוצת B. מומלץ לבחור בגבינות המכילות יותר סידן ופחות שומן ונתרן.

גבינות שונות זו מזו בתכולת הסידן שלהן: יש גבינות מועשרות וכאלה שאינן. בתוך כך, יש גבינות המכילות יותר סידן מאחרות באופן טבעי, כמו גבינת הריקוטה. ככלל, גבינות קשות מכילות לרוב יותר סידן מאשר גבינות רכות. גבינות נבדלות ביניהן גם ברמות השומן (נעות בין אחוזים בודדים לעשרות אחוזים) והמלח (מטעם נייטרלי ועד מלוח מאוד). בדרך כלל, גבינה מציעה כמות גדולה של סידן, חלבון וזרחן. תזונתית, גבינה היא פשוט חלב מרוכז: מנה של 30 גרם (כחתיכה אחת) של גבינת צ'דר מכילה כ-7 גרם חלבון ו-200 מיליגרם סידן. יש לצרוך כ-200 גרם של חלב כדי לקבל מידה דומה של חלבון וכ-150 גרם לקבלת מידה דומה של סידן. בגבינות בעלות אחוזי שומן גבוהים קיים שומן רווי בכמויות גבוהות.

מחקרים רבים הראו, שאכילת לפחות שלושה מוצרי חלב ליום עשויה להפחית את הסיכון למחלות עצם ושברים. חוקרים מייחסים את ההשפעה המיטיבה של מוצרי החלב לרכיבים התזונתיים המצויים בהם והתומכים בבניית העצם, בנוסף לסידן, כמו: חלבוני החלב, זרחן, מגנזיום, אשלגן, אבץ, ויטמין D וויטמין A. במחקרים נמצא כי צריכת מוצרי חלב עשויה להגן מפני מחלות לב בעיקר בזכות ההשפעה על גורמי הסיכון למחלות אלו (יתר לחץ דם, השמנה, וכולסטרול גבוה). במחקרים נוספים נמצא כי צריכת מוצרי חלב עשויה לסייע במניעת סוכרת מסוג 2. בנוסף, נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב וסיכון מופחת לפתח את התסמונת המטבולית, המהווה גורם סיכון הן למחלות לב והן לסוכרת מסוג 2. ארגון הלב האמריקני מעודד צריכה של מוצרי חלב דלי ומופחתי שומן, כחלק מ"תזונה בריאה".

הרכב תזונתי

עריכה

להלן הרכבם התזונתי של מספר סוגי גבינה במנה של כ-28 גרם: כמות הפחמימות אינה כתובה כי, בדרך כלל, היא נעה בין אפס עד 2 גרם בלבד.

קלוריות שומן שומן רווי כולסטרול חלבון סידן
גבינת צ'דר
כמות 114 9 גרם 6 גרם 30 מיליגרם 7 גרם
% מהצריכה היומית 14 30 10 20
גבינת גאודה
כמות 101 8 גרם 5 גרם 32 מיליגרם 7 גרם
% מהצריכה היומית 12 25 11 20
גבינת עיזים רכה
כמות 76 6 גרם 4 גרם 13 מיליגרם 5 גרם
% מהצריכה היומית 9 21 4 4
גבינת "אמריקן" מעובדת
כמות 93 7 גרם 4 גרם 23 מיליגרם 5 גרם
% מהצריכה היומית 11 21 8 16

סוגי גבינה

עריכה
 
גבינות מסוגים שונים במרכול

החלוקה העיקרית של גבינות היא בין גבינות בשלות (קרי שעברו תהליך הבשלה) וגבינות טריות. בנוסף, ניתן את סוגי הגבינה השונים על פי פרמטרים רבים נוספים: סוג החלב ממנו עשויה הגבינה, דרגת הקושי של הגבינות, משך זמן ההתיישנות שלהן, חומרים שונים המוספים לגבינות, ארץ המוצא של הגבינה ועוד. להלן רשימה חלקית של סוגי גבינות.

גבינות טריות

עריכה
 
גבינת ברינזה (אנ') מרוחה על פרוסת לחם
 
גבינת ריקוטה תוצרת בית
 
גבינת לבנה של תנובה לייצוא

גבינות טריות, או לבנות, הן גבינות שלא עברו תהליך הבשלה. גבינות אלו מכילות על פי רוב בין 1/2% ל-30% שומן, ולעיתים מכילות תוספות כגון פירות, אגוזים, דגנים, ירקות או תבלינים. גבינות אלו נמכרות לצרכן באריזות חד פעמיות, בדרך כלל ארוזות מראש - האריזות הנפוצות הן של 250 ו-500 גרם.[10]

גבינות טריות למריחה

עריכה

גבינות אלו בעלות מרקם של משחה, וניתנות למריחה. דוגמאות לגבינות למריחה:

גבינות מלוחות

עריכה

אלו הן גבינות בעלות מרקם קשה למחצה, המכילות לפחות 2% מלח בישול במשקלן. גבינות מלוחות מכילות בדרך כלל בין 1/2% ל-24% שומן.[11] דוגמאות לגבינות אלו:

גבינות בשלות

עריכה

גבינות בשלות הן כאמור גבינות אשר עברו תהליך הבשלה. לגבינות אלו אורך חיים ארוך יחסית, לעיתים אף ארוך מאוד. לרבות מגבינות אלו טעם וריח עז, ובשל תהליך ההכנה הארוך עלותן לצרכן גבוהה מזו של גבינות טריות.

גבינות עובש

עריכה
 
גבינת גורגונזולה ועליה נימי עובש

גבינות להן מוסיפים מיני עובש המעניקים לגבינה ריח חריף וטעם ייחודי.

ישנן שתי קבוצות עיקריות של גבינות עובש: גבינות עובש לבן, להן מוסיפים עובש מהסוג penicillium candidum או Penicillium Camemberti, המעניק לגבינה ציפוי לבנבן אופייני ומרקם רך, כמו בברי ובקממבר; וגבינות כחולות, להן מוסיפים סוגי עובש המעניקים לגבינה גידים בעלי צבע כחול וטעם ייחודי, כמו גורגונזולה (מתוקה או פיקנטית), סטילטון, רוקפור ודנית כחולה

גבינות קשות וחצי קשות

עריכה
 
גבינת צ'דר, גבינה קשה

גבינות שעברו תהליך התיישנות עד לקבלת מרקם מוצק. קושי המרקם תלוי במשך ההתיישנות של הגבינה, ולעיתים אותו סוג גבינה נמכר בכמה דרגות קושי (ובפועל, התיישנות) שונות.

דוגמאות לגבינות קשות:

גבינות מותכות

עריכה

גבינות מותכות הן גבינות שעברו חימום בטמפרטורה גבוהה. לגבינות אלו מרקם רך ואחיד. לעיתים קרובות הן נמכרות באריזות שצורתן משולשים.

גבינות צאן

עריכה
  ערכים מורחבים – גבינת כבשים, גבינת עיזים
 
גבינת עיזים תוצרת מחלבת סוסיא, ישראל

ייצור גבינות מחלב צאן - מכבשים ומעיזים, נעשה בדרך כלל במחלבות קטנות. החלב מובא אליהן על ידי מגדלי צאן מהסביבה הקרובה או שנחלב רק על ידי בעל הדיר המקים מחלבה ביתית ליד דירו. הן הייצור והן השיווק נעשה על ידי בעל הדיר ובני משפחתו. יש אפיון לסוגי הגבינות בהתאם למקום גידול הצאן, כמו ליד מרעה טבעי, התמחות בעל הדיר בייצור גבינות ומספר הבהמות בדיר הקובע את רמת ההתמחות שניתן להשיג בייצור הגבינות.

תחליפי גבינה

עריכה
  ערך מורחב – תחליף גבינה
 
שמרי בירה לבישול

יש צמחונים הנמנעים מלאכול גבינות שיוצרו באמצעות אנזים הגבנה שמקורו בבעלי חיים. טבעוניים לא אוכלים מוצרי חלב, אלא "תחליפים" המדמים מרקם של גבינה שמקורם בצומח. תחליפים אלו עשויים בדרך כלל מסויה או מאגוזים שונים.

אנשים הסובלים מאי-סבילות ללקטוז או אלרגיה לחלב, כמו גם צמחונים וטבעונים, המעוניינים להחליף גבינה בבישול, משתמשים בתחליפים כמו שמרי בירה (באנגלית נקראים גם nutritional yeast) – שמרים לא פעילים, הנמכרים כפתיתים דקים או כאבקה בחנויות טבע. שמרי הבירה עתירי ויטמינים מקבוצת B, אך לא B-12, כפי שחשבו בעבר; יש בהם מינרלים רבים, כגון ברזל, אשלגן, אבץ וזרחן. לשמרי בירה יש מרקם וטעם של גבינת פרמזן, ונהוג להשתמש בהם באמצעות בזיקה על סלטים או תבשילים (כגון פסטות, מאכלי אורז ועוד). ניתן להכין גם ממרח שמרי בירה, שאותו אפשר למרוח על לחם או להשתמש בו כרוטב. שמרי בירה משמשים גם להקרמה של תבשילים וניתן להוסיפם לקציצות ולתבשילים שונים, אם כי חלק מהרכיבים התזונתיים שבשמרים נהרסים בבישול.

כשרות וחלאל

עריכה

ביהדות אסורה אכילת גבינה, ככל מוצרי החלב, עם מוצרי בשר. ביהדות ובאסלאם, חוקי הכשרות והחלאל אוסרים את אכילת גבינה שיש בה אנזים הגבנה מבעלי חיים אסורים או בעלי חיים שלא נשחטו כהלכה. שתי הדתות מקבלות אנזימי הגבנה ממקורות שאינם מן החי, אם כי יש דעות בהלכה שאפילו אנזים הגבנה מהחי עובר תהליך שלחלוטין משנה את הרכבו ולכן יהיה כשר. בניגוד לחלב שחלבו גוי, שבו חששו חז"ל מעירוב של חלב בהמה טמאה בתוך החלב הכשר, בגבינה לא חששו חז"ל לכך מפני שחלב בהמה טמאה אינו מתגבן.[12]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הגבינה שחוגגת 3,500 שנה, באתר התולעת
  2. ^ ספר איוב, פרק י', פסוק י'.
  3. ^ ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק י"ח.
  4. ^ איתי נבו, ‏גבינה בת 7,500 שנה, באתר "הידען", 14 בדצמבר 2012
  5. ^ Prehistoric cheese-making ability discovered in pottery by Polish archaeologists
  6. ^ 1 2 Richard P. Evershed et al., Earliest date for milk use in the Near East and southeastern Europe linked to cattle herding, Nature 2008
  7. ^ לאכול כמו הומרוס, או איך מכינים גבינה מתאנים, wordpress.com
  8. ^ טובה דיקשטיין, יוסי גנוסר, גיא שטיבל, גבן גיבן גבינות - ממתי? הגבינות בארץ ישראל בעת העתיקה, באתר עת-מול 258, ‏2018
  9. ^   גילי מלניצקי, להכניס את התנ"ך לתוך סיר - ולערבב, באתר TheMarker‏, 3 בנובמבר 2017
  10. ^ ת.י. 115 גבינות לבנות רכות, 1992
  11. ^ ת.י. 1361 - גבינות מלוחות, 2002
  12. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קט"ו, סעיף ב'.